ביום רביעי לפני שבועיים נערך באגף התקציבים באוצר כנס לציון "20 שנה לתוכנית הכלכלית לשנת 2003". למי ששכח, כלכלת ישראל עמדה באותה שנה בפני קריסה. שר האוצר דאז קרא לזה "השמן והרזה". תפיחת המגזר הציבורי על חשבון המגזר הפרטי. צמיחת תשלומי ההעברה, הקצבאות למיניהן וההטבות הסקטוריאליות, על חשבון מנועי צמיחה.
בטלנות הולכת וגוברת של מגזרים שלמים, שהתרגלו להתפרנס מקצבת ילדים, אברכים, השלמת הכנסה, ביטוח לאומי ומה לא. ממשלת שרון יצאה אז בתוכנית כלכלית נועזת, מרחיקת לכת, שבמסגרתה בוצעו קיצוצים בבשר החי. בוטלו קצבאות הילדים המופרכות, צומצמו תשלומי ההעברה, רוב התשומות הופנו לייצור, לצמיחה, לעידוד תעסוקה בקרב חרדים וערבים וכו'. התוכנית הייתה הצלחה מסחררת. זו הייתה ממש הצלה של הרגע האחרון שהזניקה את כלכלת ישראל בבת אחת קדימה.
הוא יודע שהוא לא ממשכן את העתיד של הילדים שלנו, הוא פשוט מוכר אותו בנזיד עדשים לשותפיו הקיצוניים והמשיחיים. הוא עושה בדיוק הפוך ממה שעשה ב־2003. הוא מפרק את מנועי הצמיחה ומזרים מאות מיליארדים לסקטורים לא יצרניים, לא תורמים, חלקם אפילו לא ציוניים. הטרגדיה היא שהוא מבין את גודל הטרגדיה. למרות כל זאת, הוא ממשיך במלאכת ההרס. רומא בוערת והוא ליד החלון, מנגן בכינור.
לשכת ראש הממשלה הפיצה סרטון מתוך נאומו, שארך יותר משעה, בכנס: "יש לנו כלכלה עתירת ידע, אנחנו מקבלים עכשיו 20% מהסטארטאפים ב־AI (בינה מלאכותית) ומספר יותר גדול בקיברנטיקה. ארה"ב היא במקום הראשון בעולם. אנחנו במקום השני, אבסולוטי, כשאנחנו אלפית מאוכלוסיית העולם. אנחנו יכולים היום להיות בין עשר הכלכלות המובילות בעולם בקלות, אבל אנחנו צריכים להמשיך בכיוון הזה. הוא לא סטטי אף פעם. אתה כל הזמן צריך להמשיך".
האיש מנותק. הוא מאמין שהוא ממשיך בכיוון הזה. הוא, שעומד להעביר את חוק יסוד "לימוד תורה", שגורם לאוכלוסייה היצרנית, התורמת, המשרתת והפורייה ביותר בארץ לאבד אמון במדינה, מסביר לקהל שומעיו ש"צריך להמשיך". באותו זמן הוא ממשיך להרוס. השבוע הוא נסע לבקר בימ"מ. בצדק. היחידה המדהימה הזו היא עמוד השדרה של הלוחמה בטרור כבר שנות דור. היחידה המקצועית ביותר למשימות הללו שיש בארץ, ואולי בעולם. גם שם הוא דיבר. גם שם הוא נראה עייף, מרוט, קצת מנותק. ולפתע, יצא מפיו המשפט הלא ייאמן הבא: "אתם מצדיקים החלטה שקיבלה הממשלה שלי, להגדיר את הימ"מ כיחידה הלאומית שלנו למלחמה בטרור".
הבטתי בסרטון כמה פעמים ברציפות. חיפשתי סימנים לכך שהאיש מודע לשקר הגס שזה עתה הוציא מפיו. לא מצאתי. הוא לא הסמיק, לא גמגם, לא מצמץ, לא נגע באף, לא זע באי־נוחות. הוא אמר את השקר הזה בטבעיות. אף על פי שהוא יודע שאת ההחלטה להגדיר את הימ"מ כיחידה הלאומית למלחמה בטרור קיבלה ממשלת בנט־לפיד. וגם העבירה תוספת תקציב מיוחדת להגדלה משמעותית של סד"כ הימ"מ.
