איתמר בן גביר, האיש, האגדה והחוצפה. ביום רביעי הוא יצא לסבב אולפנים, כמו בימים הטובים. קצת התנחמדות, המון רעש וצלצולים, יידוי בליל מופרך של עובדות ופרטים בדיוניים, תן לי לסיים, אל תפריע לי, הבאתי 9 מיליארד שקל, הכל באשמת הממשלה הקודמת, סליחה, מוחמד (מג'אדלה), אבל הזכות שלי ושל משפחתי גוברת על הזכות של הערבים ביו"ש.

"הם בעד לחסל את ילדיי": בן גביר סוגר חשבון עם טיבי ועבאס
גורמים מדיניים במתקפה על בן גביר: "לא הפנים עדיין את המעבר מתגרן לשר בכיר"

בואו נתחיל עם ה־9 מיליארד. בן גביר מרבה לצווח את המספר הזה, משל מדובר בסוג של קונץ־פטנט שבעקבותיו ייכון שלום נצחי על פני כדור הארץ. אז ראשית, אין שלום נצחי. הביצועים של בן גביר עלובים. המספרים שלו גרועים אפילו מהאנגלית שלו. הוא הכפיל את כל הפרמטרים, החמיר את כל הבעיות, הקדיח את כל התבשילים.

לגבי הכסף: גם אם יש איפשהו מספר כמו 9 מיליארד (ואין), זה לשנתיים. כלומר כבר ירדנו בבת אחת ל־4 וחצי מיליארד. אבל: קחו בחשבון שמדובר בתוספת תקציב למשרד לביטחון לאומי. לא למשטרה כגוף. זה כולל את השב"ס, כיבוי אש, סיירת ירוקה, תוכנית להגנת עדים ומה לא. למשטרה נשאר, על פי החישובים, בסביבות 1.2 מיליארד לשנה. וזה בדיוק מה שהוסיפה גם הממשלה הקודמת.

חוץ מזה, צריך לשים לב גם לעובדה שרק תוספת לבסיס התקציב יכולה להיחשב לתוספת אמיתית. כל שאר התוספות, כמו תקציב חד־פעמי או "הרשאה להתחייב", זה כלאם פאדי. זה מתפייד בסוף השנה. כך, למשל, אם האוצר נתן למשטרה "הרשאה להתחייב" של מיליארד וחצי שקל לגיוס שוטרים חדשים, הכסף הזה מתפוגג בסוף השנה. המשטרה, בשנה טובה, במצב אופטימלי, מסוגלת לגייס מקסימום 400 שוטרים בשנה. זה תהליך: סינון, מבדקים ביטחוניים, גיוס, הכשרה, מה לא. בקיצור, ה־9 מיליארד של בן גביר זה פייק.

הלאה: באחד הראיונות הוא צווח ש"לראש השב"כ אין 14 מנדטים. לי יש ואנחנו קובעים את המדיניות". כאילו טוב, כאן בן גביר צודק. העניין הוא שאף שאין לו מנדטים, שירות ביטחון כללי מופקד על הגנת הדמוקרטיה ועל הביטחון וסיכול הטרור. עכשיו בן גביר זועק השמיימה ומפציר ודורש ומבקש ומקושש ומתחנן שהשב"כ יבוא להציל אותו. כלומר, "ייכנס לאירוע". אלא שעד היום, לאורך רוב שנותיו, היה בן גביר זה שרדף את השב"כ, השמיץ אותו, הדביק לו שמות גנאי, קרא לו "משטרה חשאית", טען שהוא גוף לא דמוקרטי, ומה לא. זה קרה לאורך שנים, כשבן גביר טיפח, שלח והגן על נערי הגבעות שהשב"כ היה עוצר מדי פעם. הוא התנגד בתוקף למעצרים מנהליים, טען שזה אקט דרקוני, לא דמוקרטי, דרש לחקור את השב"כ, להגביל את השב"כ, להרחיק את השב"כ מצאן מרעיתו. עכשיו הוא מתהפך בסללום מרהיב, כאילו כלום.

