חודש אוגוסט הוא מיוחד בשבילי. התחתנתי עם שתי נשים שונות בחודש הזה, הבן והנכד שלי נולדו בו, ואפילו הוריי התחתנו באוגוסט. אי לכך ובהתאם לזאת, בדרך כלל אני גם יוצא לחופשה קצרה באוגוסט, ההעדפה היא אי יווני ועדיף שזה יהיה רודוס. רק שעה טיסה, מלון טוב שאפשר לשהות בו ארבעה ימים, בלי הכל כלול. אני אלרגי להכל כלול.
אז כיפוש והבנות החליטו על "אטריום פלטינום", שזה יופי של מלון, הייתי מבסוט חאלס, כי כבר היינו שם בעבר. הבעיה מתחילה בחברת הטיסה, שלצערי זו ישראלית. לכיפוש יש חיבה לחברות ישראליות, היא מרגישה בהן בטוחה, גם אם מדובר באוטובוס מעופף, עם עומס חריג של נוסעים. אני לא מתווכח, כי זה גם לא יעזור לי.
הבעיה עם חברות ישראליות מתחילה באסטרטגיה שלהן, שלפיה הן מובילות בהמות. הייתי בסוף השבוע שעבר בפראג, טסתי עם אל־על. בפועל קניתי כרטיס באל־על ב־750 דולר, כי משלמים 50 דולר על טרולי ועוד תוספת של 100 דולר על מושב ביציאת חירום, שיאפשר לי לסיים טיסה של שלוש וחצי שעות, בלי ניתוח במיניסקוסים, כתוצאה מחיכוך הברכיים במושב שלפני, או מתיחה בארבע־ראשי/מפשעה כתוצאה מישיבה של חצי שפגט. ככה זה כשאתה זקן.
אל־על בכלל מכרה אותי למשהו בשם טוס־אייר, שהקשר היחיד שלה לישראל היה דייל מלווה, מלווה דובר עברית. מיניבוס של קו 5 בתל אביב הרבה יותר נוח ומזמין מהמטוס של החברה הזו, שאין בה כלום, זולת כריך נקניק וכרוב חמוץ, שאם אתה נוגס בו אתה מסתכן בנחיתת חירום, כי אתה צפוי ללקות בחסימת מעיים. אז ויתרתי. אגב, טוס־אייר איחרה רק שעה בהמראה, במושגים ישראליים זה סביר ואף יותר.
אבל לרודוס כיפוש בחרה בארקיע. זה אומנם לא ארקיע, אלא מטוס להובלת בהמות של חברה זרה. אבל בסדרררר זו טיסה קצרה, הסבל סביר. הברדק התחיל בדחייה הראשונה של שלוש שעות, בסדררררר נמריא בצהריים. הברדק נמשך בדחייה של עוד שלוש שעות לאחר הצהריים, עוד לא סיימנו. מי יודע איך יסתיים הברדק, אבל ברור לכל המעורבים שהלך יום החופשה הראשון. אגב, זו לא טיסה זולה, העלות היא מעל 500 דולר לגולגולת. אז אני עוד בכתריאליבק'ה ממתין להתפתחויות ובוהה בהודעה הסלולרית: "אנו מתנצלים על אי־הנוחות, ומאחלים לך טיסה נעימה, צוות ארקיע". איזה כיף שהם התנצלו. למדנו להיות מאוד מנומסים כאן.
בתוכן השיווקי במהדורות החדשות בטלוויזיה הכל נראה נוצץ, ועם ישרואל הקדוש קונה את כל החארטה הערוכה עם צבעים יפים ואנשים שמחים. אני תמיד משתדל לא לטוס בחברות דוברות עברית, כי אני יודע שסומנתי לשמש קורבן עוקץ. אני גם מתריע בפני הרשות השולטת בבית, כיפוש, על הסכנות הצפויות בשימוש בחברה יהודית: "מאמי, אנחנו בשבילם צ'יפס, יעד לעקיצה, הם לא רואים אותנו ממטר, שנייה אחרי ששילמנו". אבל כיפוש היא כמו הדג נחש, תמיד ציונית.
כשנחַתי מפראג, הפנמתי מיד שאנחנו מדינה בהפרעה. שעה וחצי עד שהגיע הטרולי, כי החבר'ה בשביתה איטלקית. לא יודע מדוע קוראים לזה איטלקית, כי לי היא נראית ממש ישראלית. הבנאדם יוצא מהטרמינל, רואה את התור למוניות, בא לו לבכות. משהו כמו 500 מטר, אולי יותר.
