מאז האירוע הטרגי במודיעין מכבים רעות, שבו רצח אב את בנו המאומץ, חולה בתסמונת אלכוהול עוברי ובאוטיזם, אספתי כל פרט אפשרי על הטרגדיה הזו. חלק מחומרי החקירה אסור לפרסום, אבל הוא קשה לעיכול – בטח להורים של ילד שלוקה בתסמונת אלכוהול עוברי. לא צפיתי בכתבה על הרצח, ששודרה ב"אולפן שישי" בשבוע שעבר.

עד לשידור גם לא שיתפתי את כיפוש ואף אחד מחבריי במידע שאספתי, כי אם אתה לא חי את המצב, אתה לעולם לא תבין. אבל כיפוש, שהתמחתה בשמונה השנים האחרונות בתחקור כל פרט על התסמונת, צפתה בכתבה. שלוש פעמים היא צפתה, וגם קראה כתבה בעניין, ועקבה אחרי התגובות בקבוצת הוואטסאפ של העמותה, שמרכזת הורים שילדיהם לוקים בתסמונת.

זה קשה. המציאות במערכת הבריאות והרווחה, שלפיה יש זלזול גורף בטיפול בתסמונת, מטריד הורים שעסוקים בטיפול יומיומי בילדים. הם נתקלים בקירות בלתי עבירים. כל משפחה מתמודדת לבד עם ההשלכות, עם ההווה השוחק, ובעיקר עם המחשבות על העתיד הלא ידוע, במאבק עם הבירוקרטיה השוחקת.

לרשויות אין אפילו המידע הבסיסי על כמות הילדים שלוקים בתסמונת. דיירים באגם הדרעק שולחים לי נתונים על מספר הילדים, שאגף המחקר באגם הדרעק משיג בשבילם. זו בדיחה עצובה, אני אפילו לא מגיב, כי הם לא מתכתבים עם המציאות. יותר מדי ילדים מאומצים, מאות ילדים, לא אובחנו בכלל, כי ההורים שלהם לא מודעים, והילדים מגיעים לבתי חולים למחלות נפש ובהמשך למוסדות סגורים.

הטיפול היחיד המועיל בתסמונת הוא תא לחץ. היות שהאונה הקדם־מצחית נפגעה במהלך ההריון, הטיפול בתא הלחץ אמור ליצור רקמה חדשה במקום זו שנפגעה. מאוד פשוט, לא מבטיח כלום, אבל זה מה שיש כעת. משרד הבריאות וקופות החולים לא מכירים ברפואה ההיפרבארית, כי היא בשלב מחקרי. הם מעדיפים לסמם את הילדים בחומרים קשים, ומה שיהיה יהיה. אם הילד לא מגיב טוב לסמים בחסות הרפואה השמרנית, מנסים תרופה אחרת, מעלים את המינון עד שהילד במצב זומבי.

בעולם, הרפואה ההיפרבארית היא חלק מסל התרופות, אבל בישראל הפרימיטיבית מצאו שהיא יקרה מדי – ולא אוהבים כאן ילדים שצורכים טיפול יקר. טיפול בתא לחץ נע בין 40 אלף שקל ל־50 אלף שקל (מותנה בהורה מלווה שנרשם גם הוא) לסט של 60 טיפולים, כולל בדיקות מקדימות ועלויות נסיעה יומיומית לאסף הרופא. עלות טיפול שנתי היא כ־100 אלף שקל ל־120 טיפולים, אז זה יקר מדי למדינ'ע. אפשר לממן בכייסף עלייה לקרקע של איזו התנחלות זניחה, וזה הרבה יותר חשוב כאן לגועליציית האפסים.

לטיפול הנשימתי חובה לתת טיפולים תומכים של מטפלים קוגניטיביים, כ־500 שקל לטיפול. ברור שגם ההוצאה הזו לא מוכרת. אימצת ילד? הכל עליך, ואל תבלבל לנו ת'מוח. סוגיית האימוץ והבדיקות שמתקיימות במהלכו מצויה כעת בדיון משפטי, שכל פרט בו הוא חסוי. אז אני נושך שפתיים וממשיך הלאה. ילד שלוקה בתסמונת אלכוהול עוברי אמור להיות מטופל בתא לחץ ולעבור טיפולים נוספים עד הגיעו לגיל 24, אז קל לעשות את החשבון. בכל אופן אני כבר מכיר ויודע את השורה התחתונה, בסעיף ההוצאה הכספית.

