עילת הסבירות, באופן סביר
הממשלה הנבחרת נאבקת לבטל את זכות השופטים לשפוט על פי עילת הסבירות. הבקשה מהשופטים היא להניח בצד את הסברות המעניינות שלהם, ולשפוט על פי החוק שרוב הנציגים שהישראלים בחרו בהם השקיעו תשומת לב גדולה בניסוחו. מיד קמו זעקות וחסימות כבישים. מה? אתם רוצים לבטל את עילת הסבירות? נבהלנו מול האלימות. בסדר, בסדר, תישאר עילת הסבירות.
רוטמן הודיע: ועדת חוקה תאשר את צמצום עילת הסבירות כבר השבוע
צמצום עילת הסבירות אושר; מלינובסקי לסמוטריץ': "הפכת לשמוק" | צפו
רק שאלה: אם עילת הסבירות, מדוע להפקיר את עילת הסבירות בידי השופטים? מדוע השופטים הם אלה שיחליטו מה סביר ומה איננו סביר? מה פתאום? מה מכשיר אותם לזה? בעצם, הם חסרים הרבה מאוד תובנות חיים, ידע ונקודות מבט מכדי להחליט מה סביר ומה לא. בסדר, עילת הסבירות, אבל ברגע שהשופטים יאמרו: “יש בעיית סבירות בחוק", או במינוי כלשהו, הם יעבירו את זה לגוף אחר, שיחליט אם זה סביר או לא.
יכול להיות משאל עם, ככה נהוג בדמוקרטיות אמיתיות רבות בנוגע לשאלות רבות, אבל זה מסובך. אני מציע שננקוט צעד דמוקרטי אחר, ונפנה לדרך משפטית המצויה בדמוקרטיות חזקות ומשגשגות: המושבעים. ימנו 12 מושבעים מקרב העם כולו, ואולי טוב יותר: 24 מושבעים, והם יחליטו מה סביר ומה לא סביר. ההחלטה צריכה להתקבל פה אחד, כידוע. רק אז יוכלו לפסול חוק, או לפסול מינוי בעילה שהוא איננו סביר.
כולם יהיו מרוצים יותר, ובעיקר, ישראל תהיה דמוקרטית יותר. בואו נתקדם, וניפרד מישראל שרוצה לשמר את השיטה הפחות דמוקרטית, שבה לשופטים שנבחרים על ידי שופטים אחרים ובני דמותם יש רשות לשפוט על פי עילת הסבירות.
כיצד נחתוך את אבטיחנו?
בכל קיץ מגיעות הכתבות האלה:
“עשר דרכים חדשות לחתוך אבטיח".
“אלה שבע השגיאות שעשית עד כה בחיתוך אבטיח".
“הסוד היפני לחיתוך אבטיח".
“הדרך המהירה לחתוך קוביות אבטיח. לא תאמינו כמה זה קל".
“מדוע אתם לא חותכים נכון אבטיח עד היום?"
וגם: “האבטיח באומנות האצטקית, והאם?"
וגם: “אנחנו אבטיח", תערוכה קבוצתית וקריאת שירה שלא נבחרה על ידי בני ציפר, בניסיון לענות על השאלה: מה האבטיח אומר עלינו כבני אדם?
וזה מופיע לצד הידיעות האלה:
“רשת סופרמרקטים באוסטריה הורידה מהמדפים את האבטיחים מישראל כי התגלה באחד מהם גרעין באבטיח ללא גרעינים".
“רגע לפני החתונה אישה חשפה שהמאהבת של החתן היא אמא שלה, כי הוא אכל עד הלבן של האבטיח בדיוק כמוה".
ובמדור המדע: “מומחה לבינה מלאכותית הודיע שהבינה המלאכותית פענחה את הכתמים שעל הקליפה של האבטיח וגילתה שהם מסר מחייזרים לכדור הארץ".
וזה מופיע תמיד ליד החשיפות הרפואיות האלה:
“הסכנות באכילת אבטיח".
“כל היתרונות באכילת אבטיח".
“האם הצבע האדום שבאבטיח מסרטן? שמונה מומחים עונים על השאלה".
“מה צריך להדאיג אותנו בדרך שבה מגדלים את האבטיחים המגיעים לשווקים?"
“הפלאים של תרופות טבעוניות המכילות אבטיחין".
