לפני שש שנים יצאתי לסיור עיתונאים בבני ברק שארגן קולגה. טעמנו אוכל יהודי קלאסי, ביקרנו בביתה של רבנית שמגדלת מספר דו־ספרתי של ילדים וסיירנו בעיר שנותנת תחושה של חו"ל גם בעבור מי שגרים בעיר הסמוכה. כשהגענו לישיבת ויז'ניץ המפורסמת, שמענו על אודותיה מחוצה לה וחזינו באור המדובר שלא נכבה לעולם בשל לומדי התורה. לסיור הפנימי נכנסו העיתונאים הגברים, ואילו העיתונאיות הנשים נתבקשו להמתין מחוצה לה.
שנת 2017, לפני שקמפיין ההפחדה להדרת נשים פרץ לחיינו, קיבלנו את האירוע בהבנה. צילמנו את הקולגות מנופפים לנו ממרפסת הישיבה ופרצנו בצחוק היסטרי למראה הצדיקים המנופפים לנו. למשמע צחוקנו, עבר ברחוב אברך שהעיר לנו "אתן לא צריכות להיות פה". חייכתי בקריצה לחברה אחת שקרצה לי בחזרה, השלישית השיבה לו בזעם "לא תגיד לנו איפה להיות". כעבור דקה, שכחנו מהאירוע.
התרעות פיקוד העורף