פוליטיקאים משקרים. ככה זה. במרוצת השנים אתה לומד להשלים עם זה. שקרים לבנים, שקרים צבעוניים, שקרים גסים ושקרים מנומסים. ב־37 שנות עיתונות כמעט לא פגשתי פוליטיקאי שעליו אפשר להגיד בלב שלם שהוא לא משקר. חלק מהם משקרים בקלות, חלק משקרים בכבדות. הכי קשה לשקר היה ליצחק רבין. הוא היה מסמיק כתות שדה בשל כשנאלץ להתחמק מאמירת אמת. דבר אחד בטוח: גם אצל הפוליטיקאים, השקר הוא מוצא אחרון. ברירת המחדל היא לא לשקר. אצל נתניהו זה הפוך. השקר הוא ברירת המחדל. האמת היא מוצא אחרון.
ללשכת ראש הממשלה לקח זמן להתעשת. את הסיפור הזה צייצתי ביום רביעי בערב. רק אחרי חצות הגיעה התגובה, שהיא מדהימה אפילו יותר מהשקר עצמו: "בשנת 2019, בכהונת רה"מ נתניהו ובהנחייתו, נעשתה עבודת מטה במל"ל אשר המליצה להכיר בימ"מ כיחידה מבצעית־לאומית ללוחמה בטרור... עבודת המטה וקידומה נעשו כאמור ע"י ממשלת נתניהו...".
עוד דוגמה? ראש הרשות לסיוע משפטי. יש דבר כזה. שר המשפטים סער הביא יום אחד לאישור הממשלה את המינוי הזה. אף אחד לא ידע על מה הוא מדבר. מתברר שיש סיוע משפטי גם לאנשים שנתבעים במישור האזרחי, ולא רק הפלילי (שם הסנגוריה הציבורית פועלת). המינוי הזה היה פנוי לאורך שנים. למה אף אחד לא שמע על זה? כי נזקקים לשירות הזה האנשים המוחלשים ביותר. דלת העם. אלה שלא יכולים להרשות לעצמם לשלם כמה מאות שקלים לעורך דין. אז זה לא עניין איש. כך התנהלה ממשלת נתניהו בשנים האחרונות לכהונתו, לפני השינוי.
אפשר לתמצת את האירוע בדוגמה הכי פשוטה: ההבדל בין "עבודת המטה" אצל נתניהו להחלטות אצל בנט ולפיד, הוא בדיוק כמו ההבדל בין לנאום נגד הגרעין האיראני לאורך 15 שנה לבין לתקוף ולהשמיד את הגרעין הסורי לילה אחד, בהפתעה. החוט הדק הזה שמפריד בין הבירבורים למעשים.
כששרי ממשלת השינוי נכנסו למשרדיהם, לפני כשנתיים, הם מצאו, כמעט בכולם, הזנחה מחרידה. עשרות תפקידים לא מאוישים, סביבת עבודה מוזנחת, סביבת ייעוץ שוממה, החלטות תקועות. השיא היה במשרד ראש הממשלה, שם נותרה רק אדמה חרוכה. היום, המצב גרוע עוד יותר.
לא מזמן, נזכר נתניהו שהבטיח לטפל ביוקר המחיה. הוא כינס דיון כלשהו על הנושא ובינתיים גילה שאין לו צוות. אין לו אנשים. אין לו מומחים. הוא מוקף בחדלי אישים ומלחכי פנכה שלא היו עוברים סינון ראשוני לתפקיד מנהל משמרת בפיצוצייה. אנשים שהתמקצעו במשך שנים ביכולת להיענות לגחמותיה של הרעיה המלכותית באשר למעונות השונים והלוגיסטיקה הקיסרית הכרוכה בהם, ותו לא. עם הצוות הזה הוא מנהל את המדינה. מה הפלא שהוא מתגעגע לאייל גבאי, אורי יוגב, יעל אנדורן ואם יורשה לי להוסיף, אז גם להראל לוקר, יואב הורוביץ, אלי גרונר ושורה של אנשים שמצוידים בכישורים כאלה או אחרים, שפעם עבדו בסביבתו.
