כבר עתה ברור כי למרות הכשלים, הפערים והמחלוקות בין הצדדים, וחרף האתגרים המדיניים, הביטחוניים והכלכליים שאיתם מתמודדות כיום ארה"ב, סעודיה וישראל, מדובר בסוגיה גיאופוליטית־ביטחונית מהותית העומדת בראש סדר היום הבינלאומי. סוגיה מורכבת ועתירת חשיבות אסטרטגית לצד משמעות היסטורית וסימבולית, החורגות הרבה מעבר לגבולות המזרח התיכון ולממד הזמן המיידי. זאת בין היתר נוכח היריבות הממושכת בין ריאד וטהרן על הובלת העולם המוסלמי, חרף חידוש היחסים ביניהן בחודש מרץ, וכל שכן על רקע התחזקות השפעתה האזורית של איראן ועוצמת איומיה הביטחוניים.
לאחרונה רבו הדיווחים על התקדמות במגעים לקראת נורמליזציה בין ישראל וסעודיה. אומנם מהלך זה, בראייה סעודית, אינו צפוי להוביל לליברליזציה ולמתינות בעמדת המשטר. עם זאת, התבוננות מקרוב מראה כי הוא צפוי לחולל שינוי עצום במפת היחסים והאינטרסים המתקיימת במזרח התיכון. הסכם ריאד־ירושלים מותנה בהידוק יחסי ריאד־וושינגטון ובמתן ערבויות ביטחוניות אמריקאיות לסעודיה.
ערבויות אלה, הנדונות בשיחות רבות המתקיימות לאחרונה בערב הסעודית, כוללות בין היתר אספקה של מערכות נשק מתקדמות לצד פיתוח תוכנית גרעין אזרחית, ולהן ארה"ב וישראל מתנגדות. כמו כן, הן כוללות הקמת ברית צבאית־ביטחונית עם וושינגטון בדומה לברית נאט"ו, שתחייב מתן סיוע אמריקאי נוכח התקפות איראניות על בית המלוכה והמשטר הסעודיים.
כל זאת, במיוחד נוכח מעמדה הגיאופוליטי הבכיר של סעודיה במרחב המוסלמי־ערבי, וכן על רקע חשיבותה הרבה לזירה הבינלאומית, בין היתר נוכח היותה בעלת הברית החשובה, הוותיקה והיציבה ביותר של ארה"ב, יצואנית הנפט הגדולה בעולם ואחת המדינות החזקות, היציבות והמשגשגות ביותר במזרח התיכון (תמ"ג של 1.624 טריליון דולר וצמיחה בשיעור של 8.7% בשנת 2022).
הסדין האדום "נורמליזציה"
נרמול יחסי ריאד־ירושלים, הצפוי בין היתר לבסס את כוחה ומעמדה האזורי של ישראל, עשוי לשנות כאמור באופן דרסטי את המשוואה הגיאופוליטית־ביטחונית במזרח התיכון. בראייה אסטרטגית רחבה, כבר עתה ברור כי הסדרת היחסים עם ישראל – בת חסותה של ארה"ב, בעלת כלכלה חזקה ומודרנית שמחזיקה בצבא הגדול והחזק באזור לצד טכנולוגיות חדשניות ויכולות סייבר מהמתקדמות בעולם – עולה בקנה אחד עם "חזון 2030" של יורש העצר הסעודי.
בראייתו, מהלך זה משתלב בתוכניות הפיתוח, הצמיחה והמודרניזציה השאפתניות שלו שנועדו להצעיד קדימה את סעודיה ואותו באופן אישי, לייצר יציבות ביטחונית וכלכלית אזורית, וכן להקרין עוצמה ומנהיגות במיוחד נוכח התעצמות איראן, אויבתן המשותפת.
כמו כן, הן הנורמליזציה והן היחסים עם ארה"ב – המהווים ציר אסטרטגי קריטי בהסכמי אברהם – נועדו ליצור הגנה אזורית ולחזק משמעותית את החזית האנטי־איראנית. הם נועדו לבלום את התחזקותה הצבאית־גרעינית של איראן, את התפשטות השפעתה האזורית וכן את היקפם ועוצמתם של איומיה כלפי סעודיה ומדינות המזרח התיכון.
התבוננות מקרוב מראה כי מהלכים אלה, מנגד, בפרט נוכח חידוש היחסים בין ריאד וטהרן (בתיווך סין), טומנים בחובם גם לא מעט אתגרים וסיכונים. הם עלולים לעורר התנגדות בקרב אויביו ויריביו של בן סלמאן בממסד הדתי, בממלכה ובמשטר בריאד וכן בקרב הציבור הסעודי והערבי השולל את מדיניותו הפרו־אקטיבית ועמדתו הפרגמטית כלפי ישראל. התנגדות זו עלולה להצית מתחים פוליטיים וביטחוניים שונים, בין היתר כאלה שמקורם באיראן, בטרור השיעי ובאסלאם הרדיקלי שיובילו, בתורם, להגברת אי־היציבות בקרב מדינות האזור.
