1. ביום שלישי, "פעמיים כי טוב" על פי אמונת עובדי האלוהים, בשעת צהריים הצליח א' הפנסיונר הדייג להוציא בעזרת החכה ופיתיון בצק פשוט שני דגי בורי במשקל כ־300 גרם כל אחד, הישג נדיר בימים שבהם קו החוף של תל אביב התרוקן כמעט לחלוטין מדגים, ובעקבות זאת גם מדייגים. 

א' קפץ משמחה ורץ הלוך וחזור על טיילת הנמל עם הבורי המפרפר בידו, שואג קריאות ניצחון. ממש באותו זמן המשיכו כוחות הביטחון לצוד מחבלים בג'נין. דגים שמנים כמו הבורי של א' הם לא הצליחו לתפוס. חלף עוד קצת זמן, והמחבל עבד חלאילה מהיישוב סמוע דרס במכונית ברמת החייל בתל אביב אזרחים שהמתינו בתחנת אוטובוס, ולקינוח דקר עוד כמה אנשים, עד שנורה בידי אזרח, שהפך אותו למסננת מחוררת.

התפוח הרקוב | נתן זהבי
גברת פורטונה | נתן זהבי

ביום שלישי "פעמיים כי טוב" המשיכו להגיע לחדרי המיון נפגעי תאונות דרכים, שבהם היו מעורבים קורקינטים ואופניים חשמליים. באותו יום המשיכו לטבוע אנשים בחופים לא מוכרזים ללא פיקוח מציל.

מי, אינעל העולם, נטע במוחות היהודים שיום שלישי הוא "פעמיים כי טוב"? אני עובר ליד תחנת ההימורים ברחוב הירקון פינת יורדי הסירה ורואה בן אדם מבוגר עד קשיש כשהוא ממלמל תפילה, מוציא מארנקו מטבעות וסופר אותם ואז מוסר אותם לידי בעל התחנה תמורת כרטיסי הגרלת הלוטו הנערכת ביום שלישי. "ריבוינו של עוילם", הוא מתחנן, "יום שלישי פעמיים כי טוב, תציל אותי, המצב בקקט". הוא מנשק את שני כרטיסי ההגרלה, מחליק אותם על המצח ונושא עיניו למרומים בתחינה. 

ביום שלישי בכנסת טוחנים הח"ככים את ח"כ שרן השכל ועובדים על המשך המהפכה המשטרית. בבית המשפט המאולתר בברייטון אשר באנגליה ממשיך המיליארדר ארנון מילצ'ן להעיד, שרה נתניהו ממשיכה לעשות לו עיניים, עורכי הדין מלהטטים במילים, אנשי התקשורת מדווחים מהמסדרון, והמשפט ההיסטורי של ראש ממשלה המואשם בפלילים נמשך בעצלתיים. ביבי נתניהו מחלק את זמנו בין המשפט, שבו הוא צופה בשלב זה בטלוויזיה, לבין מילוי תפקידו כראש ממשלה של מדינה שנמצאת במצוקה ביטחונית, כלכלית ומדינית.

במסעדת ״יוליה״ בנמל, קטיה הברמנית מנערת שייק מפונפן ללקוח עשיר שמבקש את המשקה "הוורוד". יענק'ל הבעלזניק חולף עם אשתו, מתעכב לרגע לידי, שואל אם אני זהבי המציל שהיה פעם עובד בחוף הדתיים. כשאני עונה לו בחיוב, הוא אוחז את ידי בשתי הידיים שלו. "כל אלו שאומרים שאתה לא בנאדם, לא יודעים שאתה שליח האל", הוא אומר.

"אתה הצלת לפני 50 שנה את שתי הבנות של אחי מטביעה, שתזכה למצוות". הוא מביא לי בוסה במצח ואני רוצה באותו רגע לקבור את עצמי. "היום הן כבר סבתות", אומר לי החרדי הקשיש, מבקש לגימה מכוס המים שמונחת לפניי וממשיך בדרכו כשהוא אומר לזוגתו - "ידעתי שהיום זה יום המזל שלנו, כמו שנאמר פעמיים כי טוב".  

לא עוברות עשר דקות, ואני שומע מישהו צועק לעברי מטווח כמה מטרים, "זהבי, יא בן זונה שמאלני, אם אשתי לא פה הייתי מזיין לך את הצורה, יא מניאק". אני מפנה מבט, רואה בחור בממדים די מפחידים עם כיפה שחורה על הראש. הוא עושה תנועות של "תחזיקו אותי", ואשתו אכן מחזיקה אותו. הוא מנסה בכאילו להשתחרר וממשיך לשפוך את החרא מהפה שלו. 

