הם יחליטו? מדוע להפקיר את עילת הסבירות בידי השופטים? | עוזיאל

משהו: הדבר הזה שקוראים לו אור בלילה, לא היה קיים במשך רוב ימיה של האנושות. והוא יכול לכבות בכל רגע. וגם: מדוע השופטים הם אלה שיחליטו מה סביר ומה איננו סביר?

מאיר עוזיאל צילום: אריק סולטן
להפקיר את עילת הסבירות בידי השופטים?
להפקיר את עילת הסבירות בידי השופטים? | צילום: איור: אופיר בגון

רק שאלה: אם עילת הסבירות, מדוע להפקיר את עילת הסבירות בידי השופטים? מדוע השופטים הם אלה שיחליטו מה סביר ומה איננו סביר? מה פתאום? מה מכשיר אותם לזה? בעצם, הם חסרים הרבה מאוד תובנות חיים, ידע ונקודות מבט מכדי להחליט מה סביר ומה לא. בסדר, עילת הסבירות, אבל ברגע שהשופטים יאמרו: “יש בעיית סבירות בחוק", או במינוי כלשהו, הם יעבירו את זה לגוף אחר, שיחליט אם זה סביר או לא.

יכול להיות משאל עם, ככה נהוג בדמוקרטיות אמיתיות רבות בנוגע לשאלות רבות, אבל זה מסובך. אני מציע שננקוט צעד דמוקרטי אחר, ונפנה לדרך משפטית המצויה בדמוקרטיות חזקות ומשגשגות: המושבעים. ימנו 12 מושבעים מקרב העם כולו, ואולי טוב יותר: 24 מושבעים, והם יחליטו מה סביר ומה לא סביר. ההחלטה צריכה להתקבל פה אחד, כידוע. רק אז יוכלו לפסול חוק, או לפסול מינוי בעילה שהוא איננו סביר.

כולם יהיו מרוצים יותר, ובעיקר, ישראל תהיה דמוקרטית יותר. בואו נתקדם, וניפרד מישראל שרוצה לשמר את השיטה הפחות דמוקרטית, שבה לשופטים שנבחרים על ידי שופטים אחרים ובני דמותם יש רשות לשפוט על פי עילת הסבירות.

אבקש שוב, להיות רגישים. את הזעם יש להפנות רק לביבי ולא לשאר המוזמנים. חשוב לנו מאוד, שלמעט המחאה נגד ביבי, נקפיד שהטקסים יהיו מכובדים ושמחים. אנא עזרו להפיץ את ההודעה כדי שנגיע לכל האורחים".

לא המצאתי. מילה במילה. טקסט אמיתי שהפיץ אדם שמטעמים הומניים לא אזכיר את שמו.נעזוב את הסגנון שכולו בולמוס גלוי לעין של הטפה לרוע. הוא גם כותב בשפה רעועה שאני מתקן בלי הרף בראשי בעת הקריאה. הוא, למשל, משתמש בביטוי “הנאשם", ולא בביטוי המדויק “הנאשם החף מפשע".

ובכן, הטקסים לא היו מכובדים ושמחים. הרוע העכיר הכל, כי חלק מהאנשים בקהל אכן הפנו את אחוריהם, ועל גב החולצה שלהם כתובת שנאה ושקר.

פינת השלולית“בשירות הצבאי שלי הייתי ממש בקטע של אחת מהחיילות בבסיס", מספר צפרדע את סיפור ההיכרות שלו כאשר הוא היה עדיין עמוק בשלולית. “בשביל להרשים אותה החלטתי לעשות מעשה רומנטי, ושמתי לה פרחים כל יום במשרד. רשמתי על פתק רק דבר אחד: מ־ד׳. שזו האות הראשונה של השם שלי".

יום אחד היא קלטה אותו נכנס למשרד שלה עם פרחים. הוא סיפר את האמת, הם החלו לצאת, הנסיכה נשקה לו. הוא מספר: “הכל הצליח, והלך טוב בינינו, כיום אנחנו נשואים ואין מאושר ממני. היא באמת המתנה שלי מצה"ל". הצפרדע גם מוסיף עצה לשאר הצפרדעים שעדיין בשלולית והמים שלהם נעשים עכורים ומעטים מיום ליום: “אל תפחדו להיות רומנטיים".

תגיות:
הרפורמה במערכת המשפט
/
עילת הסבירות
פיקוד העורף לוגוהתרעות פיקוד העורף