יום האהבה נחגג בשלישי השבוע, אבל נראה שמצב האהבה והרומנטיקה בימינו רק הולך ומידרדר. באופן עקבי אנחנו רואים שמשנה לשנה אחוז הרווקים עולה, גיל הנישואים עולה, ההחלטה על נישואים לוקחת זמן רב (הרבה) יותר, ואחוז האנשים שמצהירים שהם חושבים שלהם "זה כבר לא יקרה" הולך וגדל בקצב מפחיד.
עובדים שעות רבות מול המחשב? כך תוכלו להימנע מיובש בעיניים
לראשונה בישראל: פעולת הבינה המלאכותית בתחום הרפואי תוצג בשידור חי
לפי נתוני הלמ"ס, שיעור המתגרשים היום עומד על 47.3%. אחת ההצהרות המשמעותיות שמבחינות בין הסיבות לגירושים עכשיו ולפני 20 שנה היא שאם בעבר זוגות התגרשו כי לא היה להם טוב בנישואים, היום הם מתגרשים רק כי יכול להיות להם טוב יותר. האצבע קלה על ההדק בכל הקשור לגירושים, ולראשונה בהיסטוריה אנשים מתחתנים וממש לא בטוחים שזה לתמיד.
אז האם, למרות כל האתגרים, יש נוסחה לנישואים מאושרים? ד"ר ג'ון גוטמן הצליח ליצור נוסחה שמנבאת בדיוק של 90% את עתיד הקשר. ולא רק שניתן לנתח את עתיד הקשר הזוגי שלכם באמצעות הנוסחה, אתם יכולים גם להבין מה לא בסדר. רק שבניגוד לכל ספרי ה"עזרה העצמית" למיניהם, פה זה באמת עובד. אחד המיתוסים שגוטמן הצליח להפריך במחקריו היה הרעיון שזוגות שרבים יותר, נפרדים יותר. זה ממש לא נכון. אין קשר בין תכיפות הריבים לבין סיכויי הפרידה. השאלה שכן מנבאת את איכות הקשר היא לא כמה הם רבים, אלא איך הם רבים.
את המחקרים האלה גוטמן לא ערך על זוגות שנפרדו, כמו שלרוב נוטים לעשות, מהסיבה הפשוטה שלאחר פרידה, בעיקר אם היא הייתה קשה – יש לנו נטייה להשחיר את כל מה שהיה, ולתת דגש על כל מה שהיה רע. שיר נהגה לספר שהיא ועמית הכירו לראשונה כאשר הרכב שלו התנגש ברכבה בטעות מאחור. היום היא מספרת שהם הכירו במקרה כי הוא נהג באופן פזיז וחסר אחריות. יותר מזה, היא נזכרת שלא רק שהוא נתן לה מכה, זה היה ברכב החדש שרק קנתה שבוע לפני כן. לעומת זאת, אצל זוגות שהקשר ביניהם בריא, אין הבדל משמעותי בין סיפור ההיכרות שסופר על ידיהם לראשונה ובין הסיפור בהווה. אבל כשמשהו מידרדר, גם התמונה משתנה.
היחס בין הרגשות
גוטמן עבד עם זוגות בשנים הראשונות של הקשר הזוגי שלהם, כאשר קיימת עדיין מחויבות לקשר. הוא נהג להזמין אותם למעבדה שלו – מעבדת האהבה - ולאחר הביקור במעבדה הוא היה עמם בקשר במשך השנים, ובחן מי נשאר ביחד ומי נפרד. כך הוא הצליח להבין מהם הדפוסים בזוגיות שמנבאים פרידה ולאילו זוגות יש סיכוי לקשר.
כדי לבחון את הדינמיקה בין בני הזוג, מחברים את הזוג לאלקטרודות המנטרות את דפיקות לבם, טמפרטורת עורם, בלוטות הזיעה והמוליכות החשמלית בגופם. מצלמת וידיאו מקודדת את הבעות הפנים. לכל מערכת יחסים יש דפוס ייחודי שצף באופן אוטומטי ללא קשר לנושא השיחה.
