זה היה הסיבוב ה־200 שבן גביר עושה על הראש של המפכ"ל האומלל שלו, רנ"צ קובי שבתאי. בניגוד לרבים מהקולגות שלי, אני לא כועס על שבתאי. המאץ'־אפ בינו לבין בן גביר אכזרי. הם לא באים מאותו תחום ולא שייכים לאותו מקצוע. שבתאי היה לוחם כל חייו. לא מתוחכם, לא ערמומי, לא פוליטי. פשוט מסתער.
בן גביר הוא ההפך הגמור. תמיד שיגר אחרים לקו האש. הוא הסתער רק כשהגיעו מצלמות הטלוויזיה. מתוחכם, ערמומי, חסר עכבות. משחק מוחות בינו לבין שבתאי צריך להיפסל בגין חוסר ספורטיביות. ועדיין, המשטרה הרוויחה השבוע את מלוא הקלון שבו זכתה. להביט בשני אלה, בן גביר וחנמאל דורפמן, שזמנם המשותף על מדים מזכיר את סך התשלומים של משפחת נתניהו במסעדות, ולהתפלץ.
יום שלם שבו הפך אדם שהוגשו נגדו עשרות כתבי אישום והורשע שמונה פעמים, אדם שהתגולל על שוטרים בכל דרך אפשרית עד לפני חצי שנה, את המשטרה כולה למגרש משחקים פוליטי פרטי. נדמה לי שהפעם, באופן חד־פעמי, באמת הגענו לתחתית החבית. בשבוע הבא אגלה, כרגיל, שטעיתי.
הטור המלא במעריב סופהשבוע
התרעות פיקוד העורף