השבוע ציינה יפן את יום השנה ה־78 להטלת פצצות האטום על הירושימה ונגסאקי, שהובילה לכניעתה הסופית ולסיומה של מלחמת העולם השנייה. בטקס אזכרה שנערך בהירושימה בהשתתפות רבבות בני אדם, ובהם שורדי האירוע הטרגי שהוביל למותם של כרבע מיליון יפנים, קרא ראש העיר קאזומי מצואי לחיסול הנשק הגרעיני.
דיווח לבנון: בוצע ניסיון התנקשות כושל בשר ההגנה
לדבריו, "על מנהיגי העולם להתעמת עם המציאות הקשה והאיומים הגרעיניים מצד ראשי מדינות החושפים את האיוולת של תיאוריית ההרתעה הגרעינית. התפיסה שלפיה נשק גרעיני הוא אמצעי הכרחי לשמירה על השלום רק מעכבת את ההתקדמות לקראת פירוקו".
פומיו קישידה, ראש הממשלה שנכח אף הוא בטקס, הצהיר כי "יפן תמשיך במאמצים לקראת עולם נקי מגרעין", כפי שטען במפגש G7 שנערך שם לאחרונה. עם זאת, לדידו, "הדרך לקראתו הופכת להיות קשה ותלולה יותר ויותר בשל העמקת המחלוקות בקהילה הבינלאומית בעניין פירוק הנשק הגרעיני ושלל האיומים הגרעיניים מצד רוסיה".
בראייה כוללת, ללא ספק מדובר באחת הדילמות האסטרטגיות הטעונות והמורכבות ביותר שאיתה מתמודדים מנהיגי העולם. דילמות המעוררות עניין רב גם לאחר שמונה עשורים, וזאת דווקא בימים מתוחים אלה ובמיוחד ביפן, שנודעה בעמדתה הפציפיסטית עד השנה האחרונה.
לא בכדי ביום הנצחת זכר קורבנות המתקפה הגרעינית הראשונה בעולם, הדגיש ראש ממשלת יפן את האיום הרוסי בשימוש בנשק גרעיני במלחמה באוקראינה. זאת על רקע הסלמת המלחמה, התקדמות תוכנית הגרעין האיראנית והחרפת איומי וניסויי הטילים הגרעיניים בקוריאה הצפונית.
בחודש יוני אף פורסם כי חל גידול בכמות כלי הנשק הגרעיניים הפזורים כיום ברחבי העולם. מספרם של כלי נשק קטלניים אלה, המגיע ל־12,512 ראשי נפץ גרעיניים (מתוכם 5,889 ברוסיה ו־5,244 בארה"ב), מגביר את עוצמת המתיחות הבין־גושית ומאיץ את מרוץ החימוש הגרעיני והקונבנציונלי.
יתרה מכך, נוכח הגברת המתיחות הביטחונית והעברת מוקד הפעילות הכלכלית הגלובלית לדרום־מזרח אסיה ולמרחב שבין האוקיינוס השקט לאוקיינוס ההודי, יפן - הנודעת בתעשיית הנשק המפותחת שלה ונמנית עם עשר יבואניות הנשק המובילות בעולם – הגדילה משמעותית את הוצאותיה הביטחוניות ויכולותיה הצבאיות.
המלחמה באוקראינה גרמה ליפן שלא להסתפק בנשק הגנתי, אלא להצטייד גם בנשק התקפי, הכולל בין היתר טילי טומהוק ארוכי טווח, מטוסי קרב מתקדמים מסוג F35 וטכנולוגיות צבאיות מתקדמות מארה"ב וממדינות אירופה בשווי של מאות מיליארדי ין. יפן אף הכפילה את תקציב הביטחון שלה באמצעות תוספת של 315 מיליארד דולר בחמש השנים הבאות. לפיכך בשנת 2027 תמוקם יפן שלישית בעולם בהוצאות על ביטחון (לאחר סין וארה"ב).
טלטלות ביטחוניות באסיה
התבוננות מערכתית כוללת מראה כי על רקע גל המשברים העולמיים, השינויים במאזן הכוחות הגלובלי והתהליכים השונים המתחוללים במרחב האסייתי, גוברת חשיבותה הגיאופוליטית והביטחונית של יפן.
מצד אחד, מדובר במדינת איים נטולת משאבים ומקורות אנרגיה, המייבאת כ־90% מהנפט ולמעלה מ־40% מהגז הטבעי והפחם שלה. מצד שני, מדובר בכלכלה השלישית בגודלה בעולם (תמ"ג של 5.177 טריליון דולר ב־2022), שנהנית ממיקום גיאו־אסטרטגי חשוב במיוחד.
יפן, על 122 מיליון תושביה, מהווה לשון מאזניים בעימות האסטרטגי בין ארה"ב וסין. התבוננות מקרוב על משולש יחסי טוקיו־וושינגטון־בייג'ינג חושפת מערך מורכב של עמדות שונות ואינטרסים מנוגדים בין כל אחד מהצדדים.
כך לדוגמה, לצד היותה בת ברית חשובה ביותר של ארה"ב באסיה, יפן, החולקת קרבה תרבותית ומדינית היסטורית עם סין, היא גם שותפת הסחר המרכזית שלה (היקף היצוא שלה לסין הגיע בשנת 2021 ל־153 מיליארד דולר, בעוד היקף היצוא הסיני הסתכם ב־168 מיליארד דולר). בשורה התחתונה, יפן איננה מעוניינת או יכולה להתנתק מארה"ב או מסין.