כיפוש ואני זכינו בילד מדהים, חכם, עם יכולת אנליטית גבוהה, והוא מודע למצבו הרגשי. ישנם מצבים שהוא לא שולט בהם, התנהגותית ורגשית. זה לא קל לראות ילד בן 11, חזק באופן חריג, מפרק דלת של חדר מציריה בבעיטה חזקה, רק כי לא קיבל משהו שרצה באותו רגע, עכשיו, מיד.
אבל למזלו הוא זכה לאמא מכילה ורגישה, שתמיד נמצאת שם בשבילו, בכל דקה ביממה. אני גם שם, תמיד. אבל האמא היא העוגן שלו, רק לה הוא דופק חשבון.

זה מעייף לטווח ארוך, זה שוחק לטווח קצר וארוך, אבל יש גם פכים קטנים של אושר. בשבוע שעבר היינו אצל פרופ' שי אפרתי, מנהל היחידה לרפואה היפרבארית באסף הרופא. אחרי סדרת אבחונים ממוחשבים ביחידה, אחרי 120 טיפולים, גיאצ'ו שלנו רשם שיפור של 91 נקודות בממד הקוגניטיבי. הוא קורא וכותב, הוא טוב בחשבון ומדעים, והתורה בשבילו היא סיפור שמעורר שאלות, שגם לי אין תשובות עליהן. אז היה לי רגע של סיפוק נדיר, שיש תשואה על ההשקעה. שמעבר לעלויות, גם כרוכה בהסעות לפנות בוקר לתא לחץ באסף הרופא, בנסיעה למטפלת קוגניטיבית ביישוב קדימה אחר הצהריים, בשכנוע ושמירה על הילד שיחבוש את מסיכת החמצן ושיתגבר על הקשיים שלו, ברגישות לפעוטות שבוכים תוך כדי הטיפול ומפריעים לו.

נכון, זו מלחמה, ובכל יום־יומיים עלול להתפתח קרב. אבל אין דרך אחרת זולת לנצח, ואנחנו ננצח כדי לסייע לילד. אולי יהיו טרגדיות נוספות ללוקים בתסמונת הארורה, כמו מותו של הצעיר במודיעין מכבים רעות (בית המשפט יחליט אם נרצח או נהרג תוך כדי הגנה עצמית), או הרצח בתל אביב שבו הורשעה בסיוע תאומה שאחותה נרצחה בידי בן זוגה. שתיהן הגיעו לכאן מרומניה עם תסמונת אלכוהול עוברי.

כיפוש שואלת איך אני מסוגל להתבטא על התסמונת שבה לוקה הבן שלי. ההסבר הוא פשוט. אני חייב ברמה האנושית להיות הקול של הורי הילדים. חלקם הגדול אמהות חד־הוריות בעשור השישי והשביעי לחייהן, ואין להן שום קול ציבורי. הן לבד מול הרשויות, שלא רואות אותן ממטר רץ. במקביל אימצתי משפט מהשיר "פחות אבל כואב", שכתב יהונתן גפן והלחין ושר יהודה פוליקר: "אם רע לי, אני כותב".

אז מה היה לנו בגוג ומגוג שואו השבוע? כרגיל, קרבות אגו מאוסים. שר הטיקטוק משוכנע שהוא מככב במערבון, אז הוא פוקד על נהגיו ומאבטחיו לבצע עבירות תנועה חמורות לכאורה, כי יש לו צו אלוקי שמרשה לו. מירי "המחוננת" רבה עם מאבטחי שב"כ וקוראת לאחד מהם: "מאבטח מושתן".

