בזמן הזה של השנה, כשאני יושבת עם מחברת הרעיונות שלי (יש דברים שאי אפשר להפוך לדיגיטליים, כמו יומן למשל) ומנסה לשאוב השראה להחלטות לשנה החדשה, אני נזכרת באחד החגים הנפלאים שהיו לי, לפני 20 ומשהו שנים, כשארזנו את עצמנו, המשפחה הגרעינית, עלינו לאוטובוס לצפון והגענו לטבריה למלון דירות כדי להעביר בו את החג במהותו המזוקקת ביותר, לבד אבל הכי ביחד.