התמונה החובבנית הזאת, פריים אקראי אחד מתוך כמאה השמורים בזיכרון הסמארטפון שלי בתיקייה בשם "נתניהו בקפריסין", הפכה למספר שעות ללהיט רשת וזכתה לחשיפה נרחבת יותר מכל הביקור כולו. גילינו זאת קצת בדיליי, בעיכוב של 40 דקות טיסה מנתב"ג ללרנקה.
הראשון מבין סדרת ביקורים מדיניים: נתניהו נועד עם נשיא קפריסין
בקואליציה מגיבים למתווה: "כניעה של הרוב למיעוט קיצוני אינה על הפרק"
בתמונה המדוברת תפסה העדשה את בנימין נתניהו ברגע של מחווה לא אופיינית לו בקדנציה האחרונה, כשהוא יוצא ממושבו הקדמי שבמטוס אל העיתונאים המתלווים אליו. נתניהו נראה עומד במרכז המטוס, כולו מחויך ונינוח, מוקף בעיתונאים המחויכים גם הם, נועצים בו את מבטיהם.
צופה זר המתבונן מהצד בלי לדעת את מה שעומד מאחורי הקלעים, כלומר, מאחורי הפריים, בטוח כי מדובר באירוע של אהדה תקשורתית מופרזת ברמה שלא תבייש את מנהיגיהן של רוסיה או קוריאה הצפונית.
הכתבים המככבים בתמונה הוצפו בתוך דקות ספורות בהודעת נזעמות ונסערות בכל מסנג'ר אפשרי הקיים ברשתות החברתיות. "ממתי הפכתם למשרתי הפריץ?", "מה זה החיוכים החנפניים האלה?", "מכרתם את הדמוקרטיה תמורת טיסה אחת לקפריסין?", "ביבי חייך אליכם פעם אחת, וכבר נמסתם מרוב אושר? מה נסגר איתכם?", ועוד הרבה כאלה.
במציאות, ולא בדמיון הפרוע של פעילי הרשת, העדשה בסך הכל לכדה בדיוק את הרגע שבו נתניהו השחיל בדיחה אל תוך המונולוג הארוך (ולא ממש כותרתי) שלו על צינור הגז שעתיד להגיע מישראל אל אחת ממדינות האזור (תלוי איזו מדינה תציע עסקה שווה יותר).
הבעת פניהם של רוב העיתונאים שהטוקבקיסטים הקונספירטיביים פירשו כ"נלהבת", ביטאה בפועל את התפעלותם של הנוכחים מרוממות הרוח ומהפתיחות הפתאומית של נתניהו. בשנים האחרונות הלך השיח שלו עם התקשורת לכיוון אחד בלבד, הפוך לחלוטין מזה ששידר בטיסתו לקפריסין: התרחקות על גבול התנכרות. בכל ביקוריו האחרונים בחו"ל (שכמעט לא קרו בשנה האחרונה מהסיבות הידועות) הקפיד נתניהו על נימה עוקצנית וביקורתית בכל שיחותיו עם העיתונאים. הפעם הייתה האווירה כה שונה וכה לא אופיינית, עד שלא היה מי שלא שאל את עצמו: "מה המסר שמאחורי החיוכים והבדיחות?".
הפאזל התחיל להסתדר ביום השני של הביקור, כאשר בשיחה עם הכתבים סירב נתניהו סירוב גורף ואולטימטיבי להתייחס לכל שאלה שנגעה בעניינים של הרפורמה המשפטית, המחאה, הסרבנות של אנשי המילואים וכן – היחסים בינו לבין שר המשפטים יריב לוין. "זכותכם לשאול, וזכותי להתחמק" – חייך נתניהו וביקש לעבור לנושא הבא. ולא רק הרפורמה. גם מעט התשובות שנתניהו הסכים לתת לשאלות בנושאים אחרים, בסוף נאסרו לפרסום.