כולם פוחדים מתגובתו של יריב לוין על נוסח פשרה מספר 150,213 בין ראש הממשלה הנאשם לאופוזיציה, שהיא כלום ושום דבר, ונראית ונשמעת כמו החללית "בראשית" בעת שהתרסקה על הירח. אבל ב"בראשית" הציבור האמין וציפה לתוצאות. באוסף המאוס של האופוזיציה, אפילו חבריה, שהם עול מיותר על הקופה הציבורית, לא מאמינים. איזה בחירות ואיזה נעליים רוצה החולירע־יאסנה הזה? להפוך עוד 2.5 מיליארד שקל לאבק, כאשר אין כאן כסף לטיפול בעוני? איזו אלטרנטיבה מביאים המאוסים המובטלים מאונס באופוזיציה? הם יגייסו חרדים? הם ימנעו נוכחות של אלפי לוחמים באיו"ש על תקן בייביסיטרים ומושא להתעללות של הטרור היהודי והנהגתו במפקדים הבכירים ובלוחמים הזוטרים?

לא, הם לא. הם קולקציה של אפסים, בדיוק כמו גועליציית האפסים ששולטת כעת. יהיה פה הרבה יותר רע ומר, לפני שתהיה לציבור אפשרות לחשוב שאי־פעם יהיה כאן טוב.

אז כרגיל אספתי לכם תופינים מצופים בדרעק, לקראת שאבעס־קוידש, כדי שתקיאו מהתוכן שבו מתעסקים שליחי ציבור. אנחנו מחזיקים בשיא הגועל הגזעני באנושות, אבל עוד לא אומרים כאן די.

1. לפי נתונים שהציגה חברת שבא, שמנהלת תשלומים בכרטיסי אשראי, חודש אוגוסט קבע שיא חדש בהוצאות בכרטיסי אשראי של העם בכתריאליבק'ה: 42.266 מיליארד שקל. לראשונה חצינו 42 מיליארד שקל, 3.5 מיליארד שקל יותר לעומת אוגוסט אשתקד. אנחנו בתקופת עגל הזהב.

2. החבר שאחראי על הדתות, מיכאל מלכיאלי, דאג לתוספות שכר של 6% לעובדי שירותי הדת היהודית ומענק חד־פעמי בסך 6,000 שקל, שחולק כבר באפריל השנה. לתעשייה של חניוקים תמיד מוצאים כסף מהקופה הציבורית. למורים, קשישים, חולים כרוניים - ממש לא מתאמצים לחפש. שהקשישים והחולים יתפגרו כבר כדי שנוציא אותם מהאקסל, ועם המורים נריב בקרב התשה, נשחק על זמן ונראה מי יישבר ראשון.

3. איתמר בן גביר מתחפש לביטחוניסט, ומורה לנציבת שב"ס להגביל את הביקורים לאסירים הביטחוניים – בניגוד להמלצת מערכת הביטחון. העבריין המתחזה לביטחוניסט אמר בתגובה: "זו המדיניות שלי, על הטיקט הזה נבחרתי, ואני איישם אותה. ההחלטה שלי התקבלה אחרי ששקלתי את הדברים".

מה זה שקלתי? מה אתה מבין בזה? איזה רקע יש לך כדי לקבל החלטה שעלולה להגביר פיגועי טרור? עקרונית, אני בעד שינוי שיטת הכליאה של אסירים ועצירים ביטחוניים, עד לרמת הכליאה בגוואנטמו של הממשל האמריקאי. מחבל - יהודי או ערבי - יהיה בבידוד מוחלט, כי זו לא קייטנה. אבל תהליך כזה דורש זמן והיערכות להקמת תשתיות הולמות, להעברת האחריות של מתקני הכליאה ליחידות כליאה איכותיות כמו בארה"ב. לא משנים אסטרטגיות וטקטיקות בשיטת השלוף "כי שקלתי". עם מי שקלת, עם חנמאל?

4.  עוד החלטה שהתקבלה אצל איתמר הבדוקאי ונער הגבעות שלו חנמאל: הנחיה לשוטרים להימנע מהשתתפות עם הצוות של סמוצ'קנע גרנד־מייזר, כדי לבחון העברת כספי מדינה לארגוני פשע. השניים האלו הם באמת מפגע שלטוני חמור.
# בועז ביסמוט, דייר מיותר לחלוטין באגם הדרעק: "אני עומד להציע הצעת חוק לסילוק מסתננים בלתי חוקיים. ההצעה תכלול סעיף שריון מפני התערבות בג"ץ".

