תנועת המחאה 2023, על עשרות אלפי חבריה המפגינים, בולמי המהפכה המשפטית שפעילים ללא הפסקה מזה כחצי שנה, תיכנס ללא ספק לדפי ההיסטוריה של העם היהודי כאחת מתנועות המחאה הגדולות והמשפיעות ביותר בתולדותיו. תנועה שארגונה, רוחה, פרישתה הגדולה ותפקודה מהווים שיעור מאלף בתורת המחאה. העובדה שהיא הפכה לתנועה עממית והמונית חוצת מפלגות, עדות ודעות היא זו שמעניקה לה את העוצמות ואת הקונצנזוס של ציבור ענק חובק עולם.
נתניהו יוזמן לבית הלבן? ביידן האשים: "ממשלתו - הכי קיצונית שראיתי"
לאחר העימותים הסוערים וחסימות הכבישים: המחאה בנתב"ג הסתיימה
דווקא בגלל עובדה זו תנועת המחאה חייבת בימים אלה לבדוק ולבחון את המשך דרכה והתנהלותה, כיוון ששיכרון כוח והצלחות של תנועות מחאה עלולים להפוך לחרב פיפיות, לפגוע ולהרוס במחי יד את כל הישגיהן, חובה עליה לחשב מדי פעם מסלול מחדש ובעיקר להקפיד להיות לא רק צודקת, אלא גם חכמה.
תנועת מחאה ששואפת לתמיכה המונית חייבת להתחשב בהמון ולהיות קשובה לרצון העם בניגוד להתנהלות של הממשלה הנוכחית. להיות קשוב זה אומר להתמקד בנקודות התורפה של יעדי המחאה, תוך פגיעה מינימלית בציבור הרחב. נכון, אין מחאות והפגנות דה לוקס, חלביות, סטריליות. בהפגנות לא באים ללטף, מחאות והפגנות הן מכוערות, לא נעימות, גסות, אבל אסור שיפגעו וישבשו באורח קשה את חיי הציבור שתומך במפגינים ובהפגנות.
ברגע שציבור תומך נעצר לשעות בנתיבי איילון או שאינו מסוגל לטוס זה עלול להיות בומרנג. כך למשל, במקום להתמקד בשיבוש התנועה בנתב”ג, היה עדיף לצאת להפגנה המונית בטבריה, לאחר שהכנסת אישרה לבועז יוסף, ראש הוועדה הקרואה בעיר, ומקורבו של אריה דרעי, להתמודד בבחירות הקרובות על ראשות העיר, ועל ידי כך להעיר את תשומת לבם של תושבי טבריה והציבור בישראל להתנהלות הפושעת של הממשלה הזו.
במקום לסגור את נתיבי איילון ולשבש לציבור גדול את החיים, כדאי להציב משמרות מחאה בכל לשכות הגיוס ברחבי הארץ כדי להציף את בעיית אי־השוויון בנטל שאותו מובילה הממשלה הזו בלחץ המפלגות החרדיות, למען ידע כל מועמד לגיוס שיש מי שחלה עליו חובת הגיוס ויש מי שיש לו פטור מחובה לאומית אלמנטרית.
זה לא מקרי שתנועת המחאה הזו זוכה לתמיכה כל כך רחבה בקרב הציבור הישראלי, כשבמקרים לא מעטים מדובר בהפגנות מלוות בזעם ואמוציות שחוצות קווים אדומים, כמו הצתת מדורות בעת החסימות בנתיבי איילון. זהו צעד חריג שאסור שיקרה, למרות שניתן להבין מהיכן נובע הזעם כשרואים את התנהלות הממשלה, ובפרט את ההתנהלות של יו”ר ועדת החוקה שמחה רוטמן שמעביר את חוקי המהפכה ברגל גסה ודורסנית.
היו מי שטענו שעוצמתה של תנועת המחאה נחלשה, אבל כפי שחשנו בשבוע שעבר, היא מסוגלת להתעורר בעוצמות של צונאמי. מכאן שאין לממשלה ולתומכי המהפכה הזו כל סיכוי לממש את חלומם הרטוב וסופה יהיה קבורת חמור, וכל מוביליה ייזכרו לדיראון עולם כמי שהביאו על עם ישראל את החרפה הזו ואת אחד מהמשברים הקשים והחמורים מאז הקמת המדינה.
הגרוע מכל הוא שהממשלה הזו גם לא יודעת להפיק לקחים מהתנהלותה. אחרי הכישלון הראשון בביצוע ההפיכה, ובדרך שבה הם רצו להעביר אותה, הממשלה הזו פועלת בימים האחרונים שוב ברגל גסה ומובילה לכאוס ולמשבר שיגרמו נזקים בלתי הפיכים לביטחון, לכלכלה ובעיקר בתוך עם ישראל.