על אנשי המילואים לזכור: הפסקת ההתנדבות תפגע באזרחים – לא בממשלה | דעה

"קצין הרואה אזרח ישראלי שמתכוון לזרוק בקבוק תבערה לבית פלסטיני ועומד מנגד, אינו יכול להיות קצין" (דברי הרמטכ"ל רא"ל הרצי הלוי בטקס סיום קורס קצינים). מה, אם כך, דינו של קצין המשוכנע כי שר ישראלי מתכוון לזרוק בקבוק תבערה לבית הלאומי ועומד מנגד?

אדם הגון אינו יכול לעמוד מן הצד כאשר מתבצע עוול לנגד עיניו. אחד העקרונות של המרכז לקידום ההגינות בישראל הוא "אפס סובלנות לחוסר הגינות" (לא פייר – לא עובר!).

ברוח זו יוצאים מאות אלפים לרחובות בחודשים האחרונים כדי להפגין נגד הרפורמה המשפטית המאיימת על הדמוקרטיה הישראלית. ההתגייסות המונית וחסרת תקדים ומקיפה את כל רובדי החברה הישראלית. רבים מהמפגינים הם גם אנשי מילואים שמפגינים במסגרת זכותם כאזרחים.

חלקם של אנשי המילואים לא מסתפקים בהפגנות, אלא גם שלחו מכתבים ובהם הודיעו על כוונתם לסרב להמשיך להתנדב למילואים אם החקיקה המשפטית תעבור. האם גם זו מסקנה משתמעת ומתבקשת מדבריו של הרמטכ"ל בסיום קורס קצינים?

שלוש שאלות עולות בעניין זה

השאלה הראשונה מכוונת בעצם לבחון אם חלה חובה על אדם הגון להתנגד לרפורמה המשפטית, שתוצאתה (אפילו לדברי השר לוין בעת שהציג אותה) אינה יכולה להתקיים בדמוקרטיה. משמעותה המעשית של הרפורמה בעיני רבים היא אובדנה של מדינת ישראל כפי שהיא מוגדרת בהכרזת העצמאות.

הרפורמה מובלת על ידי קבוצת אנשים שאומנם זכו בבחירות האחרונות, אך לא קיבלו מנדט מהעם לבצע שינוי משטרי. כזכור, נושא הרפורמה לא עמד כלל לבחירת הציבור במערכת הבחירות ויתרה מכך, ממיזם "משאלת העם" של המרכז לקידום ההגינות בישראל (בחינת סעיפי הרפורמה על ידי מדגם ארצי מייצג בן 4,000 משתתפים באמצעות מכון המחקר גיאוקרטוגרפיה) עולה כי רוב הציבור מתנגד לרפורמה וכך גם מתנגדים לה למעלה ממחצית מהנשאלים שהצביעו לליכוד בבחירות האחרונות (55% מהם לדוגמה מתנגדים לביטול עילת הסבירות).

משכך, אזרחים רבים חשים כי הם ניצבים בפני השתלטות עוינת על המדינה, מציאות המסכנת את "חירותם, גופם ורכושם", כדברי חוק העונשין. זהו בעיניהם עוול המחייב כל מי שהמדינה יקרה לו שלא לעמוד מן הצד.

סטייה מכללי המשחק

מערך המילואים הוא למעשה מערך של אזרחים (צבא העם) הנקראים לדגל לשירות צבאי ואז הם הופכים לחלק מן המערכת הצה"לית. הצו תופס את המילואימניקים כשהם "באזרחות", וסירוב להישמע לצו קריאה למילואים הוא למעשה סירוב להישמע לצו חוקי. קיימים גם מילואימניקים לא מעטים המתנדבים מרצונם לשירות מילואים. אתן לכך התייחסות נפרדת בהמשך.

האם רשאי אזרח למחות נגד מה שנראה לו כהפיכה משטרית על ידי סירוב לציית להוראה חוקית, ובמיוחד על ידי סירוב כזה שגורר בעקבותיו פגיעה בביטחון המדינה?

טוענים המתכוונים לסרב כי אינם יכולים לסמוך על שיקול דעתם של גורמים אנטי־דמוקרטיים בממשלה, המקבלים החלטות ומנחים את הצבא כיצד לפעול. הם גם חוששים מפקודות בלתי ראויות, כאלה שבתחושתם יותירו אותם בלתי מוגנים על פי המשפט הבינלאומי. הם חשים כי אינם רוצים ואינם יכולים לשרת כדבריהם ב"צבא של דיקטטורה". הם רואים בשינויים המשטריים שמובילה הממשלה הפרת החוזה שיש בין העם ושליטיו, חוזה המתבטא במנגנון הדמוקרטי, ולא רואים עצמם מחויבים לו יותר.