"שמע, אין ברירה, חייבים לנסוע ברכבת של מירי המחוננת", פניתי ליגאל שטס איתי. הוא התפוצץ מצחוק. "מתי בפעם האחרונה נסעת ברכבת בישראל? מאז שאני מכיר אותך, לא ראיתי שזה קרה". עניתי שהוא צודק, זה לא קרה לי הרבה שנים, אבל אין ברירה, כי איך נצא מכאן לתל אביב?
אז התגלגלנו לתחנה. הגיעה הרכבת, לא היה מקום, אז עבדנו כמו כוח ואגנר של איתמר הבדוקאי: נכנסנו בכוח עם העדר שהיינו חלק ממנו וחדרנו פנימה. לא היה צורך באחיזה בידית, כי מחמת הדוחק, לא היה סיכוי שניפול. היינו שטופי זיעה, ויגאל אמר לי: "איך עשית לי את זה? הייתי מזמין מונית, משלם 500 שקל ולא 150, רק כדי לא לעבור את הסיוט הזה".
הרכבת התגלגלה לאט, יש תחנות בדרך. איני מבין איך רוצים כאן רכבת "בולט" מקריית שמונה לאילת, אם צריך לעצור בכל יישוב ושכונה בדרך. הבולט תיסע במהירות של 25 קמ"ש? רכבת זה לא מכונית, היא נדרשת לזמן להאטה והאצה. אז אולי נגנוז את התוכנית הטיפשית? הרי בסוף זה יהיה כמו טיסה לאילת: מדלת בתל אביב לדלת באילת זה סיוט של ארבע שעות - בדיוק כמו נסיעה במכונית, בכבישים של נתיב אחד לכל כיוון, שמקבילים לרולטה רוסית. מתישהו, מבחינה סטטיסטית יהיה קליע בתוף ותהיה מעורב בתאונה.
אחרי 35 דקות הגענו לתחנת האוניברסיטה. העדר ואנחנו בתוכו נפלט החוצה. המעלית בין המפלסים לא עבדה, קורה. זה לא קורה במדינות אחרות שיש בהן רכבות מפותחות, אבל אנחנו בפיגור של מאה שנה אחרי העולם המודרני.
התחנה בשיפוץ בגלל משהו, אז נגררנו עם המזוודות, עם כל עם ישראל ואחותו במדרגות. אנשים נפלו, ילדים מיררו בבכי, אבל זה חלק מהחיים כאן, אז התגברתי. צעדנו עוד כמה מאות מטרים לכביש ונלחמנו על מונית פנויה עם שאר הלוחמים הקדושים בני עמנו. "נשבר לי ממך", הודיע לי יגאל. "שב בצד על המדרכה, אני מזמין לנו מונית. תראה אותי, אני טובע מזיעה בתוך הטריקו. הרגת אותי". כעבור עשר דקות הגיעה מונית ובא הקץ לסבל.
בשבוע הבא חונכים כאן את הקו האדום מפתח תקווה לבת ים, של הרכבת הקלה. הנסיעה כרוכה גם במעבר במנהרה תת־קרקעית. אני אמתין שנתיים־שלוש לבחון איך העייסק עובד. כמה תקלות חשמול היו במנהרה שגרמו לעצירת הרכבת, כמה עצירות חירום היו במהלך כל יום, שבוע, חודש, שנה, שגרמו לנוסעים ליפול אחד על השני. חובה לתת זמן לזמן למיזם הזה, כי אנחנו לא טובים בפתרונות תחבורתיים. אגב, הרכבת הקלה היא קדושה שלא עובדת בסופי שבוע. זה כבר אסון כלכלי, אבל הציבור ישלם כי הציבור מטומטם.
אני עדיין במצב המתנה להודעה הבאה של ארקיע, שמתנצלת על אי־הנוחות. אני כבר לא אטוס איתם, איני יודע איך כיפוש תקבל את הבשורה הזו.
מאחר שהקיץ הזה חם במיוחד, הג'ובים המפנקים לחניוקים נראים כמו מכת ארבה, עם חוק הרבנים החדש. החילונים ייאלצו לקבל את הבטלנים האלה, בחלקם חסרי הסמכה בכלל לרבנות, אבל המחשבה על עבודה קשה להם, אז הם מתחפשים ל"רב". אני מקווה שבכל שכונה חילונית יהיה מרד נגד התופעה האפידמית שגורמת לריבוי מתחזים בתחום.
