מהלכיו של פוטין הם חלק מאסטרטגיית הסלמה גרעינית | ד"ר ענת הוכברג-מרום

כל זאת, באישורה של ארה"ב וכחלק מהמערך הגרעיני ההגנתי הנמצא בשליטתה מאז שנות ה־50 ברחבי מדינות אירופה. מערך הכולל, בין השאר, את פריסתן של מאה פצצות גרעיניות בבלגיה, גרמניה, איטליה, הולנד וטורקיה. לא בכדי בראייתו של ולדימיר פוטין – שהכריז כבר בחודש מרץ על כוונתו להציב נשק גרעיני בבלארוס ואף השווה זאת להצבתו של הנשק האמריקאי על אדמת אירופה - מדובר במהלך לגיטימי.

חמור מכך, בעודו טוען בהתרסה כי "הסכנה היחידה הנובעת מהבקשה לפרוס גרעין בפולין היא השימוש שייעשה בנשק זה", מדבדב אינו מהסס להתריע מפני תרחיש אפוקליפטי "די סביר" להסלמת העימות שיוביל לשימוש ממשי בנשק "יום הדין". על רקע זה, כבר עתה ברור כי מעבר לאיומים הרטוריים ולתמרונים האסטרטגיים של ראש הקרמלין תוך שימוש בנשק גרעיני טקטי, אין ספק כי מדובר ב"הליכה על פי תהום". זהו אחד מרגעי המבחן החמורים והמסוכנים ביותר של מאזן ההרתעה הגרעינית העולמית מאז 1945, שקריסתו עלולה להוביל לתוצאה קטסטרופלית – פרוץ מלחמת עולם שלישית.

אסטרטגיית הסלמה גרעינית

התבוננות השוואתית מראה כי לא זו בלבד שמדובר בהעברת חלק ממאגר הנשק הרוסי המשוגר ממטוסים ומטילים בליסטיים לטווח קצר (עד 500 ק"מ), שיהיה נתון לפיקוחה הבלעדי של מוסקבה. סוכנות הידיעות רויטרס אף דיווחה כי עוצמתו של נשק זה – המיועד לשימוש נגד כוחות קונבנציונליים ומטרות מוגדרות בשדה הקרב – חזקה פי שלושה מעוצמת פצצות האטום שהטילה ארה"ב על הערים היפניות הירושימה ונגסקי ושהובילו לסיומה של מלחמת העולם השנייה ב־1945 (עוצמת אש של כ־60 קילוטון כיום לעומת 15 ו־20 קילוטון בעבר).

כמו כן, פרסומים עדכניים מראים כי בהיותה המעצמה הגרעינית הגדולה בעולם, רוסיה מחזיקה כיום במאגר עצום של יותר מ־6,000 ראשי נפץ גרעיניים (לעומת כ־5,440 שמחזיקה ארה"ב). אלה כוללים, בין היתר, מלאי של כ־2,000 כלי נשק טקטיים לעומת כ־200 נשקים הנמצאים בידי ארה"ב וברית נאט"ו. וכאן חשוב להבהיר כי נוכח הפערים האסטרטגיים בין הצדדים, וחרף המחלוקות הפנימיות בצמרת הפיקוד הרוסי ושרשרות השליטה במערכות הגרעין שלה (לרבות העובדה שחלק מהמלאי הגרעיני שלה מיושן ואף יצא מכלל שימוש) – פוטין הנמצא בעמדת מצוקה, עלול לנצל את עליונותה הגרעינית של רוסיה ולו כדי להציג "תמונת ניצחון" פיקטיבית.

פרסומים עדכניים אף מראים כי במהלך החודשים האחרונים רוסיה פרסה 16 מפציצים אסטרטגיים (דוגמת Tu-95 ו־Tu-160) בבסיס חיל האוויר אולניה (Olenya), הממוקם בחצי האי קולה (Kola) שבצפון המדינה, באזור הגובל עם פינלנד ונורווגיה. כלי טיס אלה הנושאים פצצות קונבנציונליות משתתפים כבר עתה בתקיפות אוויריות נגד אוקראינה. כשהם מצוידים בנשק גרעיני טקטי, מפציצים אלה מסוגלים להגיע למדינות נוספות במזרח ובצפון אירופה (דוגמת פולין, צ'כיה והונגריה וכן, ליטא לטביה ואסטוניה), כמו גם לאזורים שונים בגרמניה, פינלנד, דנמרק ושוודיה.

זירת העימות מתרחבת

כבר עתה מסתמן כי הרחבת זירת המאבק לאזור הים הבלטי והחוג הארקטי צפויה להשפיע באופן דרסטי על התנהלות המלחמה באוקראינה, ולטלטל את מאזן הכוחות ומאזן העוצמה והיציבות באירופה. מעבר להגדלת קווי החיכוך בין רוסיה לחברות נאט"ו, בין היתר נוכח הצטרפותה של פינלנד בחודש אפריל לשורות הארגון (הגבול הרשמי שלה עם רוסיה מגיע כיום ל־2,549 ק"מ), מהלכיו של פוטין עלולים להחריף את המתיחות וחוסר היציבות הביטחונית האזורית, שתגלוש לאסיה ולרחבי העולם. כל אלה כבר עתה מאיצים את מרוץ החימוש העולמי והפצת הנשק הגרעיני ברחבי העולם, המובילים, בתורם, לפגיעה במאזן הכוחות האסטרטגי ולערעור הסטטוס קוו בזירה הבינלאומית.

בראייה אסטרטגית כוללת, אומנם אין אינדיקציות לכוונתו של פוטין להפעיל נשק גרעיני. עם זאת, כבר עתה מסתמן כי פריסת נשק טקטי בבלארוס בעיקר כעת, נוכח ניסיון ההפיכה הכושל ברוסיה, מהווה התגרות מסוכנת. זהו "בלון ניסוי" לבחינת תגובת המערב, הנושא משמעויות והשלכות גיאופוליטיות וביטחוניות רבות. מעבר להפרת נורמות המשפט הבינלאומי, מהלך זה, שנועד לבסס מחדש את כוחו ומעמדו הפוליטי של פוטין מבית ומחוץ, להציג הישג צבאי משמעותי ולהשפיע על מאזן ההרתעה מול ארה"ב והמערב, מהווה איתות אזהרה מצד ראש הקרמלין.

בראייה גיאופוליטית ביטחונית רחבה מדובר, כאמור, בהפעלת מנוף לחצים על ממשלו של ג'ו ביידן להימנע מהמשך הסיוע הצבאי לאוקראינה, תוך איום כלפיו שאם יינקטו צעדים נוספים דוגמת הצטרפות אוקראינה לנאט"ו, רוסיה תחריף את מאבקה. בנוסף, ייתכן כי מדובר ביצירת מלאי גרעיני רוסי בבלארוס שישמש אמצעי טקטי למיקוח עתידי מול ארה"ב או נאט"ו. כמו כן, ייתכן שזהו אמצעי סחיטה נגד ארה"ב הקורא לה להסיג את כוחותיה הגרעיניים ממדינות מסוימות באירופה וזאת כתנאי בסיסי לבלימת ההסלמה הגרעינית מצד רוסיה. יתרה מזאת, התבוננות מקרוב מראה כי העברת הנשק לבלארוס כופה עליה, בעל כורחה, השתתפות פעילה במלחמה וכל שכן, אחריות לתוצאותיה.