1. אומרים שתמונה אחת שווה אלף מילים. בימים הטרופים האלו, לאחר שראש ממשלתנו האהוב ורעייתו מצאו עצמם ללא קורת גג ושכרו עבורם, על חשבון קופת המדינה המדולדלת, סוויטה מפוארת במלון היוקרה "וולדורף אסטוריה" בירושלים למשך ארבעה ימים (ועוד קומה עבור המאבטחים) - נתקלתי בארכיון המבולגן שלי בצילום שצילמתי לפני למעלה מ–50 שנים. בצילום רואים את ראש ממשלת ישראל דוד בן–גוריון יוצא לחצר ביתו כדי למסור מכתב לאנשי היחידה לאבטחת אישים, שיעבירו אותו למען כלשהו.
בן־גוריון ואשתו פולה היו אנשים שהתלבשו בפשטות, חיו בצניעות. פולה הייתה יוצאת לקניות ברחוב בן יהודה, הסמוך לבית שבו התגוררו ברחוב שדרות קק"ל 17 בתל אביב. היא הייתה מכינה אוכל פשוט ועממי לדוד, שחיבב במיוחד חביתה, לבן וירקות. הם לא הכירו את המושג להזמין אוכל גורמה ממסעדות פאר, שפים ידועי שם לא הגיעו לביתם, ושליחים עם שמפניה ורודה וסיגרים יוקרתיים לא עברו את סף דלתם.
אני זוכר את הבית של בן־גוריון, את החצר, את הבוטקה של השומר, את החלונות שעליהם הייתי משקיף בתקווה שראשו של ראש הממשלה יציץ מאחד מהם. כנער צעיר שהחל קריירה של צלם עיתונות, עשיתי מול ביתו מאות שעות בניסיון לתפוס תמונה שלו. כבר אז התפלאתי איך יכול להיות שהוא מתגורר שם, שהרי כל גנב חובב יכול היה לקפוץ לחצר ולהתפלח לבית ראש הממשלה.
לא היו שערי ברזל, לא הייתה חניה, ומכוניתו חנתה ברחוב, מול הבית. החלונות של הבית היו פתוחים בדרך כלל, לא היו גדודים של מאבטחים ולא מצלמות אבטחה משוכללות, אם בכלל. כפי שאפשר לראות בצילום, בן־גוריון עומד בחצר כשהוא חשוף לחלוטין. כל ילד עם רוגטקה יכול היה לצלוף עליו. תשוו את התמונה הזאת להיסטריית האבטחה סביב ראש הממשלה הנוכחי. או מיי גוד.
בן־גוריון, שעלה לארץ ב־1906, התגורר במשך שנים רבות בבית ברחוב שדרות קק"ל, שנבנה בשנים 1930־1931. זה היה ביתו הקבוע, עד שעבר לגור בקיבוץ שדה בוקר שבנגב. הבית המשיך לשמש אותו לסירוגין, עד מותו בשנת 1973 (את הבית הוריש למדינה). שם הרחוב שבו שכן הבית שונה לשדרות בן־גוריון.
העסקנית גולדה מאיר, שמילאה תפקידים בכירים בארץ ובעולם עד שהתמנתה לראש ממשלת ישראל ב־1969, נכנסה לגור בשנת 1959 בדירת שיכון ברחוב הברון הירש 8 ברמת אביב. היא התגוררה בדירה עד יום מותה, ב־1978. המטבח של גולדה היה חדר הישיבות הצנוע ביותר של ראש ממשלה כלשהו בעולם המערבי. מצאתי בין צילומי הארכיון המבולגן שלי את תמונתה של גולדה, שנראית כמו האישה הכי עצובה בעולם. והייתה לה אז סיבה להיות עצובה.
בימים אלו, כשהסרט “גולדה" בכיכובה של השחקנית הלן מירן תופס כותרות, תמונתה של גולדה כשהיא מביטה מבעד לחלון צובטת לי בלב. כמה כאב ועצב יש בפניה. צילום אחר שלה הוא מוועידת מפלגת מפא"י ההיסטורית ז"ל, כאשר משני צדיה יושבים המתחרים על הירושה של תפקיד ראש הממשלה, יגאל אלון ומשה דיין. בעיני רוחי ובדמיוני הפרוע החלפתי את דיין ואלון באיתמר בן גביר ובבצלאל סמוטריץ' ואת גולדה במירי רגב, ולחץ הדם זינק לי ל־200.
מתוך סקרנות בדקתי במחשב מה מופיע תחת הערך “דירות נתניהו". לא ייאמן כמה דירות יש לכבוד ראש הממשלה, דירות שלו ודירות בשותפות עם אחרים. הדירות והבתים והווילה בקיסריה הם חלק מאימפריה נדל"נית מפוארת, ורק ההוא למעלה יודע למה נתניהו היה צריך להתגורר במלון "וולדורף אסטוריה" ולא באחת הדירות שבבעלותו.
מדי שנה לקראת ראש השנה אני משתמש בגלויית שנה טובה שהכין האומן והיוצר חתן פרס ישראל דוד טרטקובר בשיתוף עם הצלם אלכס ליבק, שגם הוא חתן פרס ישראל. נתניהו כמו אומר “בעיוני" ומבטיח לתושבי ישראל שנת שלום וביטחון. עברו חלפו השנים, אין שלום, אין ביטחון ולא קוימו עוד הרבה הבטחות שהבטיח “אבי האומה", כך מכנה אותו השרה גלית דיסטל אטבריאן.
2. אחת התופעות הבולטות ביותר בשנים האחרונות בארץ הקוידש היא שבכל פינה, בכל קרן רחוב, בכל עיר בדרום, במרכז ובצפון עוסקים כלים כבדים בעבודת הריסה ובנייה. האוויר מלא אבק, הרעש מחריש אוזניים, המחסור בחניה היסטרי, פקקי התנועה מתישים, מחירי הדיור עולים, יוקר המחיה עולה ועולה ועולה. לקראת השנה החדשה כולם מברכים את אותן ברכות שבירכו בשנים הקודמות ולא התממש מהן כלום.
פרוספריטי לנצח...
התרעות פיקוד העורף