חופשת הקיץ הסתיימה, החגים בפתח, ובצה"ל נערכים לתקופה עמוסה באתגרים ביטחוניים ופנימיים כאחד.
בצל המתיחות: במערכת הביטחון מזהים ריסון במתיחות עם חיזבאללה
בזירה הלבנונית, האמירות של שר הביטחון יואב גלנט לאחר המפגש עם מזכ"ל האו"ם אנטוניו גוטרש בניו יורק, לצד האמירות הברורות של חסן נסראללה שכל חיסול שייוחס לישראל על אדמת לבנון יוביל לתגובה - מצביעות לכאורה על עלייה נוספת במתיחות לאורך הגבול הצפוני, אבל בזהירות הנדרשת.
בשבועיים האחרונים מזהים במערכת הביטחון מספר סימנים המצביעים על ירידה קטנה ברמת המתיחות. בלקסיקון הצבאי ניתן לכנות את זה כקליק לאחור שלקחה לכאורה הנהגת חיזבאללה בכל הקשור לפרובוקציות הגדר. אולי מדובר בניסיון לשלוט באופן הדוק יותר על פעילות השטח של פעילי חיזבאללה מקומיים.
מנגד צריך לזכור שכאשר ישראל בונה בקצב מהיר את החומה והמכשול בצפון, החיכוך על הגבול יימשך ולעתים עלולים להתרחש אירועים חריגים. פרשת פלישת האוהל לשטח הישראלי בהר דב עדיין לא פתורה, וכל אירוע של תקיפה חריגה בסוריה, בוודאי אם יהיו בו נפגעים, צפוי לשנות את התמונה במהירות.
לכן המתיחות מול חיזבאללה בלבנון תלווה אותנו גם בחודשים הקרובים, אבל לצד גורמי המתיחות, אסדת קידוח הגז שהגיעה ללבנון כחלק מיישום ההסכם מול ישראל, והשליח האמריקאי עמוס הוכשטיין שמבקר באזור, בין השאר על מנת לנסות לצמצם את גורמי המתיחות – מסמנים כיוון אפשרי להורדת גובה הלהבות.
את האמירות השבוע באו"ם של שר הביטחון גלנט והשגריר גלעד ארדן, והתחושה כאילו רמזו על כך שעימות מול חיזבאללה הולך ומתקרב, צריך להביא בחשבון גם כמסר שביקשו השניים להעביר לבכירי האו"ם לקראת חידוש המנדט של כוחות יוניפי"ל בדרום לבנון. זאת כחלק מהפעלת לחץ על מנגנוני האו"ם לפעול באופן נחוש יותר מול חיזבאללה, לנוכח החריגות הרבות מהחלטה 1701 של האו"ם והאיום האמיתי שהמנדט המחודש שיינתן הפעם לכוחות האו"ם בלבנון יהיה מצומצם אף יותר.
מהצד השני נראה כי מזכ"ל חיזבאללה נסראללה התכתב השבוע עם האיומים הלא כל כך סמויים מצד הבכירים הישראלים כלפי בכיר חמאס סאלח אל־עארורי, שגר בלבנון ואחראי מטעם הזרוע הצבאית של חמאס על הפעילות החבלנית באיו"ש.
נסראללה מבין היטב כי מי שמבקש לחסל מישהו על אדמת לבנון, היה מדבר על זה הרבה פחות ועושה הרבה יותר בבחינת When you have to shoot, shoot; don't talk. ועדיין, הוא בחר לסמן באופן מודגש השבוע את מרחב החסינות של בכירי טרור פלסטינים בלבנון, בעיקר כסימן מובהק לדילמה הישראלית, בניסיון לעצב גבולות גזרה ברורים שלפיהם גם חיסול של מנהיג טרור פלסטיני יוביל בהכרח להסלמה ביטחונית ואולי אף למלחמה בצפון.
תופי המלחמה שרעמו לכאורה חזק יותר השבוע, מקורם הפעם בעיקר בדקלרציות בעלות גוון מאיים במיוחד משני הצדדים, אבל פחות בשל אירועים שבאמת התרחשו בשטח, מודיעין שמבשר על התקרבותה של מלחמה, או התרעות מפני כוונות פיגוע מצד חיזבאללה.
כל אלה בוודאי יכולים במציאות המזרח תיכונית המתחממת להתרחש בכל רגע נתון, אבל למרות עליית המדרגה בהצהרות המאיימות, במערכת הביטחון סבורים כי ישראל וחיזבאללה אינם עומדים במצב של ערב מלחמה.