גוטמן הראה שאחד האלמנטים המנבאים אם זוג ישרוד או לא הוא היחס בין רגשות חיוביים לשליליים. כדי שזוג ישרוד, היחס בין הרגשות החיוביים לשליליים במהלך שיחה צריך להיות חמש לאחת. לציון חיובי גבוה זוכים מילים או מעשים שמעידים על אמפתיה, תמיכה כמו הנהון של "אני מבין אותך". גם הומור וחיבה מאוד משמעותיים לחיי הנישואים ומקודדים כחיוביים.
וכיצד נכון לריב? אצל חלק מהזוגות, כאשר הם רבים או מתווכחים, זה ניכר. הם מרימים את הקול, צועקים, וברור שהם מצויים בסערת רגשות. מתברר שדפוס זה הרבה יותר בריא מדפוס של "פאסיב אגרסיב" שבו אף אחד לא מבטא את תחושותיו אבל מגלגל עיניים, מגיב בסרקזם, מתנשא או מביע זלזול.
ניתן היה לחשוב שביקורתיות היא הסימן הגרוע ביותר לקשר רע, אך יש הבדל משמעותי בין ביקורתיות לזלזול. ביקורתיות, אם נאמרת כלפי מעשה כלשהו, היא מבורכת - אבל אם נאמרת על אדם בסגנון "אתה תמיד כזה אנוכי", או "את בדיוק כמו אמא שלך" – זו נוסחה לאסון. זו אמירה שנאמרת מגבוה, באופן מתנשא ומעליב. פירושה לשים את האדם השני במעמד נמוך יותר ממך. אם נרשם סימן לזלזול אצל אחד מבני הזוג במערכת היחסים, אין צורך בשום מידע נוסף. עתיד היחסים ברור.
סימן נוסף הוא מגננה - במקום מתן מענה ענייני לביקורת, בן הזוג נוקט עמדה צדקנית, הודף את הטענה או בהרבה מקרים מאשים את הצד השני - "אני אדיש ולא מתחשב? באמת? את אדישה ולא מתחשבת!".
רבנו, עכשיו מה?
לבסוף - אחד הגורמים המשמעותיים להצלחת הקשר הוא איך מסיימים לריב. מרבית הוויכוחים אצל זוגות חוזרים על עצמם והם גם לרוב באותם נושאים - חינוך הילדים, מטלות הבית, אחד הצדדים מרגיש שהוא עושה יותר; או נושאים כספיים. לרוב אין סוף לוויכוחים, והעובדה היא שהם חוזרים על עצמם. גוטמן הקליט אלפי זוגות בזמן שהם רבו, ומצא שכאשר בני זוג מתקוטטים על נושא שבו לא ניתן להגיע לפתרון, מגיע במוקדם או במאוחר הרגע שבו לאחד מבני הזוג נמאס לריב ואז הוא עושה מחווה שמטרתה לאותת לצד השני ללא מילים "די, מיצינו, אני לא רוצה לריב יותר", למשל מבט של כלבלב עצוב או חיוך קל או הסטת הוויכוח כמו "מה זה הריח הזה? את מריחה?", ואז מגיע רגע האמת: אם בן הזוג השני מקבל את המחווה וזורם איתה - זה מנבא את בריאות הקשר. אבל אם בן הזוג מתעלם מהמחווה - הקשר לא ישרוד.
בשורה התחתונה, לא קיימות מערכות יחסים ללא ביטוי של רגשות שליליים, אלא אם כן לבני הזוג כבר לא אכפת זה מזה. אם אין מריבות בין בני הזוג זה סימן גרוע יותר מאשר מריבות רבות. מי שלא רב – לא אכפת לו, כי לא אכפת מה השני חושב. אדישות או חוסר אכפתיות הם כבר לא משהו שניתן לטפל בו. ויכוחים מעידים על אכפתיות, תקשורת פתוחה והיעדר חשש לבטא את הדעות והתחושות. חוץ מזה, ויכוחים מאפשרים לצד השני להשתנות. אז מקווה שאתם רבים... אך צריך לדאוג לאזן את הרגשות השליליים. המדרון החלקלק מתחיל כאשר כמות הרגשות השליליים עולה משמעותית על זו של החיוביים.
הכותבת היא חוקרת התנהגות בעידן הדיגיטלי, אוניברסיטת רייכמן, הרצליה
[email protected]