עם זאת, שילוב בין וקטורים אסטרטגיים שונים בזירה הבינלאומית, ובהם התעצמותה הכלכלית והצבאית־גרעינית של בייג'ינג, התחזקות העימות הטכנולוגי־מסחרי שלה מול וושינגטון וניסיונותיה של זו לבלום אותה, וכן פלישת רוסיה לאוקראינה והידוק יחסי סין־רוסיה – משפיעים על היחסים הבילטרליים של כל אחת מהן עם יפן.
כל אלה, בתורם, מאיצים את תהליך התעצמותה הצבאית של טוקיו ומגבירים את התחרות האסטרטגית של זו עם בייג'ינג, בעיקר נוכח עמדתה הלוחמנית בעניין טאיוואן, שמחריפה את המתיחות הביטחונית האזורית במרחב האסייתי, האינדו־פסיפי ולמעשה העולמי.
אומנם יפן חרתה על דגלה לשמור על יציבות אזורית לצד יחסים "מאוזנים וקונסטרוקטיביים" עם סין, כפי שהצהיר לאחרונה ראש הממשלה קישידה. עם זאת, אין להתעלם מכך שכ־90% מהציבור היפני אינם אוהדים את סין, כפי שעולה מסקר דעת קהל שנערך על ידי Genron NPO and China Net, וכי־81% מהיפנים אף רואים בה איום ביטחוני, כפי שפורסם לאחרונה במגזין Diplomat.
בראייה אסטרטגית, כבר עתה ברור כי על אף הריחוק הפיזי, השלכותיה העצומות של המלחמה באירופה מטלטלות את מפת היחסים והאינטרסים בקרב מדינות אסיה – ולא רק משום שהפלישה הרוסית לאוקראינה נתפסת ביפן כתמריץ עבור סין לתקוף את טאיוואן ולפגוע בשרשרות הייצור והאספקה ובנתיבי השיט והסחר הבינלאומיים.
בעיני ממשלת קישידה, השילוב בין המאבק באירופה והידוק השותפות האסטרטגית בין סין ורוסיה מחריף את החשש בטוקיו ובמערב מפני כינון חזית משותפת נגד יפן וארה"ב, ואף מוביל לנתק מוחלט מול רוסיה, נוכח התמיכה היפנית בהחרפת הסנקציות נגדה – חרף תלותה בנפט, בפחם ובגז הרוסי.
כל זאת, בעוד יפן פועלת מנגד לחיזוק קשריה עם מדינות האזור כחלק מהאסטרטגיה הביטחונית שלה, הכוללת הרחבה של בריתות אזוריות לצד הסכמים כלכליים וביטחוניים בינלאומיים שונים, ובהם פורום ה־IPEF הכולל 14 מדינות, ובהן אוסטרליה, הודו, אינדונזיה, קוריאה הדרומית וטאיוואן, התורמות 40% מהתמ"ג העולמי ו־28% מהסחר הגלובלי.
וכך, החשש הקולקטיבי מפני תוקפנות רוסית, עוינות צפון קוריאנית והתעצמות צבאית גרעינית של סין, דוחף את ממשלת טוקיו לפעול לביסוס כוחה הצבאי ועמדתה העוצמתית תוך הפחתת תלותה בארה"ב. בראייה יפנית, פלישת סין לטאיוואן וגידול ארסנל הטילים הגרעיניים של קוריאה הצפונית נתפסים כאיום קיומי ממשי כלפיה.
חמור מכך, האתגר שמציבה כיום ממשלת פיונגיאנג בפני יפן ומדינות מזרח אסיה נוספות מתגמד לעומת פוטנציאל הנזק העצום הטמון בעימות חזיתי סינו־אמריקאי בטאיוואן. עימות העשוי לצאת משליטה ולהחריף למאבק קולוסאלי, שהשפעתו ההרסנית על הכלכלה העולמית והצמיחה הגלובלית עלולה להיות קטלנית וחסרת תקדים בהיקפה.
התחזקות כלכלית־אסטרטגית
לא בכדי סוגיית הגרעין מושכת אליה תשומת לב עולמית. ההנחה שטוקיו יכולה לאזן את המתיחות הביטחונית והגרעינית הגוברת באסיה יכולה להיתפס כמשאלת לב או כסוגיה השנויה במחלוקת. עם זאת, בראייה גיאופוליטית עולמית רחבה, אין ספק כי ערעור היציבות הפוליטית־ביטחונית, כמו גם התנודות העזות הפוקדות כיום את השווקים באסיה ושרשרות האספקה הגלובליות, מגבירים את החשיבות המיוחסת לקשרים הכלכליים בין ארה"ב ליפן, שמעולם לא היו כה חזקים.
יתרה מזאת, אי־היציבות הגלובלית מקרינה על הכלכלות ברחבי העולם. וכך, לא זו בלבד שחלה האטה בכלכלה האמריקאית (משבר חובות של למעלה מ־31 טריליון דולר) לצד דשדוש בכלכלה הסינית (צניחה של 23.1% ביצוא לארה"ב ו־20.6% ביצוא לאיחוד האירופי) - בניגוד אליהן, יפן מפגינה יציבות והתאוששות כלכלית, שעשויה לתרום בדרכה לצמיחה הגלובלית.
בתוך כך, על ממשלת קישידה להתעשת ולהבין כי מדובר בנקודת אל־חזור קריטית שבה עליה לשלב בין עוצמה כלכלית, יציבות פוליטית, גישה פרגמטית ומדיניות חוץ וביטחון אקטיבית ונחושה. שילוב אסטרטגי שעשוי להוביל להפשרת המתיחות העצומה בין הצדדים, כמו גם לביסוס מעמדה הגיאופוליטי, האזורי והגלובלי.
הכותבת היא מומחית לגיאופוליטיקה, משברים בינלאומיים וטרור עולמי
[email protected]