רף איומים עולה
הזירה הפלסטינית היא הנפיצה ביותר. במערכת הביטחון מזהים תמיד את תקופת החגים כבעלת רגישות ביטחונית גבוהה, והשנה זה מובהק במיוחד, כשרצף הפיגועים והאירועים הביטחוניים של השבוע האחרון מעיד על אדי הדלק שבאוויר.
חמאס, כך מעריכים במערכת הביטחון, צפוי כבר בתקופה הקרובה להגביר את מאמציו לערער את המצב הביטחוני ביהודה ושומרון, אך גם בתוך ישראל. חיבור הזירות הוא יעד מרכזי בתפיסת הפעולה של חמאס מאז מבצע שומר החומות, והוא מתלכד גם עם אינטרסים ותמיכה גוברת והולכת של איראן בארגוני הטרור הפלסטיניים.
בשבוע האחרון, לאחר תקופה ארוכה של שקט יחסי, נראה שגם רצועת עזה הולכת ומתעוררת, כאשר חמאס מאפשר ומכווין הפרות סדר אלימות על הגדר.
רף האיומים גובר מצד הנהגת חמאס, ולא מן הנמנע כי בשלב מסוים יתחדש ירי הרקטות מהרצועה כפי שקורה בדרך כלל. בישראל סוברים שחלק מהתפנית שמתרחשת כעת בהדרגה ברצועת עזה קשור גם למאמצים המוכרים של חמאס לקבל יותר כספים וסיוע כלכלי מהקטארים ומגורמים בינלאומיים אחרים, וגם ניסיון להפעלת לחץ על ישראל לצורך קבלת הקלות אזרחיות וכלכליות נוספות.
גם אם יש אמת בטיעון זה, השילוב של ההסלמה הנמשכת בזירה הפלסטינית באיו"ש, לצד חידוש הפרות הסדר האלימות על גדר הרצועה, כמוהן כתזכורת לעתיד באמצעות ניסיון העבר, כי מצב ביטחוני שהולך ומידרדר ביהודה ושומרון יוביל בסופו של דבר למבצע גדול ברצועת עזה.
לא מדובר בתהליך שמתרחש ביום אחד וזה עשוי לקרות בהדרגה, אבל חידוש הפרות הסדר על הגדר, במקביל לדילמה הישראלית אם לגבות מחיר מחמאס ברצועת עזה בשל הכוונה ומימון טרור באיו"ש ובשטחי ישראל, צפויים להכביד את המתח גם בגזרה זו כבר בתקופה הקרובה.
חודש שהוא לשון מאזניים
כנראה שמה שמטריד את צה"ל יותר מהמתיחות בזירות הביטחוניות הוא בעיקר השלכות המשבר העמוק בחברה הישראלית על כשירות ולכידות הצבא. ספטמבר ואוקטובר מסומנים כחודשיים דרמטיים בהיבט זה. החודש האחרון, גם כאשר לא נרשמו בו התפתחויות חדשות אל מול אנשי המילואים, לא היטיב עם הצבא. כמעט כל מי שהודיע על פרישה או הקפאת שירות המילואים, לא חזר לשירות.
המשמעות המיידית היא בעיקר בחיל האוויר, כאשר על פי הערכות שונות למעלה מ־20% מכלל טייסי המילואים וסדר גודל של כ־25% מטייסי הקרב - כבר לא טסים ומתאמנים כחודשיים. זה לא משנה שרק כמחצית מהם הודיעו למפקדיהם כי הפסיקו לטוס בשל המחאה, וחלק אחר מסיבות אחרות על מנת להשאיר דלת פתוחה לחזרה.
באוקטובר צפויים תרגילי מילואים גדולים, כך שכבר בספטמבר עשויה להיחשף תמונה רחבה יותר ממה שמעריכים בצבא בכל הנוגע להתייצבות, בעיקר במטה המבצעי של חיל האוויר, אבל גם במקומות נוספים כמו חיל הים, מפקדות המטה הכללי והפיקודים המרחביים. בצה"ל מקווים כי תמונת הפערים שתתגלה בפועל נמוכה יותר מההערכות הנוכחיות, אבל קשה לזהות כרגע אופטימיות בסוגיה זו במטה הכללי.
הסלמה במחאה תוביל באופן ישיר להחרפת המשבר בתוך הצבא. לצד העתירות לבג"ץ בסוגיית עילת הסבירות, בצה"ל מסמנים את סוגיית חוק הגיוס וחוק יסוד "לימוד תורה" כנושא המרכזי שעשוי להשפיע על הצבא ולא רק על מערך המילואים.
