מבצע "בית וגן": הפעולה הצבאית החריגה הייתה צודקת ומוצדקת

1. על הפעולה הצבאית בג'נין, על התעוזה, השילוב עם השב"כ, הפירוטכניקה, התקיפות מהאוויר, המודיעין המדויק ועוד כהנה וכהנה יכתבו בוודאי לפניי ואחריי. לכן אתמקד בכמה הערות לתיאום הציפיות עם הפוליטיקאים והציבור. זה נראה לי עניין קריטי.

צה"ל צריך לעשות תיאום ציפיות דחוף עם הציבור לגבי אופי המלחמה הבאה, משכה ומשמעויותיה. אם לא כך ינהג, הציבור יופתע ויבוא בטענות לצה"ל על כך ש"לא סיפק את הסחורה", כמו בג'נין או במבצע עלות השחר בעזה. יש כאן זיכרון קצר מאוד.

2. באולפן ערוץ 13 ישבו השבוע העיתונאים גדעון לוי ושמעון שיפר ולגלגו על תשובה כנה ואמינה שנתתי יום קודם לעופר חדד בתוכנית בערוץ 12.

הם עשו למעשה פולו־אפ למבקר טלוויזיה של אחד העיתונים, שעשה פולו־אפ לציוץ של ביביסט בטוויטר. כשחדד שאל אותי על תמונת המודיעין ועל כמות היעדים שיש עוד לתקוף בג'נין – השבתי כמתחייב מחובתי לצופים, ביושר ובאמינות, שאינני בקיא בתמונת המודיעין המדויקת כעת במחנה הפליטים ג'נין וגם לא בכמות היעדים שיש עוד לתקוף, אבל אני כן בקיא ויודע לומר שצריך שהפעולה תהיה קצרה בזמן לפני שנסתבך חלילה.

זו לא הפעם הראשונה שבה אני משיב ביושר את התשובה "אינני יודע", או "אינני מכיר את התחום" (בעיקר בתוכנית הבוקר כשמדברים על ספורט או על אופנה). אני רואה בכך עוצמה ולא חולשה. אבל שיפר ולוי מאז ומתמיד ידעו הכל ומבינים הכל, ויש להם תמיד תשובה לכל.

שהרי שניהם, בניגוד אליי, היו לא מעט שנים בדיוני קבינט, בדיונים אצל ראש הממשלה ושר הביטחון. הם היו חברים בפורום המטה הכללי, היו שותפי סוד למבצעים גדולים וישבו בחפ"קים ובחמ"לים ושניהם - בניגוד גמור אליי - בעלי ניסיון וידע בענייני ביטחון.

שיפר הוא ציניקן ותיק וידוע, שמעריך את עצמו מאוד כבר שנים ושנגמל בשנים הללו מניהול ענייני המדינה בשנותיו ככתב מדיני. וזה בסדר בעיניי, כי יש כל מיני זנים של עיתונאים עם רמות אגו משתנות.

לוי שורד את ההילה התקשורתית מאז "מחוברים" ומתמרן היטב בין אהבתו לנתניהו בערוץ 14 (בינתיים "הארץ" אסר עליו משום מה להופיע שם) לאהבתו לפלסטינים בערוץ 13. מילא.

בניגוד לשני הללו, שישבו והתלוצצו על חשבוני, אני מרגיש מחויבות לאמת וכבוד לצופים, ואמשיך לומר "אינני יודע" כשאינני יודע (והאמינו לי, אני יודע לחרטט טוב משניהם כשצריך). אבל כמי שהכשיר 240 עורכים ועיתונאים בשש שנים כמפקד גלי צה"ל, אני צריך לתת דוגמה.

3. ביום רביעי בערב יצאתי מהמשרד שלי במגדל ופשוט נסחפתי עם ההמונים שצעדו עם דגל ביד לאיילון או לצומת קפלן. המחזה היה מרשים, אלפי אנשים - נשים, גברים, צעירים, מבוגרים, דתיים וחילונים - התאספו במהירות ובדחיפות למחאה מאוד לא נחמדה.

הם לא באו להגן על ניצב עמי אשד, הם באו למחות נגד ממשלה ושרים שמפטרים את שומרי הסף, מתעללים במשרתי ציבור ומנסים להוביל את ישראל לדיקטטורה.

"הקובייה ההונגרית" מתחילה לפעול. פה ושם פעילי מלחמה "נקטפים" מבתיהם לעיני בני משפחותיהם לחקירות, ו"הפריימריז" לתפקיד מפכ"ל המשטרה עלולים לסכן את שלום הציבור.

לעת עתה ממשיך ראש הממשלה להתנהל בתנועת מלקחיים: בשפה האנגלית ברשתות אמריקאיות, שדרכן הוא מבקש לפלס דרך לבית הלבן, ושם הוא מדבר על ביטול הרפורמה במתכונת הנוכחית וקידום חלקים ממנה רק בהסכמה רחבה; ואילו בעברית הוא מדבר לחברי המרכז שלו ולקואליציה הסהרורית שבנה ומבטיח שם לקדם את הרפורמה במרץ ובאופן חד־צדדי.

בינתיים כעומק הריצה לחקיקה, עומק המחאה. עם כלביא יקום, גברים, נשים וטף, משמאל ומימין. המחאה כבר הביאה להישגים לא מבוטלים, והיא זקוקה לאוויר לנשימה ולהסכמה רחבה ככל שניתן. אני מקווה מאוד שתימצא הדרך לשוב במהרה לדיאלוג בבית הנשיא, כי בסוף יש במרכז הציבוריות הישראלית והפוליטית 90% שרוצים הסכמות, אחריות ואחדות וגם אותם צריך לרצות – לא רק את הבולטים והפעילים משמאל ומימין.

4. כמעט 50 שנה, מילדותי ועד היום הזה, אני משתייך לתנועת השומר הצעיר. מקן יד אליהו, דרך ההנהגה הראשית ועד ללהבות חביבה. והתנועה הזאת, שעיצבה אותי לא במעט באהבת המדינה, בערכי ביטחון וחברה, במוסר עבודה, בנופי הארץ, שהייתה לתנועת הנוער הציונית הראשונה, חוגגת השנה 110 שנים להיווסדה באירועים מגוונים ובראשם "השומריה", בהשתתפות 5,000 חניכים מהארץ ומהעולם, שתיערך ביער כפר סאלד.