עם בואו ללשכת ראש הממשלה, הוא היה חולף ביעף במבואה הרחבה, ונבלע מיד בחדר המזכיר הצבאי או היישר בחדרו של ראש הממשלה. לא התעכב לרגע, מהיר, ענייני, יבש משהו, בא לדווח, לשמוע ולהשמיע. כמו כוכב שביט – נכנס, דיווח, ויצא ביעף. שמו אז לא היה ידוע ברבים. אני כמובן הכרתיו בתוקף תפקידי, אף כי כמעט שלא החלפתי עמו מילה - הוא ראש המוסד, אני ראש הלשכה. ידעתי שלנגד עיניו של שבתי שביט אך ורק טובת המדינה וביטחונה. מבחינה זו, היה האיש לרוחו ולטעמו של איש הסוד ראש הממשלה יצחק שמיר.