למה אתם מפגינים נגד הדמוקרטיה?
יצא ככה שדיברתי עם מישהו מהמפגינים ושאלתי מדוע הוא מפגין נגד הדמוקרטיה. מה רע כל כך בדמוקרטיה? הדמוקרטיה הרי הצליחה מאוד בעולם.
"מה? אני נגד הדמוקרטיה?!", הוא זעק, "אתה לא רואה שיש לי חולצה שכתוב עליה בגדול דמוקרטיה?",
"כן", עניתי לו, "חולצה יפה, אבל יש גם ילדים שיש להם חולצה שכתוב עליה סופרמן, זה לא אומר שהם סופרמן".
האם טענה כי בנה הותקף בהפגנה, במשטרה השיבו: "לא קרה בשום שלב"
החלטה דרמטית: בית הדין לעבודה הוציא צו מניעה לשביתה במערכת הבריאות
כל המוחים דורשים
שיפחידו אותם יותר!
המפגינים דורשים שימציאו להם יותר איומים!
מוחים רבים מודאגים מכך שכמות ההפחדות כבר לא מספיקה. ההפחדה שישראל תהיה דיקטטורה כמו בזמן הנאצים כבר לא מרשימה כל כך.
"מה יש לכם?", שואלים מפגינים רבים, "מדוע אנשי הפרסום והמצאות המילים שלכם נרדמים? זה לא זמן לנוח. תנו לנו עוד הפחדות, תנו לנו עוד איומים, המציאו עוד שטויות, ואל תפחדו, אנחנו מוכנים לקלוט הכל. תנו לנו, רק תנו לנו".
רופאים התכנסו וזרקו רעיונות, והפרסומאים, בתשלום הוגן, מיד המציאו האשמה שבדיקות הדם של נתניהו מוכיחות שהוא איננו אנושי, וכי צבע הדם שלו הוא ירוק, מה שמוכיח שהוא שטן.
זה הלהיב, אבל שעמם אחרי כמה ימים.
האספקה הצ'יקצ'קית של שלטי האימה המדומיינת לא עצרה. אסור לעצור.
מה עם גולאגים? גולאגים הולך טוב בקרב עולים מברית המועצות לשעבר, הציע מישהו ממטה ניסוח ההפגנות.
"אנו מתנגדים לקפוא בקרח בגולאגים", הופיעו מיד שלטי ענק בכל הארץ, בתעריף הקבוע, בהנחה למזמינים מעל 1,000 מטר רבוע של שלטים בשבוע (הנחת דונם).
"מה יקרה אם שר ימנה תולעת משי למנכ"ל משרד החינוך?", קרא מרואיין נרגש מתוך דף יח"צ שנלחש לו על ידי יועצי תקשורת של המחאה.
"אבל לא ימנו תולעת משי...", ניסה לענות מישהו בפאנל בגמגום תדהמה, וכפי שאתם רואים על פי שלוש הנקודות הוא הופסק מיד על ידי נביחות הפאנליסטים.
גיאולוגים הזהירו שאם עילת הסבירות תעבור, יופיע בסוף החודש הר געש יורק לבה בין תל אביב ורמת השרון, כי השכבות הטקטוניות שמתחת לקרום כדור הארץ יזוזו בלי פיקוח.
גם האטימולוגים חתמו על מכתב שבו הם מסרבים לאטמולוג יותר, כי אם הרפורמה תעבור, נמלי אש יתקפו אנשים בכל הארץ בלי מעצור של בג"ץ, וחמור יותר: פשפשים יפסיקו לעקוץ עדים, ולא יהיה אפשר להכריח אותם להעיד נגד נתניהו בשנים הקרובות.
בהפגנות הופיעו גם שלטים רבים כאלה של תנועת סבתות נמרצת, שבהם כתוב: "תפסיקו לזרוק את הנכדים שלנו מהליקופטרים". ואמא החזיקה שלט עם תמונה של בחור צעיר וזעקה מול מיקרופון: "איפה הילד שלי?".
"פה, אמא, מאחורייך", הוא ענה.
"שתוק כבר, אידיוט", היא צרחה עליו לתוך האוזן במגפון שלה, "אתה לא רואה שאתה פוגע במחאה? אם החקיקה תעבור, יחטפו אותך ויעלימו אותך כמו בארגנטינה. די כבר, קלקלת הכל".
