אילו הייתי חתומה פה על מצגת, הייתי פותחת בהצהרה: “אין באמור לעיל הצעה או שידול", אלא שאין פה מצגת, ודיסקליימרים ממילא נעלמים בתוך גבבה של מילים. מה שכן יהיה בטור הזה הוא אזהרת מסע, חרף העובדה שקצת נמאס לי להיות מחריבת המסיבות של החבר'ה או גרסה של אמא של בנצי מהסרט “ספיחס": “שלא תעשה לי שוויץ, שלא תהיה לי שם גיבור גדול. בנצי, אל תאכל מטוגן, זה עושה צרבת", ולא פחות חשוב: “בנצי, תעשה לי רק טובה. שלא תשתה לי שמה חשיש". מה נזכרת בסוניה, תשאלו.
לאחר הלגליזציה: כך עשוי הקנאביס להשפיע על הבחירות בתאילנד
הסיבה לכתיבת טור זה היא המטוסים שהולכים ומתמלאים בישראליות ובישראלים בדרכם לתאילנד. ב־2018 תאילנד הפכה למדינה הראשונה בדרום־מזרח אסיה שקידמה מדיניות של לגליזציה בהקשר לקנאביס לצרכים רפואיים. במחצית השנייה של 2022 הכריזה על אי־הפללה. בשנה האחרונה תאילנד החדשה היא קצת כמו תאילנד הישנה, שקנאביס לא היה זר לה ושימש ברפואה התאילנדית המסורתית עד שנרשם כחומר אסור ב־1934.
לאחר שארגון הבריאות העולמי הכריז על COVID־19 כעל מגיפה, ממשלות ברחבי העולם הטילו מגוון הגבלות לאומיות והורו על שמירת ריחוק פיזי. ההגבלות כללו מדיניות של הישארות בבית, סגירת גבולות לאומיים וביטול רוב הטיסות המסחריות. התוצאה, כזכור, הייתה משבר כלכלי עולמי, שהשפיע על ההכנסות ועל התעסוקה גם בענף התיירות העולמי. עם תום המשבר, במטרה להחזיר את התיירים אליהן, כמה מדינות התלויות בתיירות שקלו ויישמו שינויים מהירים במדיניות הקנאביס.
אחת המדינות האלו היא תאילנד, שספגה מהלומה עצבנית. ביוני 2022 הבינו שם שקנאביס הוא דרך מצוינת למשיכת תיירים ויצאו לדרך עם מדיניות אי־הפללה. זה היה מעבר חד, כמעט בן לילה, במדינה הידועה במדיניות הסמים הקשוחה שלה, הכוללת גם עונש מוות על סחר בסמים. על פי החוק החדש, מגיל 20 אפשר להחזיק וגם לגדל באישור ובהרשמה מראש קנאביס - ובלבד שלא מדובר בנשים הרות או מיניקות.
אם פעם מה שהיה קורה בלאס וגאס נשאר בלאס וגאס, מה שקורה היום בתאילנד עובר בתמונות בוואטסאפ וברשתות החברתיות: שורות של דוכנים צבעוניים ממלאות את הרחובות, והתיירות משגשגת בהתאם. לכאורה גן עדן לסטלנים, אבל כאן מגיע זמנו של דיסקליימר מספר 2, כי למען האמת, על פי החוק התאילנדי, למרות שורות הדוכנים העולים כפורחים, עישון קנאביס בציבור נותר בלתי חוקי, מותר רק במקומות המוכרזים לכך ורק לגבי קנאביס המכיל 0.2% THC, שהוא המרכיב הפסיכואקטיבי בצמח הגורם לאופוריה ומינון גבוה שלו מקושר גם להפרעות נפשיות.
גם הצריכה הביתית בקנאביס למטרות פנאי אינה מוסדרת ומי יודע מה נמכר בדוכנים הללו ואם הם מקפידים על המינון המותר של ה־THC. בקיצור, תאילנד היא עדיין מדינה קשוחה מאוד בהקשר לסמים, כולל קנאביס, אם הוא לא נצרך על פי הכללים.
את הנתונים הללו מספקת הקרימינולוגית ד"ר חגית בוני־נח, מרצה בכירה מהחוג לקרימינולוגיה באוניברסיטת אריאל, שהייתה אחת הראשונות להצביע על הערפול ועל הבעייתיות שבשינוי המהיר של מדיניות הקנאביס בתאילנד. ד"ר בוני־נח ושותפתה, ד"ר שרון הורסקי, מרצה בכירה בתחום הכלכלה והשיווק באוניברסיטה העברית בירושלים, פרסמו מאמר שבו הן סוקרות כיצד ההשלכות הכלכליות כתוצאה מהירידה החדה בתיירות העולמית, הובילו בחלק מהמדינות לנסות למשוך בחזרה תיירים גם דרך קנאביס והימורים.
השינוי המהיר של מדיניות הקנאביס וההימורים, הן טוענות, עלול להוביל לבעיות בריאות עתידיות ולהתנהגויות ממכרות בקרב המקומיים ותיירים במדינות שמתבססות על תיירות. על הדברים שלהן הגיבו רופאים מתאילנד במאמר משלהם, שבו הביעו דאגה מפני העתיד ומנו מקרים מהעת האחרונה: במקרה אחד תייר נזקק לאשפוז, במקרה אחר התייר שב לארצו אינדונזיה עם סיגריית קנאביס ונעצר. שם, אגב, העונש על עבירות סמים הוא מוות.
“תיירות קנאביס" היא דבר ידוע: מדינות ואזורים מושכים תיירים התרים אחר קנאביס. המקומות המובילים: אמסטרדם, קולורדו, אזור כריסטיאנה בדנמרק ועוד. חלק מהמקומות התחילו לעבור ממדיניות אי־הפללה ללגליזציה, אבל יש גם מסלול הפוך. ד"ר בוני־נח מזכירה שראש העיר של אמסטרדם ניסתה לנצל את מספר התיירים שירד בזמן משבר הקורונה כדי להוריד את אמסטרדם מרשימת תיירות הקנאביס העולמית בעקבות תלונות חוזרות של המקומיים על מטרד מתמשך מצד התיירים.
ומה איתנו? ישראל, כרגיל, מובילה. מספר התיירים שהגיעו מישראל לתאילנד בשנת 2022 היה הגבוה מבין כל מדינות אירופה ואמריקה. כבר בחודשיים הראשונים של השנה נכנסו לתאילנד כ־48 אלף ישראלים לעומת כ־35 אלף בשנת 2019. השיא אומנם לפנינו, אבל לאחרונה נרשמו חילוצים של ישראלים שהסתבכו בגלל קנאביס וחזרו הביתה עם פסיכוזה, ולא במזוודה. בקיצור, שלא תעשו לי שם שוויץ.