אקסיומה, בעברית "אמיתה", היא הנחת יסוד אשר מתייחסים אליה כנכונה וכמובנת מאליה. ביוונית עתיקה פירושה "עיקרון מובן מאליו", שאינו מצריך הוכחה. כך במתמטיקה, למשל, אבל בפיזיקה יש צורך בניסוי שיבדוק את האקסיומה - וזו נחשבת נכונה עד שלא תופרך בניסוי אחר. כל מיני אקסיומות מתרוצצות גם בזירה הפוליטית, וכשמנסים לתמוך בהן, מביאים מקבילות ממדינות אחרות או השוואות היסטוריות.
מאליו מובן כי יכולת ההוכחה במקרים אלו מוגבלת במקרה הטוב, או מוטה על פי השקפת העולם של הטוען, כיוון שאין באמת שתי מדינות זהות, או שני מתארים היסטוריים זהים. אבל גם ההכרה הזו אינה מונעת מפוליטיקאים, ממנהיגי תנועות חברתיות או מכותבי טורים מתלהמים להסתמך על קביעות מוחלטות שהמציאו (או העתיקו) ולבנות עליהן מגדל קלפים של טיעונים, בתקווה שהציבור לא יבין שלקביעות עצמן אין תוקף.
האקסיומה הבסיסית של המחאה היא כמובן שהרפורמה המשפטית הופכת את ישראל לדיקטטורה; ולפיכך כל המסקנות והצעדים המעשיים הנגזרים ממנה אינם צריכים הוכחה, לפחות לדעת המוחים. ואם קבוצת בעלי מקצוע כלשהו מזדהה עם המחאה ומבקשת להביא עצמה לידי ביטוי כקבוצה - די אם יטענו כי הרפורמה אינה רק חקיקה משפטית, אלא גם פוגעת ישירות בתחום שבו הם עוסקים. הסתמכות על אקסיומה פוטרת אותם, לדעתם, מחובת הוכחה. הטענה הופכת לעובדה. כך בכלכלה, ברפואה, באקדמיה בכלל, בביטחון, ביחסי החוץ ובזכויות נשים או להט"ב.
אבל כיוון שגם המוחים למיניהם חשים לעתים שהטיעון רעוע, הם טורחים לתמוך את מגדלי הקלפים שלהם בטיעון נוסף: "כל המומחים מסכימים". הטיעון הזה שב ועולה בכל ויכוח כמין הוכחה ניצחת, אף שעצם הניסיון להוכיחו כאקסיומה – מחליש אותו מאוד. אקסיומה מתמטית, כאמור, אינה טעונה הוכחה - אבל בפיזיקה היא טעונה ניסוי שיאושש אותה. כדי שאקסיומה תנצח במישור החברתי־פוליטי היא זקוקה ל"ניסוי" כזה, למהלך חברתי שיתמוך בתקפותה. במדינה דמוקרטית זה נקרא "בחירות". אבל באין יכולת לנצח בהן - גם עשרות טייסים בהפיכה צבאית יכולים להוכיח אקסיומה.
"כל מומחי המשפט קובעים שהרפורמה היא דיקטטורה"; "כל המומחים בדין הבינלאומי מסכימים כי רק מערכת משפטית עצמאית וחזקה חוצצת בין קציני צה"ל וקברניטי המדינה ובית הדין הבינלאומי בהאג". אם עילת הסבירות תבוטל, או לא יהיו שני נציגים ללשכת עורכי הדין בוועדה לבחירת שופטים, בית הדין בהאג ירשיע אותם בביצוע פשע מלחמה.
נמשיך. "כל הרופאים קובעים שהרפורמה תגרום להעדפת יהודים על פני ערבים בחדר המיון"; "כל הכלכלנים מסכימים שהרפורמה מחלישה את השקל והורסת את ההייטק"; "כל המומחים הביטחוניים, רמטכ"לים וראשי מוסד ושב"כ ומפכ"לים בדימוס קובעים שהרפורמה מחלישה את צה"ל". לא הסרבנות, ההמרדה, ההסתה לא להתגייס או לא להתנדב למילואים. רק הרפורמה. כך הרי קובעים "כל המומחים".
אבל שלוש המילים הללו - "כל המומחים קובעים" - מופרכות מכל וכל. כל אחת מהן, ושלושתן יחד. אני אקדמאי. פרסמתי למעלה ממאה מאמרים מדעיים שפורסמו בעיתונות המדעית העוסקת בכוויות, בטראומה וברפואה צבאית לפני שזכיתי להכרה כמומחה בתחומי. אבל מעולם לא נתקלתי אפילו בנושא מדעי או רפואי אחד שבו "כל המומחים מסכימים". אין חיה כזאת. יש מחלוקות תהומיות בין אסכולות, שיטות, גישות. ולפיכך השקר הטמון באמירה "כל המומחים קובעים" מחזיק מעמד רק הודות לתקשורת מגויסת המהדהדת אותו.