עוד מעט קט כל החופים בארץ יהיו בהפרדה מגדרית, בשבת החופים יהיו סגורים. "כי שבתָ מכל מלאכה", זה כולל גם טבילה במים, שכרוכה בהעסקת מצילים ושירותים שונים בחופים. נשים ובנות לא יורשו לרחוץ בים ובבריכות (בהפרדה, כמובן) אלא רק עם ג'לביות, כי ככה אלוקים של החניוקים אמר. זו תהיה כמובן תקנת חירום בכל מקוואות המים הרשמיים בישראל. חיג'אב ורעלה לכל אישה ונערה במרחב הציבורי, זה עניין של שנתיים־שלוש.
לכבוד השינוי המהפכני הצפוי, אספתי בשבילכם קצת אירועים מהשבוע החולף. טמטום קטלני במהותו של מדינה שעושה את המרב, כדי לחזור לימי קדם ואין מי שיעצור את הסחף.
1. בית משפט השלום הורה על שחרור למעצר בית של יחיאל אינדור ואלישע ירד, שחשודים בגרימת מותו של פלסטיני סמוך לבורקה. הפלסטינים שנעצרו באירוע יישארו במעצר. הדוח הפתולוגי של נתיחת הקורבן נכתב בערבית, יידרשו כמה שבועות לתרגום והמשך חקירת העראברים. כפי שסיכם את האירוע המאכער אראל סג"ל ברדיו 103FM: "אין גופה (דווקא הייתה ונותחה, אבל למה להסתבך עם ראיות?), יכול להיות שהערבי מת מאסתמה".
האמת? יכול להיות. היו כאן כבר קורבנות ערבים שמתו מאסתמה, משום שקליעים חדרו אצלם לריאות ולסימפונות, כי הם לא היו חזקים מספיק, כן? הם לא מחבלים יהודים גיבורים.
2. אל־צבאות־אדוניי, איתמר העבריין והבדוקאי של השב"כ, מנע מאחמד טיבי לבקר את העצורים הפלסטינים מהאירוע בבורקה. הוא לא מנע מדייר אגם הדרעק ממפלגתו, צבי סוכות, לבקר את יחיאל אינדור, שחשוד בירי ובהמתת הקורבן. כי סוכות זה יידעל'ה קדוש עם כיפה'לה ופאות, אז מותר לו לבקר חשוד בבית החולים ללא היתר, אולי גם לשבש חקירה באמצעות העברת מידע למי שצריך. טיבי זה עראבר, גם מחבל לדעתו של בן גביר, שאף פנה בעניין ליועמ"ש.
מעניין מתי איתמר הגבר וסמוצ'קנע גרנד־מייזר מחזירים את הממשל הצבאי ליישובים של החברה הערבית בישראל. יותר מדי עראברים מסתובבים לבדוקאי ולסמוצ'קנע מול העיניים, זה לא בא להם טוב.
3. בועז ביסמוט, דייר מיותר באגם הדרעק, בראיון לקול ברמה, על האירוע בבורקה: "אין מקום לקפוץ למסקנות לפני סיום חקירת האירוע. אני דוחה כל הקבלה בין האירוע בבורקה, לטרור הפלסטיני".
אז הוא דוחה, אז מה? המחבלים היהודים היו חמושים, הפלסטינים לא היו חמושים. המחבלים היהודים פלשו לשטח פלסטיני פרטי, לא מחבלים פלסטינים פלשו לשטח שלהם, למאחז בלתי חוקי של המחבלים היהודים, שפשוט השתלטו על האדמה. קורבן הירי הוא פלסטיני. אבל ביסמוט לא מוצא הקבלה בין שני סוגי הטרור. המחשבה שהוא ורבים מעמיתיו לגועליצייה הם הריבון מטעם הציבור, גורמת לי לריפלוקס בלתי נשלט.
4. גוברת התמיכה בקרב הימין הקיצוני לשחרור עמירם בן אוליאל, שרצח משפחה בדומא. יש כבר תנועה "לחופש נולד", ואיתמר העבריין והבדוקאי, עם הרמ"ט חנמאל, שמופקד על אסירים שהם מחבלים יהודים, הזמינו דוח מבקר מיוחד בכלא גלבוע. "חסר ראש לדוש במקלחת, דלת המקלחת והשירותים נסגרת בקושי רב". העבריין הבדוקאי נזף במפקד הכלא מנחם ביבס, קצין שב"ס המאוים ביותר בישראל, על הפקרת חברו, שאותו גם ייצג בעבר.
142 ערבים נרצחו בישראל בשבעה חודשים ושליש, אבל שר הטיקטוק מתעניין רק ביהודים מפגינים, או במחבלים יהודים מורשעים.