המחאה פתוחה לעוד המצאות כדי להלך אימים. אמת לא חשובה. דמוקרטיה בוודאי שאיננה חשובה.
האברכים לטיס
הסרבנות מכל צורה וסוג היא דבר נוראי, אבל מזמן לא הזכרתי לקוראיי, ואולי גם לא הזכרתי לעצמי, שהעובדה שהחרדים לא מתגייסים היא דבר רע יותר, מכיוון אחר. חרדים יקרים, סליחה, די כבר, תתחילו להתגייס.
אתם חומר אנושי משובח, כך אומרים ואני מאמין, בואו לקורס טיס, בואו לחי"ר, אם יש לכם פרופיל נמוך תהיו ג'ובניקים. צריכים אתכם עכשיו.
ברור שזה נשמע בלתי אפשרי, אבל זה מה שצריך. מותר לי לכתוב את מה שצריך, לא?
בראשית הציונות ראשי המחנה החרדי התנגדו לציונות, ולכן גם לצבא, אבל כבר הוכח שהציונות טובה ליהודים, טובה לכם. בואו לצה"ל.
פעם כתבתי במאמר שכולם צריכים להתגייס, וכדי להיות ברור כתבתי "כל חרדית וכל חרדי, כל ערבייה וכל ערבי".
פעם פרסמתי קטע שירי נואש, שהייתי כותב בדיוק כמוהו גם היום:
מכתב לנערה שמתגייסת היום לצה"ל:
הנה זה הגיע, זה השבוע, זה היום. יש לנו צבא, כי עוד מעט יהיה שלום, בפייפר האוז קנתה לך אמא כרטיס ברכה יפה, אז מה זה, מה זה, הטעם המריר בפה?
טוב, את לא ילדה, הרי גמרת תיכון, ובסיני פגשת זרוק אחד שלא עושה חשבון, כן, או־קיי, לא מהיום את כבר יודעת, שלא חייב להיות קשר בין מה שלמדת, ומה שאת שומעת.
זה לא אומר שצריך לוותר. את מתגייסת. זה צה"ל, אין מה לדבר.
אבל זה מרגיז, זה מרגיז, וזה לא עוזב, הטעם המר הזה, ההרגשה הזאת, הצביטה הזאת בלב.
עם קצת מזל וקצת קשרים תוכלי להגיע לחיל האוויר, וזה יהיה שיגעון להסתובב עם מדי א' מגוהצים בעיר.
טוב, די, מה קורה כאן, הרי תמיד חלמת להיות חיילת, אבל הטעם המר הזה בפה משאיר אותך קצת מבולבלת.
אז תשמעי לי, טירונית מספר אישי מיליון: זה לא בסדר, זה לא בסדר, זה לא בסדר, זה ביזיון.
הכל יהיה בסדר, יהיה נפלא. מה שתעשי בצה"ל הוא ללא השוואה למה שעשית עד עכשיו, ואחרות תלמדנה באוניברסיטה, לעזאזל, ואחרות תעבודנה במשרד. שיהיה להן לבריאות.
ומה אני יכול לומר לה, לזאת שלא תתגייס איתך השבוע? ולא בשבוע הבא. ולא בעוד שנה. הם אומרים שהיא תלד ילדים לישראל. וזה השירות שלה, בעזרת האל. ופתאום באה לי הברקה, יותר עצובה מאשר מצחיקה: אולי כדאי להנהיג סידור חדש: אלו שלא מתגייסות (ולא מתגייסים) ולא עושות (ולא עושים) כלום עכשיו, תטפלנה בבוא העת, למען האומה, בילדים של אלו שהיום סוחבות את כל העול על הגב.
פינת השלולית
קיבלנו מייל:
השיר הזה נכתב אל פינת השלולית הנפלאה. משו.
הצפרדעונת / לא הפסיקה לקרקר / חשבה שהנסיך
יבוא אליה לבקר / כשלא הגיע / חשבה: יבוא בזמן אחר / או אולי פשוט הוא מאחר.
ואז קלטה שם / מישהו זר / שמסתובב לה בשלולית. / הכל היה כל כך מוזר / כשהוא בעיניה לפתע הביט.
היא ישבה קצת נבוכה / כשהצמיד שפתיים לנשיקה, / ומאז חגיגה בממלכה / כי הצפרדעונת הפכה לנסיכה.