לפני שש שנים יצאתי לסיור עיתונאים בבני ברק שארגן קולגה. טעמנו אוכל יהודי קלאסי, ביקרנו בביתה של רבנית שמגדלת מספר דו־ספרתי של ילדים וסיירנו בעיר שנותנת תחושה של חו"ל גם בעבור מי שגרים בעיר הסמוכה. כשהגענו לישיבת ויז'ניץ המפורסמת, שמענו על אודותיה מחוצה לה וחזינו באור המדובר שלא נכבה לעולם בשל לומדי התורה. לסיור הפנימי נכנסו העיתונאים הגברים, ואילו העיתונאיות הנשים נתבקשו להמתין מחוצה לה.
הסיבה שפוליטיקאים בורחים מטיפול בהתעללויות בפעוטונים | דניאל רוט אבנרי
בצל המחאה: הסיבה המפתיעה שעלולה להוביל לבלימת החקיקה המשפטית
שנת 2017, לפני שקמפיין ההפחדה להדרת נשים פרץ לחיינו, קיבלנו את האירוע בהבנה. צילמנו את הקולגות מנופפים לנו ממרפסת הישיבה ופרצנו בצחוק היסטרי למראה הצדיקים המנופפים לנו. למשמע צחוקנו, עבר ברחוב אברך שהעיר לנו "אתן לא צריכות להיות פה". חייכתי בקריצה לחברה אחת שקרצה לי בחזרה, השלישית השיבה לו בזעם "לא תגיד לנו איפה להיות". כעבור דקה, שכחנו מהאירוע.
הסיור הסתיים בעוד יום חווייתי שלקחתי ממנו בעיקר את האור שפרץ מפניה ומדבריה של הרבנית על אהבתה למדינה ולחברה, ואת הצרבת שעשה לי הגפילטע. גם הפגישה עם עורך האתר החרדי בחדרי חרדים הייתה מרתקת. כששאלתי אותו אם יהיה מוכן לקבל עורכת אישה לשורותיו, הוא השיב: "בתנאי אחד – שתהיה מעולה!".
האירוע על המדרגות מול ישיבת ויז'ניץ נשאר כזיכרון רחוק מול איש אחד ממגזר אחר, אבל אם היה מתקיים בימים אלה, היה יכול לשמש קמפיין ענק. כך למדנו השבוע מאירוע הנערות באוטובוס באשדוד בדרכן לכנרת, שנדרשו על ידי הנהג להתכסות ולשבת מאחור – בשל נוכחות חרדים באוטובוס.
הנהג אכן סרח בהתנהלותו ובוודאי שנערות לא היו צריכות להידרש לכך. אבל מכאן ועד לכותרות בעיתונים שמדווחים על "מדינת הדרה", הנדוס התודעה שאנו עוברים בתקופה האחרונה אכן שבר עוד שיא בשימוש בנערות לאותו הצורך.
אירוע שולי של נהג שסרח נופח עד לממדים של מדינה שלמה שהנה ממש מדירה פה נשים, וראש ממשלה שנגרר להתייחסות לאירוע החריג, ובשל כך פשוט העניק לו תוקף באומרו כי "אף אחד לא יגביל מי יעלה לתחבורה ציבורית ואיפה יישב".
במהלך השבוע התחילו לצוץ להם עוד כמה סיפורים בודדים על הדרת נשים לכאורה, שבסביבתם החל קרב גרסאות. ההתגרות של פעילות "אחים לנשק" שעלו שפרצו בכוונה בשירה באוטובוס מלא בחרדים כי "אף אחד לא יגביל מי יעלה לתחבורה ציבורית ואיפה יישב" - אירוע שממנו ניסו להתנער אחרי שהופצו הסרטונים המתסיסים והגדירו אותו כלא נאות.
אני רק חושבת על אותה הסצנה שם לפני שש שנים במדרגות מול ישיבת ויז'ניץ, שיכלה לשמש תחמושת לקרב היריות התורן של המחאה נגד נתניהו, סליחה נגד הרפורמה, שאם ביולי שטפו את המוח שחובה להתנגד, עכשיו באוגוסט שוטפים את המוח שהנה, ישראל הופכת לאיראן.
קצין וג'נטלמן
"פונה לנבחרי הציבור – אם אינכם מתאפקים, תתקפו אותי, את שר הביטחון, אני ממונה על הרמטכ"ל ועל מפקד חיל האוויר", כך אמר השבוע שר הביטחון יואב גלנט, שבימים אלה אחריות אדירה יושבת על כתפיו בשל המרד בתוך צה"ל.
בתוך מכבסת המילים הבלתי נגמרת והמתישה של פוליטיקאים משני המחנות היריבים, שמדליקים את בייס המצביעים שלהם על חשבון הבריאות הנפשית של כלל אזרחי המדינה, מגיע פוליטיקאי אחד עם אמירה עניינית.
הבקשה של גלנט - "הוציאו את צה"ל מהדיון הפוליטי, זהו כלי המגן המקנה חיים לעם ישראל", שמתלווה לדרישתו מחברי הקואליציה שלא לתקוף ישירות את מפקדי צה"ל, היא אמירה ערכית של מפקד־על. לא בטוח שהיא מרתיעה מי מאישי הציבור שתוקפים ישירות את הרמטכ"ל ואת מפקד חיל האוויר, אך יש לה אמירה ציבורית חזקה.
היא משדרת שבתוך הכאוס הגדול שהצבא מצוי בו בשל המרד והסרבנות, יש כאמור מפקד־על לאירוע. שר ביטחון שלא מתנער, שלא מתחבא, שמבין שהאחריות הסופית היא עליו, והוא מעדיף להיות מי שיחטוף את הכוויות, מאשר לאפשר לשרוף מבחוץ את המועדון, שנשרף מבפנים עם תופעת הסרבנות שמסכנת את ביטחון המדינה.
ויש עוד עניין. הממלכתיות. מילה שהפכה להיות מגונה בימים אלה. מילה שמנסים פוליטיקאים לסחור בה כלפי חוץ, כאשר בסאב־סטקט עושים בדיוק את ההפך ורק מחממים ומשסעים בתחפושת הממלכתיות. האמירה של שר הביטחון גלנט מדברת בשפה של פעם. שפה מכובדת וחשובה, שנהגו בה אזרחים ומנהיגים לפני התקופה המכוערת שאנחנו מצויים בה כעת, עם מילים מושחזות כסכינים.
בדרך אל האמת
לאחרונה רכבי הושחת בחריטת ענק של כיתוב על דלתותיו: "גבר אין חניה". הוא עמד כחוק, אבל כידוע, לרוע אין חוקים. שלל פרשנים בחיי שעירבתי באירוע קבעו פה אחד כי "המשטרה לא תעשה עם זה כלום ולא תמצאי את המשחית". למען הצדק, התשלום לתיקון, האתגר ורוח התחרותיות יצאתי למסע אל האמת לאיתור סרטון האירוע בדרך לניצחון האגו שלי על האגו שלהם.
גייסתי אנשים טובים מהעירייה ומהשכונה הרמת־גנית שבה חנה הרכב, שראו כמוני בתפיסת המשחית עשיית צדק, והגעתי למצלמות אבטחה שמכוונות לאזור שבוצעה בו ההשחתה. בום. אחרי שלל פרוצדורות טכניות ופוליטיקות מול ועד הבית, דיירים חשדנים ובעל המצלמות שהציב אותן כדי להרתיע פושעים פוטנציאליים, נחשפה האמת. מדובר במצלמות דמה.