5. אורית סטרוק, חברת גועליציית האפסים, בתגובה למחאה אמריקאית על הרג הפלסטיני בבורקה: "הממשל האמריקאי, עם כל הכבוד, לא חקר את האירוע עד תומו. יש סרטים שצילמו פלסטינים, שבהם רואים סוג של לינץ'".
אין ספק שסטרוק חקרה את האירוע עד תומו. היא בטח נכחה גם בנתיחה אחרי המוות. אין לה בעיה עם פלסטינים מתים, ההפך הוא הנכון.
6. לימור סון הר־מלך, דיירת באגם הדרעק ונציגה של טרור יהודי באגם הדרעק. "דין בנימין, כדין תל אביב. כאשר סייר ביטחון בתל אביב מחסל מחבל, הוא זוכה לתשואות מכל גורמי הביטחון. אבל כשיהודי מגן על חייו בבנימין מפני המון ערבי זועם הקם להורגו, הוא נעצר בעודו פצוע. מציעה למערכת הביטחון להפנות את כוחותיה לטיפול בקני טרור, במקום לרדוף את תושבי בנימין הנאחזים במסירות בארצנו".
היא תופעה האישה הזו. איך משווה בין הפיגוע בתל אביב של מחבל פלסטיני שפתח באש ונורה מיד, לבין תושבי עוז ציון, שהינו מאחז לא חוקי, שפלשו עם עדר כבשים לשטח פרטי? ומה זה אוחזים במסירות בארצנו? זו לא ארצך ולא ארצנו, זו התנחלות בלתי חוקית. איך היא מחוקקת אם אינה מבינה את ההבדל?
7. חברי ארגון פשע של חניוקים הגיעו לביתו של הבאבא־בובה של ביתר עילית, חיים וייס, פרצו לביתו ואילצו אותו לחתום על מכתב נגד חומש "פשוטו של מקרא". לצה"ל הם לא מתגייסים, כי זה פוגע להם בלימוד תורה, אבל סחיטה באיומים, זו מצווה ראשונה במעלה אצלם.
8. המדינ'ע מתפרקת, אבל גועליציית האפסים עוסקת בעיקר בהגעתם של חסידים לאומן בערב ראש השנה. דרך מולדובה, דרך אוקראינה, באמצעות רכבות אוויר. לאנשים אין כאן מה לאכול, אבל חשוב להגיע לאומן. אז הנה החדשות ועיקרן תחילה: לא יעזרו ההשתטחות, הטבילה ושאר המנהגים הפגאניים, כולל צום יום כיפור. החשבון בין אדם לחברו, על כל הפשעים והחטאים, לא ייסגר בקרוב, אולי לעולם לא.
9. לוחמים ממלחמת יום הכיפורים הגיעו לנווה אטי"ב כדי למחות נגד יוזם ההפיכה המשטרית, ראש הממשלה בנימין נתניהו, שנופש ביישוב. המשטרה הביאה מיד מכת"זית נגד אנשים בני 70 פלוס. מעניין שבהתנחלויות לא מציבים מכת"זיות כאיום נגד העבריינים ופעילי טרור יהודי שחיים שם. אולי הם אלרגיים למים שמותזים בלחץ, אז זה מסוכן להם, חסדי השם.
10. השרה לקידום מעמד האישה, מאי גולן, התקוטטה עם מפגינות בנתב"ג, יצרה איתן מגע פיזי ושכחה שהיא דרג מיניסטריאלי. אומנם דרג נחות וחסר כישורים מינימליים לתפקיד, אבל בכל זאת קלאס לא מקבלים בהשבעה. בהמשך טענה כי אמא שלה חוותה פלאש־בק מהפרהוד בעיראק. קצת בעייתי הטיעון, כי האמא ילידת 1947 ופרעות הפרהוד קרו ב־1941.
מאי, כמו הבוס שלה, ביבי, שזוכר את "הכלניות" בירושלים, אף שנולד שנה וחצי אחרי שעזבו את הארץ, מתייחסת לאמת (כמו הבוס) כאל המלצה בלתי מחייבת. צר לי שהתייחסתי אליה, כי הרב'ה שלי הרשב"כ, ההגר"א והרב של הלאן־הלאן, אריק איינשטיין זצוק"ל, התייחס פעם לדמות כמו מאי: "ממנה, אני אפילו לא מתעלם...". גאון, תמיד הוא היה.