2. "המחבל היהודי" סמוטריץ'
בתוכנית "הצינור" הוקרנה השבוע כתבה עם התמונות, הסרטונים והמראות מתקופת ההתנתקות. נחשו מי עמד שם ואמר את הדברים הבאים: "מה שאני ראיתי פה היום בשלוש השעות האחרונות זה היה הדבר הכי קרוב למלחמת אחים שאני ראיתי במהלך המאבק נגד ההתנתקות... תמונות קשות, צריך לשים את הדברים בצורה ברורה ולהגיד אותם, היו מוכנים עם נינג'ות, דוקרנים, באו ותקעו מסמרים בתוך הכביש, הכביש היה משותק לחלוטין".
3. מי צריך מדע?
אנחנו חייבים להימנע ממלחמת אזרחים, שתביא חורבן. קשה לי להאמין שתפרוץ כאן מלחמת אזרחים. מה שכן יכול לקרות, זו היפרדות. אפשר לקרוא לזה ההתנתקות השנייה. יש כאן שני עמים. מדינת ישראל כפי שהוקמה בידי האבות המייסדים, שהיא מדינה יהודית, דמוקרטית, ליברלית, פתוחה, מאירה, מתקדמת, מגדלור של אור לגויים. לצדה, מדינת יהודה, שהיא דתית, שמרנית, סגורה, קודרת, לדעתי גם גזענית, משיחית, קיצונית והרסנית.
ערביי ישראל הסתערו על זה בחמת זעם. לא יקום ולא יהיה. הם נשארים בישראל. בפה אחד הם ממשיכים לגדף את המדינה היהודית, להזדהות עם אויביה ולייחל להיעלמותה, בפה השני הם לא מוכנים לוותר לרגע אחד עליה. אל תזלזלו בערביי ישראל. הם חכמים. הם יודעים מצוין מה יעלה בגורלם אם לא תהיה כאן מדינה יהודית. לשמחתי, מאז אותה תוכנית ועד היום החלו מגמות חדשות בקרב הערבים. מגמת ההזדהות וההתחברות למדינה היא, היום, חזקה לא פחות ממגמת ההתבדלות וההכחשה שלה. הערבים כאן כדי להישאר. כנראה שגם אנחנו.
עכשיו, זה קורה עם אחינו היהודים. חלק ניכר מהם לא מתגייסים, חלק ניכר מהם לא עובדים, הם בזים ומזלזלים בכל סממן של הצד הליברלי, אבל לא מוכנים לחשוב על היפרדות. זה, כי גם הם חכמים. אחרי כל דקלומי הקשקשת הביביסטית, הם יודעים שבלי "הסמולנים" אין כאן מדינה. אין כאן תוצר. אין כאן פריון. אין כאן מדע. אין כאן מודיעין וחיל אוויר וחלק גדול מהכוח הלוחם של צה"ל. אין כאן ברית עם אמריקה (שכבר מתחילה לקרוס לנגד עינינו). אין כאן הכרה בינלאומית. אין כאן מטרייה משפטית. יש כאן שמיר ושית, ואריה דרעי.
הקבלה אחרונה היא לזוג נשוי. נניח שהבעל בטלן, עובד בעבודות מזדמנות, משלים הכנסה מקצבאות, בעוד האישה עובדת ומשתכרת מצוין ומחזיקה את כלכלת המשפחה. האהבה נגמרה מזמן. האווירה בבית הפכה לא נעימה. גם הילדים סובלים. אבל הבעל מסרב לתת לה גט. למה שייתן? היא מפרנסת אותו.
חברים, צריך להגיד את האמת בקול רם: ככה זה לא יוכל להימשך. אתם רוצים להקים מדינת הלכה משיחית ולהמליך עליכם מלך מושחת? סבבה, אבל בלעדינו. זה לא בשמיים. אפשר להגיע לעמק השווה. עשינו כבר דברים קשים יותר. אפשר להחליט שבין שתי המדינות־אחיות תהיה קונפדרציה. כל אחת מהן תתרום חלק שווה למימון ההגנה. כל אחת מהן תשתתף השתתפות שווה בשירות. אם אחת מהן לא תעמוד במכסות, היא תשלם תמורת זה כופר. הכלכלות יהיו נפרדות. ושיהיה לנו בהצלחה.
התרעות פיקוד העורף