1
מה שהתרחש בישיבת הממשלה ביום ראשון היה אירוע חריג, שזקני הפוליטיקאים וותיקי התקשורת לא זוכרים כמותו. במשך חמש שעות כל חברי הממשלה התנפלו בזה אחר זה על היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב מיארה - שוצפים, תוקפים, מאיימים, מלכלכים. אם היו יכולים, היו קורעים אותה לגזרים.
גב' בהרב מיארה היא אישה אמיצה. אחרי האיומים שספגה הצמידו לה שמירה צמודה. היא לא זזה מעמדותיה, לא התקפלה, לא התכופפה, לא גמגמה. היא ניצבת כחומה בצורה נגד תוקפיה, שרוצים לבצע מהפכה משטרית. היא מסבירה, מנמקת, שולטת בחומר, מביאה דוגמאות, תקדימים, לא מרימה את קולה.
גם בדיון שהתקיים השבוע על המחאות נגד ההפיכה המשטרית, היא הפגינה זאת. בקול שקט ובוטח היא דחתה אחת לאחת את טענות חבורת השרים, נשים וגברים המהווים את ממשלת נתניהו, שצורחים עליה, מאיימים עליה, מנסים להשתיק את קולה, לסתור את דבריה ולבצע את המהפכה המשטרית שלה הם מייחלים, שלאחריה יוכלו לעשות במדינת ישראל ככל העולה על רוחם ובעיקר יוכלו לבצע מינויים הזויים לתפקידים בכירים, להעביר תקציבים בכמויות בלתי מוגבלות לאנשי שלומם, לעמותות הזויות, לטקסים משונים, ולהנצחות בלתי הגיוניות.
אם יצליחו בנימין נתניהו, בצלאל סמוטריץ', מירי רגב, איתמר בן גביר, יריב לוין ושאר הצדיקים לנצח את בהרב מיארה ולהעביר חוקים בלתי סבירים בכנסת, זו תהיה רעידת אדמה חברתית. זה יגרום למלחמת אזרחים - ראו הוזהרתם.
2
לפני למעלה מעשור הגיע אליי תקליטור של שיר. כאשר ראיתי את הכותרת, נדלקתי עליו. הקשבתי לשיר והתחלתי להשמיע אותו בתדירות גבוהה. שם השיר הפך לססמה של המפגינים בכל רחבי הארץ - “הון, שלטון, עולם תחתון".
יוצר השיר, בניגוד ליוצרים אחרים, לא חיפש יחסי ציבור. הוא לא הופיע בטלוויזיה ולא ראיינו אותו בתחנות הרדיו. השיר לא הופיע בפלייליסט של שירי החרטא.
בגלל עניינים אישיים, היוצר נעלם וכמובן לא אחשוף אותו. כואב לי שיוצר כה כישרוני נעלם. מה שלא נעלם זה המסר שהוא ניסה להעביר לעולמנו המחורבן באמצעות המילים הנוקבות של השיר.
הם בך שולטים, הם אותך עושקים
הם כולם קשורים, אל תהיה תמים
הם דורכים עליך, הורסים הם את חייך
ואתה ישן, ורק מתלונן
הון, שלטון ועולם תחתון
זה ראש ממשלה, השני נשיא
עם איש עסקים, יד אחת עושים
הון, שלטון ועולם תחתון
זה לא חבל? החיים יפים
והזמן מוגבל... הם עוברים חולפים
הורסים הם את חייך, ואתה כמו פרחה
למרבה במחיר, עם הראש בקיר
עבריין מפחיד משחד פקיד
והחוק מצחיק, רק לך מציק
זה חבל, החיים יפים
אתה עוד צעיר, אין לך מחיר
הון, שלטון ועולם תחתון
החיים יפים, הם עוברים עוברים
אז בוא נקום, לא נפחד
צריך בכוח להתנגד
ל...הון, שלטון ועולם תחתון
3
קיבלתי שלוש פעמים הודעות על התאריך שבו יעלו טרקטורים ומנופי הריסה על בית ילדותי ברחוב זכרון יעקב 8 בתל אביב.
התאריך האחרון היה יום שלישי השבוע, אבל אז הודיעו מארגני ההפגנות נגד ההפיכה המשטרית על יום השיבוש הכללי, וההריסה נדחתה ביום אחד, ליום רביעי (שורות אלו נכתבו לפני ההריסה).
נציגת החברה שעומדת איתי בקשר לא מפסיקה להזכיר לי להגיע לאירוע. היא אומרת שיהיה כיבוד, היא לא מבינה שבשבילי זה יום עצוב ולא אירוע חגיגי. לראות את העצים שגדלתי איתם ובצלם נמחקים, לראות את הגג שביליתי בו קורס, לראות את החתולים והציפורים נעלמים בגלל הרעש, האבק וההרס שיאלץ אותם לחפש מקום אחר לחיות בו.
אני לא שמח. אבוא להיפרד מבית ילדותי ואולי גם אזיל בסתר דמעה. כל הרחוב הקטן שבו עמד ביתי נהרס. בית אחרי בית. הבית שלי נבנה ב־1952 והיה הראשון שנבנה באזור. מבין 22 הדירות בשתי הכניסות של הבניין, נותרתי הדייר האחרון שגר בו מיומו הראשון ועד למועד הפינוי. האחרים עזבו או נפטרו.
שלא כמו הרבה אנשים העוברים את ההליך הזוועתי של פינוי־בינוי, אני לא מתלהב מדירה חדשה פלוס חניה פלוס חזית מפוארת. אהבתי את הבית הישן כמו שהוא, ואם הייתי יכול, הייתי מסיים בו את חיי. עכשיו אני גר בדירה שכורה. כשאני כותב שורות אלו, אני שומע ממזרח, מצפון ומדרום את רעש הטרקטורים העובדים על פינוי בניינים ישנים ובינוי חדשים. אני נחנק מהאבק ומקלל את העולם.
למזלי, בצד מערב ישנו הים שאני כה אוהב. הרמקול של המציל שמבקש מהמתרחצים לצאת מהים כי יש זרמים מסוכנים מטריף לי את השכל. מפתיחת תחנה ההצלה ועד סגירתה מתריעים באוזני המתרחצים לצאת מהמים. הם לא יוצאים. “שימו לב״, צועק המציל שוב ושוב, ולראשונה בחיי אני משתמש באטמי אוזניים. אוי ריבוינו של עוילם, דחיל ראבק, שלח לי קצת שקט.