11. המפכ"ל לשעבר רנ"צ (בדימוס) משה קראדי בכאן רשת ב': "המשטרה בהתפרקות טואלית, בקריסה". הוא איש מקצוע, איני יכול להתווכח עם דעתו. אבל הדג מסריח מהראש, מהראש של איתמר, העבריין הבדוקאי.
12. אביגדור ליברמן, דייר ותיק באגם הדרעק: "מה שנתניהו לא אומר באנגלית, אני אכתוב בעברית. שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים, בשילוב חוק יסוד 'לימוד תורה', או פסקת התגברות, פשוט יוביל אותנו לחורבן בית שלישי".
זה יפה לקשקש עכשיו, אבל איפה היית לפני שנתיים בגועליצייה, כאשר נמנעתם מחקיקה שהייתה מונעת מנתניהו הנאשם להתמודד בבחירות? מה אתה משחק בנדמה לי עכשיו?
13. הבאבא־בובה, צבי טאו, האדמו"ר האהוב על אבי מעוז, פרסם ספר גזעני נגד להט"ב. את חברי הקהילה הוא מגדיר כ"פשע נגד האנושות". האדם הדוחה הזה טוען כי ההומוסקסואליות מאיימת להשמיד את היהדות ואת מדינת ישראל. מעוז, שקיבל כמיליארד שקל לחיזוק הזהות היהודית, עלול לנתב את הכסף למאבק בלהט"ב, גם אם ביבי הבטיח שלא יקרה דבר כזה, כי בלהבטיח הוא חזק. בעניין הפשע כנגד האנושות, אני סבור שטאו ושאר הבאבא־בובות, מסוכנים לאנושות הרבה יותר מכל אדם שנמשך לבני מינו באשר הוא.
14. בר כלף ז"ל התאבד לפני כשבוע. כלף, שהיה לוחם בצה"ל לפני כ־11 שנים, לקה במחלת נפש והלם קרב, בשירותו הצבאי. את הלווייתו וקברו מימן איציק סעידיאן מכספו. סעידיאן הצית את עצמו לפני כשנתיים, אחרי התעלמות של אגף השיקום במשרד הביטחון ממצבו הנפשי. אגם הדרעק התעלם מהדרישה הכספית של חברה קדישא (כ־40 אלף שקל). גם גועליציית האפסים, שר הביטחון ואגף השיקום התעלמו מהדרישה המזעזעת של חברה קדישא.
כך אנחנו נראים. שולחים לוחמים לשירות קרבי, מתעלמים מהם כשהם קורסים נפשית – ומתעלמים מהם גם במותם. כדאי שכל אם עברייה תדע את זה.
15. קטי שטרית, דיירת באגם הדרעק, מתחרה משמעותית על תואר הכסיל/ה של הגועליצייה. בראיון לכאן רשת ב' היא הסבירה את תפיסתה בנוגע לסוגיית הדמוקרטיה: "אצלנו בליכוד יש דמוקרטיה. אי אפשר להחליט לפעול בניגוד להחלטת ראש הממשלה". לדעתי היא שווה פודיום בכל תחרות כסילות, גם אם תתקיים מחוץ לאגם הדרעק.
זהו זה, קינדערלך של שאבעס קוידש. אם אתם שואלים מדוע איני מתייחס לשטויות של האופוזיציה, התשובה היא ברורה – היא אינה קיימת. חבריה פועים פה ושם ככבשים, משוכנעים שבבחירות הבאות מצבם יהיה טוב יותר. זו תפיסה מעוות של מציאות, כי כמות הימניים, גם השפויים שבהם שיש להם אידיאולוגיה בלי הזיות תורניות על בית המקדש השלישי, רבים יותר מרל"ב־העבריין הבדוקאי־וסמוצ'קנע גרנד־מייזר.
הפעולה האחראית ביותר של האופוזיציה בקדנציה הנוכחית תהיה היעדרות מהצבעות על כל חוק שלא יהיה. הסיכוי שלנו לשמור על דמוקרטיה מתפקדת, לא תלוי באופוזיציה, הוא תלוי אך ורק בקוורטט: ארה"ב, איחוד אירופי, סעודיה והאמירויות. אם אלה יפעילו לחץ כבד, ייתכן שנשמור על הקיים. אם לא, אז נגמר. כי אין שום אלטרנטיבה ששווה פתק בקלפי של חילונים.
תתחילו להסתגל. או שתשיגו דרכונים זרים או שתקבלו את הדין רודף של הגועליצייה. אין יותר מדי ברירות, כן? "אחים אנחנו" זה פארש. ומי שלא יודע מה זה פארש, כבר לא יידע אף פעם.