השבוע נזכרתי בקים ג’ונג און, השליט הכל יכול של קוריאה הצפונית. לפני שנה בדיוק הוא חלה בקורונה, והמדינה המבודדת ביותר בעולם בחרה להציג את מחלתו כ”חום גבוה”, והכריזה שניצחה את מחלת הקורונה “בזכות נס חסר תקדים בהיסטוריה של קהילת הבריאות העולמית”. המנהיג התגאה שמגיפת הקורונה בקוריאה הצפונית הביאה למותם של לא יותר מ־74 חולים. ברור שמדובר בבדיה, אבל אין במדינה מי שיציג נתונים שסותרים את דבריו של ג’ונג און.
"לא הייתה השפעה": גלנט מבהיר - זו הסיבה שהצביע בעד צמצום עילת הסבירות
"נפשי יוצאת אליהם": חבר הקואליציה בהתבטאות מפתיעה כלפי המפגינים
להבדיל, ראש הממשלה נתניהו לא הכריז שניצחנו את הקורונה, אבל עדכן אותנו שהוא לקה בהתייבשות לאחר שהיה בכנרת ללא כובע, והציע לנו לשתות הרבה מים. מים הם פתרון זמין ונכון לכל תחלואי הגוף, אבל ספק גדול אם הם הפתרון הטוב ביותר לתחלואיהם של אישי ציבור.
מצבם הרפואי של מנהיגי ציבור היה תמיד נושא רגיש, בעיקר לפני בחירות. רק מעטים יסכימו לתת את קולם למנהיג ישיש וחולה, ולכן ערפול המצב הבריאותי הוא טכניקה שנקטו רבים מראשי הממשלות בעולם.
על מצבו הבריאותי של דוד בן־גוריון לא קיים כמעט תיעוד. הוא התפרסם בעיקר בזכות ד”ר משה פלדנקרייז, ממציא שיטת ההתעמלות והריפוי העצמי, שלימד את בן־גוריון "לעמוד על הראש". תמונות של ראש הממשלה הראשון התפרסמו באותם ימים בכל העיתונים, ובעיקר בשבועון “העולם הזה”, שנהג לפרסם בעיקר תמונות מביכות של ראשי המדינה.
התמונות שבהן מפגין בן־גוריון את כושרו ואת כישוריו, לא נועדו לסייע לו בדרכו הפוליטית. בחודש מרץ 1973 לקה בן־גוריון בשבץ מוחי ובשטף דם במוח, שגרמו לו לשיתוק חלקי. הוא היה בהכרה מלאה, אבל לא יכול היה לדבר, כפי שהעיד משה דיין, שהיה אחד הבודדים שהורשו לבקר אותו בימיו האחרונים.
מבין כל המנהיגים בישראל, לא היה אחד שהצליח לשמור בסוד את מחלתו כמו גולדה מאיר. הציבור בישראל לא קיבל עדכון על מחלת הסרטן שבה לקתה. גולדה קיבלה הקרנות קבועות במרכז הרפואי הדסה בירושלים, והגעתה לבית החולים התנהלה כמו מבצע צבאי. בשלב מסוים הוחלט לאשפז את לו קידר, העוזרת האישית הנאמנה שלה, כדי שראשת הממשלה תוכל להגיע לבית החולים ולקבל את ההקרנות מבלי לעורר חשד של אמצעי התקשורת.
על מצבו הרפואי של לוי אשכול לא דווח לציבור. ידוע שהוא התמוטט באחת מישיבות הממשלה. אשכול סבל ממחלת לב, שממנה החלים וחזר בהדרגה לעבודה, ואת חלק מפגישותיו קיים במעון ראש הממשלה, מה שלא הובא בזמן אמת לידיעת הציבור.
בימים אלה מלאו 40 שנה לאמירתו המפורסמת של ראש הממשלה המנוח מנחם בגין “איני יכול עוד”, כשהודיע על התפטרותו מראשות הממשלה. זה קרה לאחר שהסתגר בביתו ברחוב צמח בירושלים, שממנו לא יצא בשנה וחצי האחרונות לחייו. מזכירו הצבאי, תא”ל (מיל) עזריאל נבו, שהיה בין הבודדים שהגיעו לביתו, גילה אדם שבור שלא מתפקד. הציבור לא ידע על כך דבר, ועוזריו הקרובים העניקו לו חיפוי במשך יותר משנה, מבלי שזה דלף ממעגל העוזרים הנאמנים.
מה קרה לראש הממשלה? נתניהו אישר למסור לתקשורת רק שהוא לקה בהתייבשות. הוא שוחרר מבית החולים לאחר שבגופו הושתל התקן תת־עורי לבדיקת קצב הלב וכעבור שבוע שב לצורך השתלת קוצב לב. הרופאים הבהירו שללא הקוצב, נתניהו היה עלול לפתח הפרעה שתוביל לדום לב. איך כל זה קשור לטענה שנתניהו לא שתה מספיק מים? את התשובה נתנו הגולשים ברשת שהעירו בציניות שהיה צריך להשתיל לנתניהו תמי 4 במקום קוצב לב.