אני מנסה לתהות על פשרו של ניזאר, הבחור שעובד במכון שטיפת הרכבים שאליו אני מגיעה כבר שנתיים. או שהוא איש אמביציוזי מאין כמותו, או שהוא סנילי. בכל פעם שהוא פוגש אותי, גם אם סתם הגעתי לתדלק או לקנות חלב בחנות השירות שעל יד המכון, עוצר אותי ומבקש שאפתח את חלון הרכב. אני תמיד עושה כך, אפילו מחייכת אליו, נוקבת בשמו ושואלת לשלומו.