נדמה לי שבן גביר יודע את האמת. סיבוב ההופעות שלו היה לצורכי פנים. יש לו בייס מתפורר שצריך לתחזק, יש לו פאסון שצריך לשמור, יש לו בלון הליום ענק שצריך לנפח כל פעם מחדש. הוא יודע שאין מה "להכניס את השב"כ". הוא יודע שהשב"כ בתוך האירוע, במגבלות החוק. הוא יודע שהשב"כ מטפל בכל חשד לפגיעה במשילות, בסמלי שלטון, כל נגיעה באמל"ח או בלאומנות. לו בדק, היה מגלה שרונן בר הזהיר מפרצי אלימות בחברה הערבית לקראת הבחירות המוניציפליות. בן גביר גם יודע שאי אפשר להפריד בין החברה הערבית ליהודית. הא בהא תליא. כשיש חדירה לבחירות המוניציפליות אצל הערבים, תהיה גם אצל היהודים. לכל משפחת פשע ערבית תהיה בעלת ברית יהודית. אלה כלים שלובים. מה שמעניין זה שפתאום הוא בעד "המשטרה החשאית". הפלא ופלא.

מדובר במדרון חלקלק. שירות ביטחון כללי, ארגון חשאי הפועל לסיכול במערכת כללים שונה מזו של המשטרה, לא יכול לטפל בפשע פלילי. היום זה פרוטקשן, מחר זה חקירות ראש ממשלה. צריך להיות קיר ברזל שיחצוץ בין התחומים. השב"כ לא יכול להחליף את המשטרה. הישיבה שהיתה השבוע, ובעקבותיה פורסמה אף הצהרה מעורפלת, לא שינתה מאום בדפוס ההפעלה. שום דבר שהשב"כ לא עשה קודם, הוא לא יעשה עכשיו. בן גביר יודע את זה. זה לא מפריע לו לקשקש.

את הבעיה אפשר לפתור על ידי חיזוק המשטרה. על ידי פעולה מקצועית. בשביל זה צריך בעלי מקצוע, לא מאחזי עיניים. יואב סגלוביץ', ראש אגף חקירות ומודיעין וניצב לשעבר, דוגמה טובה. גם אל"ם עמר בר־לב, מפקד סיירת מטכ"ל לשעבר. הם הביאו תוצאות. עכשיו בן גביר, בחוצפה שאין לתאר, טוען שהממשלה הקודמת הורידה את הפשע והרצח במגזר הערבי כי היא "נתנה כסף לערבים". לטענה הזו אין כלל טעם להתייחס. היא לא ראויה למאכל אדם.

הקטע המדאיג והמחריד ביותר מגיע בפרשת הרוגלות (פגסוס). הביביסטים מצווחים כבר זמן רב שצריך להקים ועדת חקירה ולבדוק את זה. ביום ראשון יעביר יריב לוין החלטה כזו בממשלה. מדובר באסון. שירות הביטחון הכללי, יחד עם גופים רבים אחרים, הביע התנגדות. מיד כשפורסמה ההתנגדות הזו, נפוצו תיאוריות הקונספירציה המחויבות. ההיפנוזה הביביסטית גורמת לכל כך הרבה אנשים לאבד את כושר השיפוט שלהם, שצריך להכריז עליה כפטנט בינלאומי.

השב"כ מתנגד, כי השב"כ חושב שצריך להחזיר למשטרה, בדחיפות, את כלי העבודה האלו. בלעדיהם, המשטרה עיוורת וחירשת, עובדת עם כלים של לפני 20 שנה, בעוד העבריינים טסים קדימה. ועדת החקירה תרחיק את כלי העבודה הזה מהמשטרה לשנים קדימה, עד שתסתיים החקירה ויפורסמו המסקנות. זה לא פחות מטירוף הדעת. 

זאת ועוד: חקירה כזו עלולה לחשוף את הכלים הללו לעיני אויב. מדובר בכלים אסטרטגיים, חלק מהם בבלעדיות ישראלית. אומרים שהוועדה תהיה סגורה? גם הקבינט סגור. כשהדברים נחקרים הם גם נחשפים. הרי כבר הייתה חקירה, בראשות משנה ליועמ"ש, בהשתתפות גורמי שב"כ ומוסד. נמצא שהיו חריגות במספר קטן. מה הם רוצים עכשיו, חוץ מלגרום נזק אסטרטגי למדינה?

הם רוצים לשבש את תיקי נתניהו, זה מה שהם רוצים. על הדרך, לשרוף את המדינה. בינתיים, לפחות החלק השני, מצליח להם. יש כאן ניגוד עניינים חריף, אולי חסר תקדים. ממשלה שבראשה עומד נאשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים, תקיים חקירה ממשלתית על אמצעי החקירה שבהם עושה המשטרה שימוש. על הדרך, תמשיך לפרוק את המשטרה מנשקה ולקטר על הפשע הגואה ומשפחות הפשע החוגגות. רק בישראל.

הטור המלא מתפרסם ב"מעריב סופהשבוע"