"כידוע" - כל הרופאים לובשים חלוק לבן. ארגון "החלוקים הלבנים" קובע שהרפורמה פוגעת בחולים, הורסת את הרפואה בארץ, ולכן צריך לשבות (כלומר לפגוע בחולים) כדי לעצור את הרפורמה. וכאשר גם ההסתדרות הרפואית החליטה לערבב פוליטיקה ברפואה ולהירתם למחאה – הציבור הבין שכל הרופאים מתנגדים לרפורמה.
אבל יש רופאים רבים שדווקא תומכים בה, ועוד רבים הרבה יותר – כאלו שמאמינים שאסור להסתדרות הרפואית לעסוק בפוליטיקה. הם קוראים לעצמם "רופאים שפויים" (גילוי נאות – אני אחד מהם). עצם נוכחותם במרחב הציבורי עלולה לערער את טענת "כל המומחים קובעים", ולכן ההסתדרות הרפואית והאיגודים המקצועיים הופכים דיקטטוריים. כאשר רופא אחד, ד"ר מאיר כהן, יו"ר ארגון המנתחים הפלסטיים, העז למתוח ביקורת על הפוליטיזציה של ההסתדרות הרפואית – הדיחו אותו וסילקו אותו מקבוצת הוואטסאפ של ראשי האיגודים, כי ככה ייעשה לכופר באמיתות המוחלטת של "החלוקים הלבנים". בית הדין של האינקוויזיציה סיים לשפוט את גליליאו והוא פנוי להובלה.
"כל המומחים בדין הבינלאומי קובעים שביטול עילת הסבירות יגרור קציני צה"ל להאג". ליתר תוקף ציין עמיתי, בן כספית, כי אחד מאלו שקבעו כך, פרופ' אביחי מנדלבליט, הוא "כנראה גדול המומחים בעולם בדין הבינלאומי". נו, איך אפשר לעמוד מול טיעון מוחץ כזה? להביא מומחים אחרים, קצינים מהפרקליטות הצבאית או פרופסורים? הרי "כל המומחים" לא סופרים את האחרים, והתקשורת מהדהדת כמעט רק את "המומחים הנכונים".
אז חיפשתי באינטרנט את רשימות המומחים בדין הבינלאומי. מצאתי רשימה אחת של 43 מומחים ועוד רשימה עם 158 שמות, בצירוף כל הפרסומים המדעיים שלהם. איש מ"המומחים הנכונים" שלנו לא הופיע שם. אפילו "גדול המומחים בדין הבינלאומי", פרופ' אביחי מנדלבליט, לא נזכר ברשימות אלו. חיפשתי גם את רשימת הפרסומים המדעיים שלו. הרי כדי להיחשב ל"גדול המומחים בעולם" בתחום מסוים, צריך רשימת פרסומים של חמישה מטר. נאדה. מצאתי כמה מאמרים בעברית. אולי לא חיפשתי ביסודיות, אבל רשימה כזאת אינה יכולה לבנות תואר גלובלי כזה שמתנגדי הרפורמה מנסים לקשור לראשו של כל מי שתומך בהם.
"כל המומחים הביטחוניים קובעים כי הרפורמה פוגעת בצבא". ובכן, קבוצה הנקראת "הביטחוניסטים" (שוב גילוי נאות – אני אחד מהם) המייצגת כ־20 אלף אנשי צבא בדימוס ובהם מאות קצינים בכירים מאוד – טוענת אחרת. לא הרפורמה מחלישה את הצבא אלא הסרבנות. האיראנים יחוללו מלחמה כשיידעו שאין לנו מספיק טייסים. אם הטייסים יסתפקו בחסימת הרכבת הקלה או איילון ולא ישתקו את טייסות התקיפה של חיל האוויר – חיזבאללה וחמאס יימנעו ממלחמה.
אבל מתנגדי הרפורמה לא סופרים את "הביטחוניסטים", כי הם מקלקלים להם את הטענה ש"כל המומחים קובעים", והם מלגלגים: הרי אין בין "הביטחוניסטים" רמטכ"לים וראשי מוסד וראשי שב"כ בדימוס, גם אם חלקם כושלים מאוד, כפי שקבעו ועדות חקירה ממלכתיות. במאמר מוסגר צריך לשאול מדוע לא זכו אביגדור קהלני, אפי איתם, אריאל שרון וחבריהם, לקידום עד לראש הפירמידה? אולי החונטה שהיום מתייצבת בראש רשימת "כל המומחים הביטחוניים", חסמה את אלו שחשבו אחרת מהם? רק שואל.
ולכן – בפוליטיקה, בניגוד למתמטיקה – אל תקבלו אקסיומות. אלו אינן עובדות. הן עמדות. אי אפשר להישען עליהן כדי להוכיח טענות אחרות. וכשאומרים לכם: "כל המומחים מסכימים", אני מציע לבדוק אם זה באמת "כל", אם הם כאלו מומחים ואם הקולקטיביות הרעיונית הזו, בקהילה מקצועית שבדרך כלל לא מסכימה על כלום, אינה מעידה על מניע אחר לגמרי, ההפך מהאמת המקצועית. היום, 50 שנה אחרי מלחמת "כל מומחי המודיעין מסכימים על סבירות נמוכה למלחמה", מהסכמה כזו נודפת צחנת שקר.