"הוא לא מעוניין בכותרות, באף אמירה שעלולה לייצר רעש וגלים. פניו לפשרה, להסכמות ובעיקר לשקט תעשייתי. שום דבר לא מקרי ביומיים האחרונים, לא רוממות הרוח שהוא משדר וגם דאג שתקלטו ותדווחו, לא החיוכים שהוא מעניק לכם בשפע ולא השתיקה שלו בכל הנושאים 'המסוכנים'. מזה תסיקו באיזה צד הוא נמצא בעניין הרפורמה המשפטית, ומה שאיפתו" – תרגם לי את המתרחש אחד מאנשי המשלחת בשיחה צדדית בין אירוע אחד למשנהו.
ובכן, שום דבר לא היה מקרי. גם הראיון של ראש המל"ל צחי הנגבי, ששודר בתוכנית "אנשים" בקשת 12 בזמן הביקור. האמירה של הנגבי כי "המחאה הייתה הגורם האפקטיבי ביותר בעצירת התוכנית המקורית של הרפורמה", שיקפה את המתרחש מאחורי הקלעים, בחוגים הכי קרובים לנתניהו.
בעימות המתמשך בין "מחנה הרפורמה" לבין "מחנה מיגור הרפורמה", בין לוין לבין רון דרמר, אריה דרעי ומקורבי רה"מ נוספים – נתניהו בחר לא בלוין ובעמדתו. הרצון שלו לפייס ולהרגיע, לשדר מסר של מתינות ושאיפה להסכמות, התכתב בדיוק עם התהליך השקט שהתנהל בשבועות האחרונים בשיחות בין בית הנשיא לבין אנשי נתניהו, בין עובד יחזקאל מטעם הנשיא לבין השר רון דרמר ועו"ד מיכאל ראבילו מטעמו של ראש הממשלה.
פצצת החשיפה שהוטלה ביום שני בערב, בעוד המשלחת ממתינה לעלייה למטוס בשדה התעופה בלרנקה, שמה סוף להצגה. השינוי בהלך הרוח התרחש בשידור חי לנגד עינינו. בעוד בארץ ניתחו הפרשנים שבאולפני הטלוויזיה בפרטי פרטים את "מתווה הפשרה סביב הרפורמה המשפטית" שסוכם בין אנשי נתניהו לאנשי הנשיא והודלף על ידי מתנגדי הפשרה, אנשי נתניהו בשדה התעופה הקפריסאי התרחקו מהעיתונאים הנדהמים, התארגנו בינם לבין עצמם ומיהרו לעלות בגרם המדרגות הקדמי ולתפוס מקומות הרחק ממבטיהם ושאלותיהם של העיתונאים.
בני הזוג נתניהו הגיעו לשדה ועלו למטוס לא לפני שכל הכתבים כבר תפסו את מקומותיהם. כמעט מיותר לציין כי לא ראינו את נתניהו בטיסת החזור. הפשרה פוצצה, ולנתניהו לא היה כל עניין להיתקל בשאלות לא נוחות. זמן החיוכים נגמר לעת עתה, העיתונאים נותרו בקצה השני של המטוס עם הרבה שאלות ועם מעט תשובות.
משחק ההאשמות נפתח כבר באותו הערב ונמשך עד סוף השבוע. כל צד (והפעם הצדדים שלקחו חלק כזה או אחר במגעים השקטים לפשרה היו בית הנשיא, מקורבי נתניהו ומקורבי בני גנץ) הציג את גרסתו, כל צד הפנה אצבע מאשימה כלפי צד אחר.
קונספירציות מול מציאות
ניסיון השחזור של תמונת המצב האמיתית נכון לרגע שלפני חשיפת ההסכמות מביא אותנו למספר מסקנות. הראשונה היא כי הדיווחים הפנימיים בליכוד שהגיעו מהמעגלים הכי קרובים לנתניהו, התבררו כנכונים. בשבועות האחרונים יותר מגורם אחד סיפר על המתח הגובר והמתעצם בין נתניהו לשר המשפטים לוין.
אומנם היחסים בין השניים ידעו עליות ומורדות גם בעבר, הפעם זה נראה כמו אירוע מסוג אחר. בקרב האנשים הקרובים מאוד לנתניהו היו כאלה שעקבו בקפידה אחרי חילופי המהלומות בין לוין לבין היועצת המשפטית לממשלה. עקבו ופיתחו קונספירציה שאותה דאגו להציג לנתניהו. "יריב מחריף עימות עם היועמ"שית, הוא דוחק אותה לפינה, וכשהעימות הזה יגיע לשיא, השד יודע מה היא תעשה כשהיא עם הגב אל הקיר".