מגעיל
“ביום רביעי הקרוב הנאשם אמור להגיע לטקס סיום קורס קצינים בבה״ד 1, ולמחרת הוא יגיע לטקס סיום קורס טיס. אנחנו מכינים לנאשם הפתעות גם בבה"ד 1 וגם בחצרים, אבל לבקשת ההורים והמוזמנים להלן ההנחיות למחאת הקהל:
1. זהו יום חג לבוגרים ולמשפחות, ולכן כל המחאה היא כנגד ראש הממשלה בלבד (בזמן שהוא צועד לרחבת הטקס, ובזמן שהוא נואם) - לא מוחים בשאר הטקס.
2. להביא רק דגלי ישראל ומשרוקיות בכיסים (ללא זמבורות או דגלים אחרים).
3. נצעק “דמוקרטיה" ו"בושה" (נתאפק לא לצעוק דברים אחרים).
4. בזמן הנאום, נעמוד עם דגלי ישראל מולו, נצעק, נשרוק, ונזכיר לו על מה אנחנו נלחמים.
5. אם קשה לכם לצעוק בזמן הנאום שלו - עמדו, והפנו אליו את הגב עד לסיום הנאום.
6. צלמו ושתפו כדי שנפיץ בכל העולם.
אבקש שוב, להיות רגישים. את הזעם יש להפנות רק לביבי ולא לשאר המוזמנים. חשוב לנו מאוד, שלמעט המחאה נגד ביבי, נקפיד שהטקסים יהיו מכובדים ושמחים. אנא עזרו להפיץ את ההודעה כדי שנגיע לכל האורחים".
לא המצאתי. מילה במילה. טקסט אמיתי שהפיץ אדם שמטעמים הומניים לא אזכיר את שמו.נעזוב את הסגנון שכולו בולמוס גלוי לעין של הטפה לרוע. הוא גם כותב בשפה רעועה שאני מתקן בלי הרף בראשי בעת הקריאה. הוא, למשל, משתמש בביטוי “הנאשם", ולא בביטוי המדויק “הנאשם החף מפשע".
ובכן, הטקסים לא היו מכובדים ושמחים. הרוע העכיר הכל, כי חלק מהאנשים בקהל אכן הפנו את אחוריהם, ועל גב החולצה שלהם כתובת שנאה ושקר.
איך נלחמים בזה? אוציא דף הוראות:
“ביום זה וזה הנאשם החף מפשע שנבחר לראשות הממשלה על ידי רוב עם ישראל יגיע לטקס שבו הבנים שלכם יחד עם בנים של אחרים שבחרו בממשלה ושמחים בה, יקבלו כנפיים. עם זאת, צפויה התנהגות מחרידה מצד חלק מההורים. לצערנו יש אנשים שלא מאמינים באמת בחשיבות הדמוקרטיה, ורוצים למוטט אותה. אל תצעקו להם, אל תגערו בהם, רק לחשו בקול חלש ככל האפשר, או לפחות אמרו לעצמכם חרש בלב: ‘מגעיל, מגעיל, מגעיל'.
"אתם יכולים גם לומר לעצמכם בשקט: 'דמוקרטיה' ו'בושה'".
"אין טעם לצעוק, אבל חשוב שהלב שלכם לא ישתוק".
פינת השלולית“בשירות הצבאי שלי הייתי ממש בקטע של אחת מהחיילות בבסיס", מספר צפרדע את סיפור ההיכרות שלו כאשר הוא היה עדיין עמוק בשלולית. “בשביל להרשים אותה החלטתי לעשות מעשה רומנטי, ושמתי לה פרחים כל יום במשרד. רשמתי על פתק רק דבר אחד: מ־ד׳. שזו האות הראשונה של השם שלי".
יום אחד היא קלטה אותו נכנס למשרד שלה עם פרחים. הוא סיפר את האמת, הם החלו לצאת, הנסיכה נשקה לו. הוא מספר: “הכל הצליח, והלך טוב בינינו, כיום אנחנו נשואים ואין מאושר ממני. היא באמת המתנה שלי מצה"ל". הצפרדע גם מוסיף עצה לשאר הצפרדעים שעדיין בשלולית והמים שלהם נעשים עכורים ומעטים מיום ליום: “אל תפחדו להיות רומנטיים".