הפכתי לאובססיבית למילוי סלי קניות ברשת. עוברת על כל הקולקציה, ורגע לפני שצריך לעבור לתשלום אני נוטשת את הסל. סוג של התמודדות עם חרדת נטישה, רק הפוך. הפעם זו אני שנוטשת.
הסל הנטוש בדרך כלל פונה אליי אחר כך בדרכים וירטואליות. מייל, מסרון כמו פעם. המתקדמים יותר מבינים שאפשר לתפוס אותי רק בוואטסאפ. ואז הוא שולח לי הודעות עם אייקון של לב, ואז אייקון עצוב. מבין שעל נשים עם חרדת נטישה שעושות בדיוק את הפעולה ההפוכה מהפחד עובדת הפסיכולוגיה הרגשית. אני נעלב, אל תעשי לי את זה, אימוג'י של פרצוף עם דמעה, לב שבור.
אני אף פעם לא עונה. אי אפשר לדבר עם בוטים של אתרי מכירות שחושבים בסוף רק על עצמם. אבל מודה שלפעמים הרגשי הזה עובד עליי. אולי יש בן אדם מאחורי הסל, אולי מדובר בסל אנושי ולא בסתם אתר סיני שמתורגם על ידי סירי? אז אני נכנסת שוב. ליתר ביטחון עושה את זה בלילה, כאילו שאין אלגוריתם חכם שיושב שם וקורא את המחשבות שלי.
הוא מכיר נשים כמוני, הסל. מבין בדיוק את נקודת התורפה, את נקודת החולשה. הוא יודע מה אני רוצה ומה אני צריכה ואפילו מבין מה אני עוד עשויה לעשות רק כדי שיהיה לי את זה. הוא יודע בדיוק איפה אני לא רוצה להיות, הוא מבין שאם הוא יהיה חזק מספיק ואסרטיבי הוא יפיל אותי ברשת. או אצלו בסל.
אז אני מתאפקת. כי גם אני כמוהו בדיוק יודעת להיות עקשנית. אני לא רוצה לתת לו את תחושת הניצחון שהוא הצליח להיכנס לי לנבכי הנפש. שהוא מבין בדיוק מה חסר לי, ושרק הוא, יכול למלא את זה. כי הוא לא. הוא חי בסרט שהוא הסל היחידי ביקום. יש סלים אטרקטיביים ממנו, גם אם עדיין לא מצאתי אותם.
אני בסל שוב. כמובן שנכנעתי. לא בטוח שהוא יודע את זה, אבל אני בכל זאת בודקת בשקט את השטח. מורידה פריטים ומוסיפה אחרים, מנסה להתפשר על דברים שאני פחות אוהבת ומבינה שאף פעם לא תהיה התאמה של 100%. כי ככה זה בחיים, גם אני לא 100%. אני מרגישה יותר טוב עם הבחירה המחודשת אבל שוב לא הולכת עד הסוף. עוד לא. זה אולי קצת מוקדם לי מדי להתחייב.
הוא ראה שחזרתי אליו. הפתעה. והוא לא מרפה. אני מבינה שהוא מנסה להבין למה נטשתי, אף על פי שהוא היה סל אטרקטיבי לכל הדעות, והוא אפילו רצה לתת לי את מה שהייתי צריכה, בניגוד לסלים אחרים שרק רצו לגבות ממני עוד ועוד דמי משלוח ופשרות על מידות לא נכונות. לסל הזה דווקא יש הנחות שוות, תנאים טובים, לא הייתי צריכה להתפשר על שום דבר. אני לא כמו כולם, הוא ניסה להגיד לי, ואני רק חשבתי לעצמי איך אני מצליחה לברוח בכל פעם שמגיע רגע ההתחייבות עם כרטיס אשראי ודמי משלוח שתמיד שוברים אותי.
לפעמים הסלים שאני ממלאת מאוד אטרקטיביים ואפילו לא יקרים מדי. ועדיין, משהו עוצר אותי ברגעים מסוימים, בעיקר כשמדובר בדברים שאני לחלוטין לא בטוחה שאני צריכה, לא יודעת אם זה מדויק לי, לא יודעת אם אני מוכנה להחליף עכשיו סגנון לבוש, לא יודעת אם אני בכלל אהיה יותר מאושרת אם אלבש את השמלה הזאת כשהיא תגיע, או שאני סתם רוצה שהיא תהיה לי בארון כדי לעשות וי על זה שאני יכולה. יכולה להזמין מה שאני רוצה, בכל זמן שאני רוצה, ללבוש מה שאני רוצה אם רק ארצה. אבל האם אני באמת רוצה את השמלה הזאת בדיוק?
מה עשיתי לא בסדר? הסל מתעקש אחרי כמה ימים שוב בהודעת טקסט מוזרה. הפעם הוא תקיף. הוא מנסה להבין ואפילו מציע לי 10% הנחה על המשלוח. אני אף פעם לא עונה, לפחות לא בהתחלה. נותנת לו לנסות שוב לכבוש את לבי, אף שהוא עכשיו כבר לא ממש נחמד וזה מתחיל להעיק. ואז אני מתנתקת. סוגרת יוזר. זהו, הוא כבר לא יכול למצוא אותי יותר עד שאפול שוב עם פיתיון של סייל לא נורמלי שלא אוכל להגיד לו לא.
יכול להיות שאני מעדיפה להיות הראשונה שנוטשת סלים, לפני שהסל נוטש אותי. עובר ללקוחה הבאה. מציע לה הנחה הרבה יותר טובה כי היא, בניגוד אליי, ידעה מלכתחילה לדרוש את מה שמגיע לה, את מה שהיא רוצה ובאמת צריכה, ולא עשתה טעות ונכנסה באשמתה כמו כדור תועה לרשת שבכלל לא מתאימה.