פגשתי הרבה שרלטנים בחיי, וביסמוט הוא על הפודיום בכל תחרות. מה הוא מבין בתחום? מתי הוא עסק בהגירה בלתי חוקית? איך חוק כלשהו, בטח של גירוש, יכול להיות מנוע מהתערבות בית משפט? מה הבנאדם הזה עשה בסורבון בפריז אם לא למד דברים בסיסיים בסוגיית פליטים? כל העולם ואשתו עוסק בבעיית פליטים, ודווקא לביסמוט יש פתרון, אולי סופי, לך תדע למה הוא מסוגל להגיע.

הכי מפתיע שהוא חבר בוועדת החוץ והביטחון ויו"ר השדולה נגד האנטישמיות, באגם הדרעק. אני מניח שגירוש של אלפי פליטים – שהאטימות של ממשלות ישראל בסוגיות הגעתם לכאן גרמה למשבר שאנחנו חווים כעת - דווקא יעלה את רמת האנטישמיות, בכל מדינות העולם.

5. סמוצ'קנע גרנד־מייזר אחרי ההשתוללות בדרום תל אביב בשבת: "בהתפרעויות, שהיו רק הפרומו למה שמחכה לנו, אם לא נחזיר את המסתננים לארצות מוצאם, יש אחראי אחד בלבד: בג"ץ".

אז הוא דתי לפי דעתי, אבל זה לא מונע ממנו לשקר. האחראי היחיד למפגע של הטיפול בפליטים הוא ראש הממשלה בנימין נתניהו. לא משנה אילו שקרים ימציאו הכיפות, הם לא מתכתבים עם המציאות. אגב, בממשלה הנוכחית לא התקיים שום דיון בסוגיית הפליטים. אבל את השקר הפכו בגועליציית האפסים לסוג של אומנות. מי שתפס טרמפ פוליטי על ההתפרעויות בשבת היה יצחק וסרלאוף, האחראי על הנגב והגליל (חחח...), שמצא 20 מיליון שקל בקופה הקטנה כדי להעביר לכמה פקידים במשרד הפנים, לשכנע פליטים לעזוב את הארץ מרצון. אז עוד 20 מיליון שקל הפכו לאבק. לא עשו כלום, לא עושים כלום, לא יעשו כלום. רק פוליטיקה דרעק.

6. יריב לוין ואיתמר הבדוקאי הציעו לראש הממשלה נתניהו "להעביר את האריתריאים לצפון תל אביב". רעיון מדהים בחומרת הכסילות שלו. מי ישכיר נכסים לאריתריאים בצפון תל אביב, כדי שיגורו ארבע משפחות בארבעה חדרים? ומי ישלם שכר דירה של 10,000 שקל ומעלה, ארנונה גבוהה והוצאות ניהול של הבניין? יאללה, לכו על זה ותענישו את השמאל. הגיע הזמן לראות עד לאיזה דרג מגיעה רמת הטמטום של גועליציית האפסים הזו. אולי הגיע הזמן להצעת חוק שלפיה בעלי הדירות בשכונות עבר הירקון אינם יכולים להשכיר נכסים – אלא רק לפליטים מאפריקה.

אצל היידעלך אפשר לעשות הכל: הפיכה משטרית, פטור מגיוס לחניוקים, רק"ל קדושה ועוד. אבל אם תפגעו להם בכייסף ובנכסים, באמת תהיה כאן מחאה שלא הייתה פה מעולם.

7. יאיר לוי, סוג של שופר חרדי ועיתונאי סוג דל"ת (לדעתי), מסביר את משנתו הגזענית: "צריך לומר לשמאל הישראלי, בקול ברור: כיהודים יש לכם זכות מלאה לחיות פה בארץ. העלינו אתכם פה לארץ, מכוח חוק השבות, ואין לכם שום זכות להזיק, אך אתם לא מפסיקים להזיק - פעם בהסכם אוסלו, פעם בהתנתקות, פעם בהצפה של המדינה במסתננים מאפריקה. תפסיקו כבר להזיק".