יתרה מכך, הידוק היחסים עם וושינגטון והנורמליזציה עם ירושלים, הנתפסים בממשלת טהרן כחתירה גסה תחתיה וכהתרסה בוטה כלפיה, עלולים להיות "סדין אדום", טריגר שידרבן אותה להסלים את תגובתה נגד ישראל. זאת, במיוחד כעת, כשהיא מתקדמת עם פיתוח תוכנית הגרעין שלה ומחוזרת על ידי ארה"ב בעניין חידוש הסכם הגרעין, מחוזקת משמעותית על ידי רוסיה וסין וכן נוכח חידוש קשריה עם רבות ממדינות ערב, ובהן איחוד האמירויות, בחריין ומצרים. כל זאת, בעודה מחזיקה בארסנל גדול ומתוחכם של טילים ומל"טים המהווים נשק קטלני נגד יעדים אסטרטגיים ובהם מתקני נפט וסמלי שלטון ברחבי סעודיה ומדינות המפרץ.
הלוחות הטקטוניים זזים
התבוננות מערכתית אף מראה כי ההתעצמות האיראנית והגדלת היקף ועוצמת האיומים הביטחוניים שלה (טרור, כטב"מים, רקטות וסייבר) עולות בקנה אחד עם הגידול שחל בהיקף קשריה גם במרחב האירו־אסייתי. לדוגמה, הצטרפותה הרשמית כחברת ארגון ה־SCO (Shanghai Cooperation Organization) בהובלת רוסיה וסין לצד מדינות מרכז אסיה, הודו ופקיסטן, מקנה לה תחושת עוצמה וביטחון לצד יוקרה ומעמד אזורי חסרי תקדים. כמו כן, בקשתה להצטרף לארגון מדינות ה־BRICS (בהובלת ברזיל, רוסיה, הודו, סין ודרום אפריקה – חמש הכלכלות המתעוררות), המייצגות כ־40% מאוכלוסיית העולם והתורמות יותר מ־30% מהתמ"ג העולמי ו־17% מהסחר הבינלאומי, מהווה בעבורה יתרון משמעותי.
מעבר להשתלבותה במועדון "המדינות האוטוריטריות" (פרט להודו, הנחשבת כדמוקרטיה הגדולה בעולם וכבת ברית של ארה"ב), מהלך זה מאפשר לאיראן לעקוף את הסנקציות הכלכליות שמוטלות עליה וכן להגדיל את היקף קשריה ופעילותה הכלכלית עם רבות ממדינות "הכדור הדרומי" (למעלה מ־40 מדינות נוספות מבקשות להצטרף לשורות הארגון). כל זאת, בעודה מחזיקה בעתודות גז טבעי, נפט וליתיום מהמובילות בעולם. לא בכדי סעודיה – חרף עוצמתה הכלכלית ועמדתה הדומיננטית כלפי איראן – חשה מאוימת.
מתוך קריאה מפוכחת ופרגמטית של המפה האזורית, אין ספק כי התרחבות קשריה של איראן, חיזוק מחודש של מעמדה בעולם המוסלמי ותמיכתן המסיבית של רוסיה וסין בה, לצד התעצמותה הצבאית־גרעינית כפי שתוארו לעיל, משקפים את מרחב ממדי האיום שלה. מרחב המהווה תמריץ בעבור ריאד להדק את קשריה עם וושינגטון ואף לחזר אחר ירושלים.
בראייה אסטרטגית רחבה, על פניו מסתמן כי קידום הנורמליזציה והשגת פריצת דרך ביחסים עם סעודיה תלויים במידה רבה בהצלחתו של הממשל האמריקאי והנשיא ביידן לשתף פעולה עם בית המלוכה ויורש העצר הסעודי. הצלחתם מותנית גם בעמדתה של ישראל, באופן הטיפול בסוגיה הפלסטינית ובפתרונות החדשניים שיאפשרו לקדם אותה, וכן בדרך שבה כל אלה ימוסגרו במדיה ויוצגו להנהגה הסעודית, לממסד הדתי וכן לציבור בסעודיה.
אין ספק כי מדובר ב"הזזת לוחות טקטוניים" בעולם המוסלמי ובמבחן מנהיגות קריטי עבור מוחמד בן סלמאן. וכך דווקא יורש העצר, מנהיג נחוש, חריף ומהפכן הידוע בחדשנות ובקדמה שאותן הוא מוביל כבר כמה שנים בסעודיה, הוא מי שיכול להתאים עצמו לנסיבות המורכבות שנוצרו בשטח. הוא גם היחיד המסוגל כיום להוביל מהלכים בינלאומיים עצומים שישפיעו על המציאות במזרח התיכון, בזירה הבינלאומית, ובכלל זה בפוליטיקה העולמית.
התרעות פיקוד העורף