איך שלא נקרא לזה, גל או אינתפאדה, מה שברור הוא שמדובר במגמה ברורה: תקופת טרור שהולכת ומתעצמת, כשרק בשנה האחרונה נרצחו 34 ישראלים. בבחינה מקצועית יבשה, אין מדובר באינתיפאדה. שכן, היא אינה מבטאת בשלב הזה מרכיב של התקוממות עממית המונית. ובכל זאת, השנה האחרונה היא ללא ספק הקשה ביותר מאז האינתיפאדה השנייה לפני כשני עשורים.
מרבית הפיגועים הקשים בשנה האחרונה יצאו מצפון השומרון - ג׳נין ושכם וכפרים אחרים באזור. אולם, כאשר מגמת הטרור הולכת ומתרחבת לרחבי איו״ש, אזור דרום הר חברון הוא האחרון שצריך להפתיע את מערכת הביטחון. בשנה האחרונה, כמו בשנים קודמות, התרחשו פיגועים קשים בגזרה הזו, המושפעת מאוד מהערים חברון ויטא, הנחשבות כמרכזי כוח של חמאס.
תקופת הטרור של 2014 ו־2015 אופיינה בפיגועי דקירה ודריסה, שהתבצעו ברובם על ידי מחבלים בודדים ביוזמות פרטיות, בהשראת הסתה של ארגוני הטרור ובראשם חמאס. לעומת זאת, תקופת הטרור האחרונה הפכה לקטלנית במיוחד בשל השימוש הנפוץ בנשק חם. נוטים לחשוב, בטעות, כי הזמינות הבלתי נסבלת של נשק שמגיע לידי ארגוני הטרור או המחבל הבודד איננה עניין חדש. האמת היא שהשגת נשק בשטחים הייתה תמיד משימה אפשרית מבחינתם של ארגוני הטרור.
אלא שכדי לבצע פיגועים קשים, פעמים רבות הייתה נדרשת אופרציה שלמה. זו אומנם מעולם לא הייתה משימה בלתי אפשרית, אבל נדמה שבשנים האחרונות הסכר נפרץ. שכן, היקפי הברחות הנשק לאיו״ש, בעיקר מגבול ירדן הפרוץ, עלו בצורה דרמטית ונשק חם נמצא בהיקפים חסרי תקדים בבתים פלסטיניים רבים.
המוטיבציה ההולכת וגוברת לביצוע פיגועים, ההסתה מצד ארגוני הטרור, מעורבות הולכת וגוברת גם מצד איראן בתמיכה בארגוני הטרור, לצד הזמינות חסרת התקדים לנשק – כל אלו הם המרכיבים המרכזיים שמתחברים יחד ויוצרים את התוצאות הקשות בשטח. גם מבחינה מודיעינית, קשה יותר לסכל פיגועים. בעבר, שלב רכישת הנשק על ידי מחבל או חוליה שמתארגנים לפיגוע, היווה גם נקודת תורפה לארגוני הטרור, מבחינת החשיפה המודיעינית.
כיום, בשל זמינות הנשק ברחוב הפלסטיני והמוטיבציה הגבוהה לביצוע פיגועים, ככל שההתארגנות לביצוע הפיגוע מקומית יותר וממוסדת פחות בהכוונה ישירה של אחד מארגוני הטרור, כך קשה יותר למערכת הביטחון לזהות את הסימנים המעידים, שאמורים לספק את ידיעת הזהב לסיכול הפיגוע. נקודת התורפה המרכזית של צה״ל ומערכת הביטחון היא בהגנה על צירי התנועה. שכן, מאז ומתמיד חלק גדול מאוד מהפיגועים הקשים מבוצעים על צירי התנועה.
כאן גם טמון האתגר המרכזי של צה״ל ופיקוד המרכז. בתקופה של פיגועי ירי רבים באזור שכם, פעילות התקפית ממוקדת בעיר לצד הצבת מארבים רבים בשטח, הובילו לשיפור המענה הביטחוני. הישג דומה היה בעקבות המבצע במחנה הפליטים בג׳נין. אלא שמדובר בהצלחות לזמן מוגבל. כבר עכשיו, צה"ל נמצא עם יותר מ־20 גדודים באיו״ש, נתון שמשפיע באופן ישיר על האימונים למלחמה.
ההערכה במערכת הביטחון היא כי מגמת ההסלמה תימשך. רבים במערכת סבורים כי הפעלת כוח צבאי התקפי או תגבור נוסף של מערכי ההגנה לא יספקו פתרון של פלא. זאת כאשר ביחסים בין ישראל לפלסטינים אין כל אופק נראה לעין והרשות הפלסטינית הולכת ונחלשת ברחוב הפלסטיני. ככל שתהיה החמרה נוספת במצב, כך השמיכה של הצבא הסדיר באיו"ש הולכת ומתקצרת, ומכאן שיהיה צורך להשתמש יותר בכוחות מילואים. המתיחות הפוליטית סביב הרפורמה המשפטית בוודאי אינה מוסיפה לניהול המצב ברמה המדינית.
ההסלמה האחרונה גם מבטאת היטב את הפערים האדירים בתוך הקואליציה. בעת שישבו באופוזיציה, חברי הקואליציה הנוכחית תקפו בארסיות את הממשלה, והאשימו אותה באחריות לפיגועים משום שהיא כובלת לכאורה את ידי הצבא. כעת, בהיעדר כתובת אחרת, האצבע המאשימה מכוונת כלפי מפקדי הצבא הבכירים ושר הביטחון יואב גלנט.
מדובר במגמה מדאיגה, שצפויה רק להחריף, עד לכדי משבר פוליטי של ממש. מי שסבור שבאמירות גדולות ומתלהמות מצד שרים מסתתר פתרון פלא לחיסול הטרור הפלסטיני, טועה טעות חמורה. לצד מאבק בטרור, את המדיניות יידרש ראש הממשלה לנהל באופן ענייני ושכלתני, על מנת לא לגרור למעגל ההסלמה ציבור נוסף ברחוב הפלסטיני. לצורך זה יידרש ראש הממשלה לעבודה משותפת עם שר הביטחון ולהענקת גיבוי לצה״ל וגופי הביטחון הנוספים. אלא שהחודש האחרון לא מבשר טובות בהקשר זה.