המילה האיומה "נבצרות" ריחפה לא אחת באוויר החדר שבו התנהלו אותן השיחות על הכוונה הסודית האפשרית שמאחורי הקרב שבין לוין לבהרב מיארה.
בסביבת נתניהו נתפסה התנהלותה של היועמ"שית באופן די חד־משמעי: "היא עושה הכל כדי שנרצה לפטר אותה. ואם נפטר אותה, ובזאת נהפוך אותה לקדושה מעונה במו ידינו, המחאות של האביב יהיו כאין וכאפס לעומת מה שיקרה פה כתוצאה מפיטוריה. על כן הפיטורים לא על הפרק, לא משנה מה עוד היא תעשה או לא תעשה.
אלא אם כן שר המשפטים סבור אחרת – וזה בדיוק מה שמדאיג". יש בקואליציה מי שמרחיקים לכת עוד יותר וסבורים כי הקונספירציה לגבי הכוונה הסודית, לכאורה, של שר המשפטים לגרום ליועמ"שית להחליט על נבצרות ראש הממשלה, נועדה לבנות בסיס למהלך הדה־לגיטימציה של לוין בתוך הליכוד ובתוך הימין.
הפיכת הוויכוח בין לוין לנתניהו מאידיאולוגי לאישי מסוגלת לבודד ולהחליש את שר המשפטים הנערץ על ידי רבים בליכוד ובמחנה הימני כולו. למה לנתניהו להציג את לוין הנאמן כפוליטיקאי מתוחכם שחותר תחתיו? הרי במשך תקופה ארוכה, מתקופת האופוזיציה דרך הבחירות ועד לעצם היום הזה, סמך נתניהו על לוין כמו שלא סמך כמעט על איש בסביבתו. התשובה כמו תמיד אצל נתניהו כפופה לנסיבות.
נתניהו לא באמת מתכוון לחסל את לוין ובאותה מידה הוא לא מתכוון לאמץ את עמדותיו באשר להמשך הרפורמה המשפטית. כל האופציות על השולחן. הברית שכרת לוין עם בכירי הקואליציה, השרים בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר, מהווה איום קבוע על נתניהו ועל צעדיו.
ישנם מספר תסריטים ובתוכם אחד קיצוני ולא רצוי מבחינת נתניהו: אם וכאשר סוגיית הרפורמה תגיע לקצה, ונתניהו יחליט סופית כי הגיע הזמן לסיים את הסאגה שמחריבה לו את הקדנציה (ויש המעריכים כי נתניהו רואה בה הקדנציה האחרונה שלו כרה"מ), החלשת כוחו של לוין תהיה צעד מחויב מציאות.
בחזרה מעולם הקונספירציות אל קרקע המציאות. לפי התמונה המתבררת על רקע טענות הצדדים ועל רקע תדרוכים רבים שהועברו מאז חשיפת המתווה, הפעם הצליח הנשיא להביא תוצאה יוצאת דופן, ששוב הוחרבה על ידי השחקנים הפוליטיים.
אף שבליכוד מכחישים בתוקף כי הושגו הסכמות וטוענים כי מה שהודלף והוצג כמתווה, בפועל אינו אלא חלק לא גדול מהמתווה האמיתי, הגורמים המעורים בפרטי המו"מ מוכנים להישבע שהעקרונות שפורסמו הם בדיוק העקרונות שקיבלו את הסכמת אנשי ראש הממשלה. אם כן, הנשיא בהחלט הביא תוצאה שהאופוזיציה לא חלמה עליה.
מי היה מאמין עד לפני חודש כי הקואליציה תסכים לחוקק חוק שעוצר את המשך החקיקה שלא בהסכמה, כי היא תבטל את חוק הסבירות החד־צדדי ותחוקק במקומו את הגרסה המתואמת? ובעיקר מי היה מאמין כי הקואליציה תסכים להשאיר את הרכב הוועדה לבחירת שופטים ללא שינוי – לתקופה לא מבוטלת, עד ההסכמות, אם תושגנה?
