דווקא בגלל עובדה זו תנועת המחאה חייבת בימים אלה לבדוק ולבחון את המשך דרכה והתנהלותה, כיוון ששיכרון כוח והצלחות של תנועות מחאה עלולים להפוך לחרב פיפיות, לפגוע ולהרוס במחי יד את כל הישגיהן, חובה עליה לחשב מדי פעם מסלול מחדש ובעיקר להקפיד להיות לא רק צודקת, אלא גם חכמה.
תנועת מחאה ששואפת לתמיכה המונית חייבת להתחשב בהמון ולהיות קשובה לרצון העם בניגוד להתנהלות של הממשלה הנוכחית. להיות קשוב זה אומר להתמקד בנקודות התורפה של יעדי המחאה, תוך פגיעה מינימלית בציבור הרחב. נכון, אין מחאות והפגנות דה לוקס, חלביות, סטריליות. בהפגנות לא באים ללטף, מחאות והפגנות הן מכוערות, לא נעימות, גסות, אבל אסור שיפגעו וישבשו באורח קשה את חיי הציבור שתומך במפגינים ובהפגנות.
במקום לסגור את נתיבי איילון ולשבש לציבור גדול את החיים, כדאי להציב משמרות מחאה בכל לשכות הגיוס ברחבי הארץ כדי להציף את בעיית אי־השוויון בנטל שאותו מובילה הממשלה הזו בלחץ המפלגות החרדיות, למען ידע כל מועמד לגיוס שיש מי שחלה עליו חובת הגיוס ויש מי שיש לו פטור מחובה לאומית אלמנטרית.
זה לא מקרי שתנועת המחאה הזו זוכה לתמיכה כל כך רחבה בקרב הציבור הישראלי, כשבמקרים לא מעטים מדובר בהפגנות מלוות בזעם ואמוציות שחוצות קווים אדומים, כמו הצתת מדורות בעת החסימות בנתיבי איילון. זהו צעד חריג שאסור שיקרה, למרות שניתן להבין מהיכן נובע הזעם כשרואים את התנהלות הממשלה, ובפרט את ההתנהלות של יו”ר ועדת החוקה שמחה רוטמן שמעביר את חוקי המהפכה ברגל גסה ודורסנית.
היו מי שטענו שעוצמתה של תנועת המחאה נחלשה, אבל כפי שחשנו בשבוע שעבר, היא מסוגלת להתעורר בעוצמות של צונאמי. מכאן שאין לממשלה ולתומכי המהפכה הזו כל סיכוי לממש את חלומם הרטוב וסופה יהיה קבורת חמור, וכל מוביליה ייזכרו לדיראון עולם כמי שהביאו על עם ישראל את החרפה הזו ואת אחד מהמשברים הקשים והחמורים מאז הקמת המדינה.
הגרוע מכל הוא שהממשלה הזו גם לא יודעת להפיק לקחים מהתנהלותה. אחרי הכישלון הראשון בביצוע ההפיכה, ובדרך שבה הם רצו להעביר אותה, הממשלה הזו פועלת בימים האחרונים שוב ברגל גסה ומובילה לכאוס ולמשבר שיגרמו נזקים בלתי הפיכים לביטחון, לכלכלה ובעיקר בתוך עם ישראל.
התרעות פיקוד העורף