"אבא, נכון שמיליארד זה יותר ממיליון?״, שאל אותי בני כשנסענו באוטו. לא סתם הוא שאל את זה. הוא שמע דיווח שעלה מן הרדיו שדיבר על כך שרווחי הבנקים הגיעו לשיא כל הזמנים כשסיימו את 2022 עם רווח נקי של 22.2 מיליארד שקל.

משימות החיים הקטנות והמשעממות מעלות שאלה אחת
את העמוד הזה בספרו של עמוס עוז "על אהבה וחושך" לעולם לא אצליח לשכוח ולהתעלם מנוכחותו
 
״כן, מיליארד זה יותר ממיליון״, השבתי לו. ״טוב״, הוא אמר והמשיך להביט מהחלון על המכוניות החולפות בנתיבים לידנו. אני המשכתי להרהר עם עצמי. כמו רוב אזרחי המדינה אינני מבין גדול בכלכלה, וכל המושגים האלה שנזרקים לאוויר - דיבידנדים, תשואה על הון, תשואה נומינלית, דירוגי אשראי - אין לי באמת מושג מה הם אומרים. אני רק מבין את הקונספט הכללי של הדברים, הקונספט הוא שיש מועדון מצומצם של אנשים שעושים כסף עצום, כסף שהאדם הממוצע, שרמת חייו בגובה האוברדראפט ושכר הדירה, לא מסוגל בכלל לעכל.

אחר כך נזכרתי שלא מזמן קראתי כתבה באינטרנט שבה ראיינו מישהו, לא משנה מי, בסביבות הגיל שלי, ובאחת השאלות הוא אומר שם שהוא נעזר בהוריו בשביל לשרוד כלכלית.

האמת שזה לא רק הוא. זה גם כל חבריי בני גילי והחברים שלהם, זה דור שלם שנמצא במצב הזה בדיוק, דור שלם מבולבל, שלא ממש לימדו אותו להתנהל כלכלית בצורה אחראית. דור שלם שלוקח כסף מההורים ומתקשה לקבוע סדר עדיפויות פיננסי. דור שלם עם אפס סובלנות פיננסית. דור שלם שלא יודע לשחות במים הסוערים של העולם הקפיטליסטי והכלכלה החופשית.

אחד מזיכרונות הילדות המוקדמים ביותר שלי היה שההורים שלי קנו מכשיר וידיאו. היינו הראשונים בקיבוץ שהיה להם וידיאו, והעובדה הזו, אני זוכר בבירור, גרמה לי להרגיש שאני נמצא בלב לבו של אירוע חגיגי במיוחד. הערצתי את מכשיר הווידיאו וסיפרתי עליו לכולם וכולם שאלו אותי שאלות עליו, ואני אמרתי לעצמי: ״איזה כיף זה שיש לי משהו חדש שאין לאחרים״. כל פעם שהייתי נכנס הביתה, הייתי מביט במכשיר הווידיאו החדש ונמלא שמחה. אז לא הבנתי שההרגשה הזו הולכת ללוות אותי כל חיי ולמשוך אותי למלא את חיי במוצרים כמה שיותר חדשים ונוצצים. אז לא הבנתי את זה, אבל היום אני יודע להגיד שמכשירי הווידיאו האלו היו יריית הזינוק של תרבות הצריכה ששולטת עלינו ביד רמה.

לעומת הדור של ההורים שלי, אנחנו לא הלכנו בשדות כמו אורי כהנא, אנחנו גדלנו על "בוורלי הילס 90210" ו"רמת אביב ג׳", שהסבירו לנו שמה שיותר נוצץ, יותר טוב. גדלנו לתוך מציאות רוויית אשראי ותשלומים ומשכנתאות - דברים שכל תכליתם היא אחת: לתת לך להרגיש שיש לך הרבה כסף (יותר ממה שבאמת יש לך). גדלנו על אייל גולן, ששר לנו ש״יש לי רק חלום לקנות לך יהלום״ (אבל לא אמר לנו כמה קראט) ועל מצע של מגזינים שדירגו בשעריהם את ה״הכי שווים״, ״הכי יפים״, ״הכי נוצצים״, ״הכי לוהטים״.

גדלנו עם ראשי ממשלה עם אוסף עטים בשווי 1.3 מיליון שקל, ראשי ממשלה עם בתים מפוארים בקיסריה ובירושלים, ראשי ממשלה שהשקיפו עלינו ממגדלי אקירוב. והבנו שמי שיכול לעשות הכל, כמו ראשי הממשלה שלנו - לא הולך להפריח את המדבר בשדה בוקר, אלא צובר רכוש ועושה הרצאות ב־65 אלף דולר, לא כולל הוצאות טיסה. רק שאף אחד לא הסביר לנו איך מתנהגים אם במקרה אנחנו לא הופכים לראש ממשלה.

״אבא, כמה כסף יש לך?״, שאל אותי הילד בהמשך הנסיעה.
״זה לא משנה כמה כסף יש למישהו״, הסברתי לו.
״ליאם מהכיתה אמר שמה שחשוב בחיים זה לעשות כסף ולהיות בריא״.
״תראה, כסף זה לא הכל בחיים״, אמרתי לו, ״להיות מאושר ושלם עם עצמך זה יותר חשוב״.

לא העזתי להגיד לו שכסף הוא מנוע צמיחה די רציני בתחום האושר. הוא מסדר לך שקט נפשי וחופש להיות אתה מדי פעם ולא רק מכונת עבודה שנעה בין משימה למשימה ומוציאה חשבוניות באמצע.

״הלוואה עכשיו בתנאים נוחים״, צעקה המודעה שעל גבי האוטובוס שנסע לידי. “הלוואה לכל מטרה - חופשה, רכישת רכב, הוצאות רפואיות, הוצאות שוטפות, כיסוי התחייבות״. מבעד לחלונות האוטובוס, ממש מעל למודעה, נראו כל מיני פרצופים של אנשים שבטח היו שמחים לקחת את ההלוואה בשביל לקנות רכב פרטי ולא להיות עכשיו באוטובוס, אבל הם פשוט לא יכולים לראות את המודעה.

״מה זה אומר להיות שלם עם עצמך?״, שאל הילד.
״זה אומר לעשות דברים שאתה באמת רוצה, להרגיש שאלו דברים נכונים, להרגיש שאתה בן אדם טוב ושאתה יכול להסתכל על עצמך במראה ולאהוב את האדם שאתה רואה שם. וזה דבר שאי אפשר לקנות בכסף".
״אוקיי, אז אני מתכנן להיות שלם עם עצמי״, אמר הילד.
״יופי״, אמרתי לו והמשכתי לנסוע. ״זו תוכנית טובה״. 