אחרי החגים
אם לנתח את שלוש ההסכמות העיקריות שהודלפו מזווית הראייה של אנשי הקואליציה ומחנה הימין, אפשר להסיק כי הליכוד נתנה הסכמה לסגת משניים מתוך שלושת העקרונות שעד כה מבחינת הליכוד היו בגדר ייהרג ובל יעבור.
היכן הנסיגה והיכן ההישג? אליבא דמתווה הפשרה, מינויים של שופטי שלום ושופטי מחוזי יהיו בהסכמה רחבה וידרשו רוב של שבעה מתוך תשעה חברי הוועדה לבחירת שופטים. מבחינת הימין, מדובר בהישג עצום. מנגד, בחירת נשיא בית משפט העליון ברוב של שבעה מתוך תשעה בפועל, מהווה הסכמה שקטה של הימין לתסריט שבו בהיעדר מועמד מוסכם לתפקיד הנשיא, השופט יצחק עמית יהפוך לממלא מקום הנשיא בערך בעוד שנה.
זאת ועוד: המתווה אינו מעניק פתרון לימין לטווח הארוך. "מה יקרה כשהליכוד תהיה באופוזיציה? על פי המתווה שדלף, מחנה המרכז־שמאל, אם וכאשר יחליף בשלטון את הליכוד ושותפיה, יזכה לרוב גורף ולחופש מינויים בוועדה לבחירת שופטים". סיוט עבור אנשי הימין.
מבחינת האופוזיציה, המתווה שנחשף הוא הישג נאה להתבסס עליו בדרך להסכמות עתידיות. בעיני הימין, המתווה הוא תבוסה ונסיגה לצד הישג אחד בודד בתור פרס ניחומים. בדיוק בגלל זה קשה להאמין לטענה שיצאה מסביבת ראש הממשלה שלפיה שר המשפטים לוין היה בסוד העניינים, ידע על השיחות עם בית הנשיא, הכיר את עיקרי המתווה. הכיר ולא התנגד.
לוין, כמו לוין, שומר על שתיקה, לא ממהר לתדרך ולהכחיש. אך גורמים שמכירים היטב את המצב שמאחורי התדרוכים וההצהרות, טוענים כי לוין לא היה שותף למגעים, לא הכיר את המתווה ובוודאי לא נתן הסכמה לדברים שנוגדים כמעט לחלוטין את השקפת עולמו ועמדתו בסוגיית הרפורמה המשפטית.
טענה נוספת, שגם הפכה לנושא בקרב הגרסאות, היא כי הצדדים לא רק שהסכימו על עקרונות המתווה בעל פה, אלא אף חתמו על מסמך עקרונות. בסביבת נתניהו מכחישים בתוקף, בסביבת גנץ טוענים כי ראו את רשימת העקרונות, אך לא ראו את המסמך החתום על ידי עובד יחזקאל מטעם הנשיא ועל ידי עו"ד מיכאל ראבילו מטעם ראש הממשלה. בבית הנשיא שומרים על שתיקה כמנהגם.
והשאלה המרחפת באוויר כעת, לאחר שהשיח הסודי הפך לשיחת היום הכי גלויה שאפשר, היא מה הלאה? סביר להניח כי בטווח הקרוב לא תתרחש פה דרמה. הפשרה סביב הרפורמה לא מתה רשמית וסופית, אך גם לא נותרה על כנה אחרי שטורפדה על ידי מתנגדיה.
המשימה האופרטיבית של נתניהו היא למשוך זמן עד אחרי החגים, אחרי הבג"צים ואחרי נסיעתו לניו יורק – ללא פיצוץ וללא זעזועים. הוא בעיקר רוצה שקט לטובת משימות נוספות שאינן הרפורמה המשפטית. עימות פנימי מול תומכי לוין ומול חסידי הרפורמה יזיק לנתניהו לא פחות מהעימות הכולל עם האופוזיציה והמחאה.
"לשרוד עד הפגישה עם ביידן, ומשם נראה לאן מתקדמים" – כך סיכם את התוכנית גורם בימין. התשובה לשאלה "האם התוכנית הזאת תתממש ולא תשתבש בקרוב?" תלויה פחות בנתניהו ויותר בשאר השחקנים שבמגרש. את תשובתם, ככל הנראה, נדע בקרוב.