לצד החשש מפגיעה מסוימת בכשירות למלחמה בחודשים הקרובים, בעיקר בשל המשבר העמוק בחיל האוויר ובשל פרישות נוספות של קציני מילואים שצפויות להתרחש במערכים נוספים אם תירשם הסלמה נוספת במשבר הפנימי – במטכ"ל מוטרדים גם מההשלכות לטווח הרחוק.
בסוגיה זו לחוקי הגיוס עשויות להיות השלכות עתידיות מרחיקות לכת על המוטיבציה לשירות קרבי. על נתוני גיוס אוגוסט האחרון לא הייתה כל השפעה והם היו גבוהים. קשה להעריך את תמונת המצב בגיוסי נובמבר, אבל סביר להניח שגם כאן לא תהיינה עדיין תמורות דרמטיות, ולכן ההסתכלות בהקשר זה היא לטווח ארוך יותר, ולסוגיית השוויון בנטל עשוי להיות הפעם משקל רב יותר מבעבר.
בשיחות לא מעטות שאני מקיים עם הורים לנערים לקראת גיוס, קשה להתעלם מהתחושה שיותר ויותר הורים, שבעצמם שירתו בשירות קרבי, מציבים סימני שאלה לגבי השירות הקרבי של ילדיהם.
בסוגיה אחרת של סרבנות גיוס לצבא מצד מועמדים לשירות, למרות פרסומים שונים ומכתבי בני נוער שמתפרסמים בתקשורת, לא מזהים בצבא שינוי מגמה. בכל שנה בין חמישה לעשרה צעירים לא מתגייסים לצבא על רקע של סרבנות אידיאולוגית, וכרגע אין שינוי מגמה. בצה"ל מוטרדים בעיקר ממגמה של פגיעה במוטיבציה לשירות קרבי, תהליך שאותו יהיה ניתן לזהות באופן מובהק רק בעוד שנה ויותר.
בשורה התחתונה, ספטמבר מסומן בצבא כחודש שהוא כמעט בבחינת לשון מאזניים. מציאת פתרונות, הסכמות ופשרות בין הצדדים בסוגיית הרפורמה המשפטית וחוקי הגיוס עשויה לסייע לצבא בתהליך השיקום וההחלמה שהוא כל כך זקוק לו.
בהערכה פסימית יותר וכנראה מציאותית יותר של החרפת המשבר בחברה הישראלית, מזהירים בצה"ל כי ההשלכות וההשפעות תורגשנה ביחס ישיר על הצבא. כמו התעוררות המחאה שצפויה להתרחש במוקדי החיכוך הרבים של חודש ספטמבר.
החודש הקרוב מסתמן כמורכב וקשה מאוד לצבא באתגרי הכשירות ואחדות השורות, ושר הביטחון יואב גלנט והרמטכ"ל הרצי הלוי צפויים להמשיך לשקף את חומרת המצב לראש הממשלה בנימין נתניהו.
הסעודים על הקו
המגמה האחרונה היא דווקא חיובית, ושלא במקרה עשויה לטרוף את הקלפים ולהשפיע גם על הסוגיות האחרות. מוקדם מאוד לדבר על פעמוני השלום החם עם סעודיה, גם כאשר 128 הנוסעים הישראלים של טיסת חברת אייר סיישל זכו לבקר בה בשל תקלה טכנית בדיוטי פרי של ג'דה. אבל גם אי אפשר להתעלם מהסימנים.
לפני הכל, זה האינטרס של הממשל האמריקאי להביא הישג בתחום המדיני שכל כך חסר להם. לוח הזמנים לקראת הבחירות בארה"ב הולך ומתקצר, ולכן בישראל מסמנים את חצי השנה הקרובה לצורך ניסיון להשגת היעד האמריקאי.
אינטרס אמריקאי מובהק נוסף הוא במאבק ההגמוניות מול סין. הסעודים לא מסתירים את קריצת העין גם לכיוון הזה, כאשר כור גרעיני והעשרת אורניום למטרות אזרחיות נמצאים על הפרק. מבחינת האמריקאים, לחתימה על הסכם יש חשיבות בהשגת יציבות באזור ובהרחקה ובידוד של האיראנים, שמנסים לחזק לאחרונה את הקשרים עם הסעודים.
בצד הישראלי התהליך מתנהל בעיקר בציר שבין ראש הממשלה נתניהו, השר לעניינים אסטרטגיים רון דרמר וראש המל"ל צחי הנגבי. גם במערכת הביטחון מתקיימים דיונים בצמרת הבכירה בין שר הביטחון, הרמטכ"ל ובכירים נוספים.