אני חייב לעמת את המקק הטיפשורתי הזה מהביובון "בחדרי חרדים", עם המציאות הכואבת בשבילו: אתה ועמיתיך החניוקים לא העליתם אותי לארץ. הסבים והסבתות שלי הגיעו לכאן לפני שנות ה־20 של המאה ה־20, אז לא היה חוק שבות, היה פה שלטון בריטי, כסיל טיפש; איני שמאל־ימין־חניוק־דתי, אני רק מתעב טיפוסים מסוגך; את ההתנתקות וההתעלמות מכניסת פליטים לישראל אישר הימין וממשלותיו; אתה דוחה אותי בעצם קיומך הגזעני בטיפשורת. אתה בנוי מחומרים שמתאימים לדייר עתידי באגם הדרעק.
איכס, פוי.

8. גלית דיסטל אטבריאן הודיעה על מינויו של גדי מרגלית למנכ"ל משרד ההסתה נגד כל מי שלא משוכנע שביבי הוא אבי האומה. מרגלית מתנה את כניסתו לתפקיד בקבלת לפ"מ ולע"מ. נתניהו מסרב לתת לגברת של ההסתה את שני הגופים האלה (ובצדק). אז מחכים אולי למועמד הבא, שידאג לגד"א שתיראה טוב בטיפשורת. זה הרי לא יכול לקרות, אבל מחכים.

9.  יואב קיש ודני דיין מנהלים קרב על "יד ושם". גם את זיכרון השואה הצלחנו להפוך כאן לסוגיה של אגם הדרעק. גם אפרם של הנספים הוא פוליטיקה דרעק. לניצולים לא דואגים, מחכים שיתפגרו, אבל בינתיים רבים. על הדרך יוצאים לקושש תרומות באמריקע. שיא הגועל: המדינה לא מסוגלת לשאת בכל ההוצאות הקשורות בהנצחת זכר השואה לעולמי עד.

10. זאב דגני, מנהל הגימנסיה העברית הרצליה, התפטר מתפקידו, אבל לאחר ארבעה ימים הוא מתחנן לוועד המנהל להחזירו לתפקיד. פארטיה. הרקע להתפטרות נראה היה כאידיאולוגי, אחרי שמשרד החינוך התערב כדי למנוע קיום אירוע שקורא לסרבנות לשירות צבאי.
משרד החינוך לא מטפל במוסדות החינוך של החניוקים, שמנציחים סרבנות לשירות צבאי, רק גימנסיה הרצליה מעניינת את גועליציית האפסים. אבל דגני כמנהל ומחנך נתן דוגמה אישית מדהימה. קודם כל ולפני הכל זה הכיסא. אידיאולוגיה זה פארש, תמיד הייתה.

11. יוסי בר מוחא, מנכ"ל אגודת העיתונאים, השתכר כ־70 אלף שקל ברוטו בחודש בשנת 2022. עלות העסקתו היא מעל ל־100 אלף שקל בחודש. כשהגיע אליי המידע הזה חטפתי בחילה קלה. אני האחראי הראשי למינויו של בר מוחא לתפקיד בראשית האלף הנוכחי. הייתי אז סגן יו"ר האגודה כאשר טוביה סער, המנהל הקודם, נעצר, וצריך היה למנות מנכ"ל חדש. יוסי ואני היינו נציגי עיתון "הארץ" בדרעקטוריון של האגודה, שמנה 16 חברים מכל כלי הטיפשורת. 12 אנשים הציעו את מועמדותם לתפקיד.

הודעתי לדרעקטוריון שרק יוסי יהיה מנכ"ל, כי הוא אדם ישר, ושלושה מנכ"לים לפניו כבר הורשעו בדין פלילי. הייתה התנגדות, הפוליטרוקים של הטיפשורת דרשו הצבעה חשאית. אני אומנם טומטום, אבל ילד רחוב בעייתי. הודעתי שיש רק הצבעה גלויה, או שאין הצבעה ואין מנכ"ל, שיחליטו. מאכערים שלנו שכנעו אותי שזה סגור, יוסי נבחר ברוב של קול אחד. שכרו החודשי לא הגיע אז ל־20 אלף שקל.