מנגד יש הטוענים כנגד כוונת הסירוב כי מדובר בהפרת חוק ובפגיעה במדינה ולא רק בהתנגדות לממשלה. אלה טוענים: אם אין דמוקרטיה, ממילא אין מדינת ישראל. ואלה משיבים: אם אין מדינת ישראל, ממילא אין גם דמוקרטיה. הציות לחוק שומר על הסדר החברתי במסגרת אנושית המאגדת בני אדם שונים בעלי רצונות ואינטרסים שונים, שצריכים לחיות בשלום אלה עם אלה. מצופה מאדם לציית לחוק כחלק מהתחשבות בזולתו, מאחר שהחוק מסמן לו את גבולות חופש ההתנהגות באופן שיישמר גם החופש של זולתו. אם הפרת חוק תהפוך להיות נורמת ההתנהגות, זהו מתכון לאנרכיה.

לעתים הסכנה לסדר החברתי נגרמת דווקא כאשר השלטון מנצל את כוחו כדי לסטות מכללי המשחק ולשנות אותם באופן המנוגד לאינטרס הציבורי. במקרים קיצוניים הדבר עלול להיחשב בעיני האזרחים כניסיון הפיכה נגד המשטר הדמוקרטי, ואז הם יחושו כי אין בידיהם ברירה אלא להתנגד לכך, במדרג אמצעים מן הקל ועד לקיצוני יותר, על פי עקרון המידתיות.

במציאות שנוצרת, הפרת החוק איננה נתפסת כתוצאה הגרועה ביותר, אלא כרע במיעוטו בהשוואה לסכנת אובדן חופש הפרט והמשטר הדמוקרטי. צריך להדגיש כי גם בנסיבות אלה מדובר בהפרת חוק שהסנקציה עליה היא העונש הקבוע בחוק, אף שניתן אולי למצוא בה לגיטימציה מוסרית.

אזרח הבוחר לנהוג כך, צריך להיות מודע לסיכון זה וצריך להיות מוכן לשלם את המחיר. ייתכן שסעיף הגנת הצורך בחוק העונשין יוכל לסייע לו, אך עליו לבחון היטב לפני הפרת החוק אם אומנם הצעד שבדעתו לבצע הוא האמצעי המידתי שנותר בידו ואין לו ברירה אלא לנקוט אותו כמוצא אחרון.

אלה השוקלים זאת מניחים ומקווים כי אם מספרם של מפירי החוק יהיה גדול והמדינה תשותק, לא תוכל הממשלה להמשיך במדיניותה ותיאלץ לסגת, ובכך תימנע לדעתם הרעה החמורה יותר – אובדן החופש והדמוקרטיה.

בלי לסכן את הביטחון

כאשר הפרת החוק עניינה סירוב להיענות לצו קריאה לשירות מילואים, קיימים שיקולים נוספים שיש להביא בחשבון:

אנו חיים בימים גורליים לקביעת דמותה של המדינה, והמאבק במהפכה המשפטית הוא צו השעה. ייתכן אף שיוביל לסרבנות לציית לחוקים, כי אם הרפורמה תימשך, עשויים אמצעי המאבק לחרוג מגדר הפגנות שקטות. השאלה המתחדדת מדי יום היא: האם הגענו כבר למיצוי אמצעי המחאה הפחות קשים?

בכל מקרה, אסור שצה"ל יהיה מעורב בעימות הזה. משמעות הדבר היא שהצבא הסדיר יישאר מחוץ למחאה כדי לשמר את ההפרדה בין צבא וחברה אזרחית; שהמילואימניקים המקבלים צו קריאה, ייענו לו, לאור העובדה כי אין הצדקה להפרת חוק שתוצאתה פגיעה בביטחון המדינה אל מול האיומים הממשיים מצד אויבינו; ואילו המתנדבים הנקראים למילואים יפעלו לפי צו מצפונם, אך יזכרו כי הימנעות מהמשך תרומתם הביטחונית היא קודם כל פגיעה במדינה ובאזרחיה ולא בממשלה.

נראה כי תאוצת הרפורמה המשפטית המקודמת על ידי הממשלה ופעולות המחאה האזרחית המתחייבות כנגדה, מצעידות אותנו במהירות לעימותים קשים שעלולים להידרדר למחוזות שאיש לא רוצה להגיע אליהם. רוב הציבור מתנגד לרפורמה, והממשלה מתעלמת מכך ונמנעת לפי שעה מלבחון זאת במשאל עם. עליה לזכור כי שליט שפועל נגד רצון העם, מאבד את הלגיטימציה המוסרית שלו ולאורך זמן גם את השלטון.