הדיונים הללו נערכים בשלב זה בדחיפות נמוכה, בעיקר סביב נושאים כמו ההשלכות של כור גרעיני אזרחי והעשרת אורניום בסעודיה, מידת הפיקוח עליו, מי מפעיל אותו, האם זה עלול לגרור מרוץ חימוש אזורי, ושמירת היתרון האיכותי של ישראל באזור גם על מדינה כמו סעודיה.
מושגים שונים כמו ברית הגנה עם האמריקאים שוב נמצאים באזורי הדיון והשיח, אף שכרגע עניין זה אינו נראה באופק, ובכל מקרה במערכת הביטחון עומדים על כך, כמו בעבר, שאסור שברית כזו תגביל את ישראל בפעילותה או תחייב אותה לפעולה משותפת עם האמריקאים במקום שבו לישראל אין אינטרסים.
בפגישות עם האמריקאים השבוע הציג שר הביטחון רשימת שאלות שגובשה בידי בכירי מערכת הביטחון, במרכזה ההסדרים והפיקוח הנדרשים סביב סוגיית העשרת דלק גרעיני לצרכים אזרחיים ושמירת היתרון היחסי של ישראל בתחום הצבאי. מנגד, גם לסעודים דרישות משלהם כלפי האמריקאים, שהציגו מצִדם בפגישות את תפיסתם הכללית להסכמים המתגבשים.
האמריקאים, כך ניתן להתרשם, מבינים היטב את חשיבות מערכת הביטחון ושר הביטחון לגיבושו של הסכם כזה והשגת לגיטימציה בדעת הקהל הישראלית. עבור האמריקאים, הסכם עם הסעודים עשוי לשמש גם בהשגת אינטרסים אחרים מול ישראל, זאת בתקופה של משבר ביחסים בין הממשלים, כאשר בוושינגטון לא מסתירים את חוסר שביעות רצונם מהרכב הממשלה הנוכחית בירושלים ומהרפורמה המשפטית.
נתיב ההסכם עם הסעודים מסומן בממשל האמריקאי גם כנתיב מילוט מהרכב הממשלה הנוכחית ודחיקת סעיפי הרפורמה המשפטית לאחור, ונדמה שגם מבלי שמתנהל על כך שיח ישיר בשלב הזה, הסכם עתידי עם הסעודים ידרוש צעדים מרחיקי לכת מול הרשות הפלסטינית, צעדים שבהרכב הממשלה הזאת נתפסים כבלתי ישימים.
סוגיות הגרעין האזרחי בסעודיה והבטחת היתרון האיכותי של ישראל נתפסות כנראה בממשל האמריקאי כבנות השגה בהסכמה ישראלית, ומכאן החשיבות גם בשיח מול מערכת הביטחון הישראלית. הסוגיה הפלסטינית, לעומת זאת, נתפסת כמורכבת הרבה יותר נוכח הרכב הממשלה הנוכחית והמשבר הפנימי בישראל.
בהקשר הזה, מעניין מאוד ביקורו של ראש האופוזיציה יאיר לפיד בשבוע הקרוב בוושינגטון. במאבק הפוליטי בישראל, הביקור הזה נתפס כעקיצה כלפי ראש הממשלה נתניהו, שעדיין לא הוזמן לבית הלבן. אבל בהקשר רחב יותר, נראה כי האמריקאים מבקשים לרתום גם את לפיד לטובת המאמצים להגיע להסכם, שכן זה הביע התנגדות להסכם שכולל העשרת אורניום בסעודיה.
אבל לא פחות מזה, נראה כי האמריקאים מסמנים באמצעות המגעים להסכם עם הסעודים נתיב לפתירת בעיות אחרות של ישראל, לנוכח המשבר העמוק שמאיים על יציבות המשטר הדמוקרטי בישראל.
גם אם הנושא הזה אינו מדובר באופן מפורש, ניכר כי האמריקאים והצמרת הביטחונית־מדינית של ישראל סבורים שמעבר לסוגיות הקשורות לדרישות ולרצונות של הסעודים, הסיכויים של ההסכם להבשיל לכדי מציאות קלושים בהרכב הממשלה הנוכחית.
מכאן שהסוגיה הסעודית אומנם תמשיך לככב בסדר היום, אך בפועל ההסכם עדיין רחוק מאוד מהשגה, כאשר שעון החול שלו מושפע באופן ישיר מהבחירות המתקרבות בארה"ב.