אגב, אין דבר כזה אגודת העיתונאים מאז המעבר מהסכם עבודה הסתדרותי להסכם העסקה אישי. האגודה הפכה לחברת הפקה שמארגנת את הכנס השנתי באילת. יש לאגודה בעלות חלקית על נדל"ן יוקרתי, שמתישהו יהפוך אותה לעמותה עשירה מאוד, אם יהיה הסכם עם הרשויות במדינ'ע.

הוצאות שכר של מיליונים - על מה בדיוק? מה מנהלים שם חוץ מהשכרת המבנה והגן לאירועים? צריך לחסל את המפגע הזה, ומהר!
אגב, חודשיים אחרי מינויו של יוסי בר מוחא למנכ"ל פרשתי מאגודת הסחלה הזו. חשבתי שעשיתי משהו טוב ונקי מאינטרסים, וטעיתי. אני לא מפסיק לטעות.

12. האחראי על הקלקלה ניר ברקת, בראיון לגיא לרר בחדשות 13: "המונופולים הגדולים חברו למחאה, ומעלים מחירים בכוונה כדי לפגוע בממשלה".

ואם המונופולים היו מפחיתים מחירים כדי לסייע לממשלה והיו מקבלים בתמורה הטבות רגולטוריות ששוות מיליארדים של לירות סוריות דפוקות במסגרת הון־שלטון, שהציבור היה מממן בעקיפין, זה היה טוב לממשלה בפוליטיקה דרעק, אבל היה רע לציבור - אז זה היה מתאים לברקת? אני מניח שכן, רק שיגיד את זה למיקרופון, כדי שנקבל אישור.

13. יריב לוין בראיון לאילה חסון בכאן 11. חסון: "בישראל אין חוקה, ולכן גם אצלנו נדרש שיהיו איזונים ובלמים". לוין בתשובה: "יש אצלנו איזונים ובלמים – הבחירות".

איזה יופי, אה? גם במצרים, סוריה, טורקיה, קובה, הונגריה, פולין, רוסיה, קוריאה הצפונית ואיראן יש בחירות, והן שמש הדמוקרטיה. אפשר לבטל את שיעורי האזרחות - יריב לוין סיכם את הדמוקרטיה שלו במשפט אחד. פעם חשבתי שהוא מסוכן, כי הוא חכם. היום אני בטוח שהוא רק מסוכן.

14. יצחק גולדקנופף בראיון לכיכר השבת: "מצטערים שלא העברנו את חוק הגיוס. עד שהחוק יעבור, אין רפורמה משפטית. יש לי חתימה של מזכיר הממשלה. לא נסכים למכסות וסנקציות כלכליות". ישכוייח, יצחק, תמשיכו בכל הכוח. אבל למה לחכות? תעשו את זה עכשיו, בחגי תשרי, זה יעשה לנו שמחה בלב הרבה יותר מהחגים. אתה חייב להודיע לכל היידעלך בכתריאליבק'ה: אנחנו ממשיכים להתבטל באוהלה של תורה. אם לא תיתנו לנו להתבטל, הלכה הממשלה לאלף עזאזל. ככה, פשוט.

זהו זה, קינדערלך של שאבעס־קוידש. העגלה נעה, אין עצור. סמוצ'קנע גרנד־מייזר כבר מודה בחצי פה שאין לו מספיק געלט קדוש לעמוד בהתחייבויות. שער הדולר ממשיך להתפרע, יוקר המחיה מזנק, הטרור ממשיך, הקטל בחברה הערבית לא מעניין אף אחד, אבל מתכוננים כאן לחגים.

אנחנו טובים בלחגוג, עגל הזהב גדל כאן לביזון. בתשרי תאמרו: חאפ־דה־געלט (תחטפו את הכייסף), זה הרבה יותר אמין מברכת שנה טובה.