הירחון "epoch" הקדיש החודש כתבה מרתקת למה שמכונה “המגיפה השקטה", ולפיה אנחנו מוקפים בפסיכופתים, שנמצאים בכל מקום סביבנו: במשרדי ממשלה, בכנסת, בפוליטיקה, בבנקים, ברפואה. על פי הכתבה, עד כאחוז וחצי מהאוכלוסייה משתייכים לקבוצה זו. ההערכה היא שבארץ שלנו מסתובבים לפחות כ־60 אלף כאלה. ה־DSM-5 - ספר האבחנות הפסיכיאטריות האמריקאי המקובל בכל העולם - מגדיר הפרעות אישיות אנטי־סוציאליות (ASPD), הכוללות בתוכן אישיות פסיכופתית וסוציופתית, הפרעות שאופייני להן שקרנות פתולוגית, יחס לא הולם לזולת, זלזול, חוסר כבוד והפרת זכויות של אנשים אחרים. בקיצור, התנהגות אנטי־חברתית שהלוקה בה לא תופס עצמו כאשם, להפך, הוא נהנה מסבל של האחר הנאה סדיסטית.
אנשים אלה הם בדרך כלל טיפוסים נרקיסיסטיים, מניפולטיביים ורשעים. מחקרים מראים שאחוז הפסיכופתים בין מנהיגים גבוה יותר מאשר באוכלוסייה הרגילה, וכנראה שתכונות אלו מאפשרות להם להתקדם על ידי רמיסת אחרים, תוך יכולת לשלוט בהתנהגותם. אחוז גדול נמצא גם בקרב רופאים כירורגים, עורכי דין ועיתונאים.
חלקם קרימינלים. מחקרים מראים ש־50% מהאסירים ו־25% מהאסירות עומדים בקריטריונים של הפרעות אישיות אנטי־סוציאליות.
כאשר אני מסתכל סביבי, קל לי לזהות את חלקם. הדבר בולט בעיקר בקרב עיתונאים “מחפשי צדק", שבאופן מגמתי מפרסמים כתבות מרושעות על אנשים תוך כדי צדקנות, וחוזרים ומפרסמים את אותה כתבה מדי פעם בשינויים קטנים. כפי הנראה הם נהנים מהתגובות על התנהגותם התוקפנית. גם המאמרים כתובים בסגנון גדוש תוקפנות, אכזריות, רשעות ודעתנות. בפוליטיקה אנו פוגשים את התנהגותם המתנשאת, שפתם המשתלחת, היעדר עכבות וצורך בקבלת סיפוק מיידי עם חוסר מודעות עצמית.
מאיה מזרחי, במאמרה על “המגיפה השקטה", מדגישה שזה סוג התנהגות שניתן למצוא בתוכניות מסוימות, תוכניות שבהן אנשים מוכנים לפגוע באחרים כדי להתקדם. אכן, פוליטיקה בארצנו זו הישרדות.