"תעזוב אותו", צורחת האישה שאיתו. העובדים ב״יוליה״ מביטים על האירוע המומים. האמת, גם אני המום. אני חוזר לשתות את הקפה ומיץ התפוזים. עינב, השף של המטבח, מוציא לי לטעימה אנשובי עם פלפל ירוק חריף ובצל סגול. תענוג. יואלה, אלמנתו של אורי הדייג, עוברת עם הנכדה שלה. רגע של נחת וזיכרונות. קצב המאורעות בישיבה על הכיסא בפינת הבר הוא מדהים. כל מה שרציתי היה לשבת לשתות קפה ומיץ בשקט. לא שקט ולא עמיאת. 

שני מסוקים עוברים בטיסה נמוכה. מסוקים מעלים בי הרהורים, לאן הם טסים, האם לחפש טובע בים? לחלץ פצועים מתאונה קשה? מאסון כלשהו? לתקוף במחנה הפליטים בג'נין? לחלץ חיילים במצוקה? לאן הם טסים? אינעל העולם. אני נזכר בשיר של שלום חנוך "הליקופטר" ומפזם. יוצר ענק שלום חנוך, אני ממלמל לעצמי, מנסה להיזכר במילות השיר. זה שיר קשה, כואב, שיר מלא חוכמה ותוכן, לא כמו הג'אנק שמשמיעים מהבוקר עד הבוקר בתחנות הרדיו.  

אני נזכר באירוע שריפת בית צים ב־1966. הייתי הראשון במקום עם מצלמה. צלם עיתונות צעיר, רצתי אל מתחת לבניין הבוער כשהליקופטר טס מעליי כשהוא מנסה לחלץ אנשים מהבניין הבוער. זה היה מבצע חילוץ הרואי שזכיתי לתעד אותו. 

השקיעה הזאת בקטעי נוסטלגיה מזכירה לי שאני כבר שעות ארוכות בפינת הבר של ״יוליה״ בנמל. השמש מתקרבת לאזור שעת השקיעה. אני נושא עיניי אל השמש וממלמל כמו אידיוט "פעמיים כי טוב", והולך לשלוח שני טפסים של לוטו מתוך ידיעה ברורה שהיה עדיף בכסף הזה לשתות עוד שני וויסקי, כי טובים השניים מן האחד.

2. ״הליקופטר״:

במקום בו אני גר הליקופטר עובר זה סימן למשהו רע
אם לאבו כביר או לתל השומר הוא נושא את הבשורה המרה
בימים האחרונים אני שומע אותם לפעמים פעמיים ביום
זה מתחיל בטרטור מתקרב מהים על קו החוף מצפון לדרום
לפעמים אני יושב ושותה לי קפה מסתכל בחלון הגדול
והאופק בהיר והיום כה יפה - ואוזני מזהה את הקול.

וברדיו קולו של הכוכב התורן מדבר על ילדותו הקשה
על הורים אלימים על עצמו כקורבן על שנים שנכנע לבושה
וכל פרט שנפער בעברו הקצר כבר מצא את דרכו אל השיר
השיר האחד שאיננו נגמר שמזכיר את השיר שמזכיר את השיר

ובערב כזה אני שם ת'מעיל מעיף עוד מבט אחרון
סוגר מאחוריי את הדלת ורק בחוץ אני מציץ בשעון
עכשיו עשרים לשמונה בערב יום הכיפורים
כשאת השקט מפר הליקופטר בודד, חוצה שמיים שחורים
זה כמעט חולני, אני אומר לעצמי, על מה אתה חושב
אז מה אם זה אותו הליקופטר תמיד בטח לא רק אתה שמת לב

אני כותב לך שירים כשאת ישנה, מודה על שנתת בי אמון
אני אוהב את המילים מאוהב במנגינה נהנה להאריך בזיון
שאלו אותי כבר, אתה כל הזמן שר, מתי אתה עובד?
בשבילי, איך לומר, זה אותו הדבר רק המחיר נעשה יותר כבד

במקום בו אני גר הליקופטר עובר זה סימן למשהו רע...

מכאן אני רואה אותו בין העננים מתגלה ומיד נעלם
ולמטה בונים מגדלי בניינים עוד מעט הם יסתירו ת'ים