המערכת הפוליטית נמצאת בנקודת רתיחה מבפנים ומבחוץ. החודש הקרוב, חודש החגים, יוקדש באופן טבעי לא רק לחשבונאות הרגילה, אלא גם לחשבונות נפש ולפעולה. הדיבורים על פשרה מצד ראש הממשלה בנימין נתניהו רציניים. עדיפה לו פשרה על כניעה מרצון. נתניהו כמו נתניהו נושא עיניים קדימה להישג מדיני, לחיזוק הכלכלה. רפורמה, לא רפורמה, עם הברדק שהולך פה במדינה - בצדק או שלא - לא הולכים בסוף בטוב למכולת. תרתי משמע.
ללא החדר הסגלגל ועם ארדואן: נחשף לו"ז הביקור של נתניהו בארצות הברית
ביקורת בליכוד על בן גביר: "להפיל את הממשלה? עוד דברים צריכים לקרות"
פסיקת בג"ץ שתגיע עד לאמצע ינואר, שתוצאותיה נראים כידועים מראש למי שצפה בדיון, צריכה להיות עד ינואר כעניין מהעבר הרחוק של הממשלה. בליכוד, הרוב מבינים שצריך למסמס את הרפורמה המשפטית מסדר היום בהקדם, השאלה איך יעשה זאת נתניהו בלי להביך את שר המשפטים יריב לוין יותר מדי. או בלי לגרום לח"כ טלי גוטליב להתפרץ בציוצים מופרכים נגד כוחות הביטחון למשל, ציוצים שצובעים את כל הממשלה בסטיגמה שהיא מבקשת להתנער ממנה.
ויש גם את מפלגת עוצמה יהודית, שרבים בליכוד היו שמחים להחליפה במחנה הממלכתי של בני גנץ. אבל זה, מצדו, רואה את הסקרים המחמיאים לו לראשות הממשלה בבחירות שבינתיים אין פה - ומתבשם. למרות ההכחשות, אי אפשר לשלול את האפשרות שבסופו של דבר הוא יהיה מי שיוציא את איתמר בן גביר מהממשלה. יו"ר עוצמה יהודית נמרץ ומבין זאת היטב, ואין יום שבו הוא לא מצליח להגיע לכותרות ולהפגין נוכחות.
האווירה בין חברי הכנסת של הליכוד לא כתמול שלשום, בואו נאמר ששולחים שם פחות ברכות שנה טובה מאשר בשנים עברו. גם השעמום של חברי הכנסת של המחנה הממלכתי באופוזיציה מתחיל לגרום להם להרהורים שקטים בשאלה עד כמה יהיה נורא להיכנס לממשלת נתניהו היישר לתפקידים בכירים ומשפיעים. אם הנשיא למשל יערוב לכך.
משחק ההאשמות בין המחנות מתיש. הוא לא מקדם לשום מקום חוץ מללבות שנאה בעם ושנאה בין חברים, שנאה שספק אם יהיה אפשר לתקן. התכונה החשובה ביותר במנהיגות ובמנהיגים, שלהם הצביע עם ישראל בקלפי מכל גוני הקשת הפוליטית – היא לדעת להנהיג. להיות יצירתי וגמיש כשהמציאות דורשת זאת, ולא לעמוד במקום ולהיות דובי לא־לא.
תקופת חגי תשרי היפה היא תקופה אופטימית. הצבע הלבן החגיגי, הארוחות המשפחתיות המגבשות מסביב לשולחן והיין עם ברכת "לחיים". יש לנו מדינה אחת, ואנחנו כעם צריכים לדעת להסתדר בה. אנא ממנהיגיה, מהקואליציה ומהאופוזיציה: היו דוגמה.
לשון הרוע
בימים של פגישה חשאית עם הממשל האמריקאי בדמות מזכירת המדינה לענייני המזרח התיכון ברברה לייף, הנוגעת להתקדמות לקראת הנורמליזציה עם סעודיה, עבר נפתלי בנט בבית המשפט הישראלי במטרה לחפש נורמליות. ראש הממשלה לשעבר, שנחקק בזיכרון הלאומי של מצביעי הימין בעיקר כמי שהשתמש בקולם כדי להגיע לתפקיד הרם בהנהגת ממשלת שמאל, עשה הפעם צדק. בנט ניצח שוב בתביעת לשון הרע נגדו בשל הדברים הקשים שכתב הרב יוסף מזרחי על אמו, כשטען ברשתות החברתיות שאינה יהודייה.
כאשר החל בנט במסע תביעות לשון הרע נגדו אחרי שפרש מהחיים הפוליטיים, אני מודה ומתוודה שסברתי כי מדובר בצעד מיותר. איש ציבור, בוודאי ראש הממשלה, צריך לספוג גידופים בזכות עור של ממותה ותמיד להפנות את המבט קדימה. אך בעידן שבו השקרים, ההמצאות והדה־לגיטימציה שולטים ברשתות החברתיות ומשפיעים על דעת הקהל - השתכנעתי סופית שמי שמספר עליך (או על בני משפחתך) שקרים, צריך לספר עליו את האמת.
ל"תרבות הרעל" ברשתות החברתיות, כפי שמכנה אותה בנט ובצדק, לא יספיקו כמה תביעות דיבה גרנדיוזיות. התביעות המשפטיות מוכרחות להפוך לתרבות הצדק. כדי שהשקרנים והמסיתים יידעו שמי שיפיץ שקרים ויסית - ייתבע, ישלם ויושפל. אלא שמזריקי הרעל פיתחו את שיטת "הבעת דעה" כדי להחליש את חוזקתה של התביעה המשפטית.
וכך, בשבוע שעבר פרופ' אמריטוס מוערך באוניברסיטה מובילה בישראל פרסם פוסט מושקע נגדי, עטוף בכסתח המשפטי של "הבעת דעה" והשווה אותי לנאצים. הפרופ' הנכבד, פעיל שמאל, ממייסדי שלום עכשיו, פרסם בין היתר תמונה של דיאן מיטפורד, אשת מנהיג הנאצים הבריטים אוסוואלד מוסלי, לצד זו שלי.
הבטתי בהשוואתי לנאצים (ולא בפעם הראשונה לצערי), אך לראשונה על ידי פרופ' מוערך באוניברסיטה, וחשבתי לעצמי שסבתי שורדת השואה, סבי הפרטיזן ואבי הפרופ' בוודאי מתהפכים בקברם. טוב שהם לא רואים את כמויות הרעל שמפזרים פה יהודים על יהודים. עצוב שאמא של בנט הייתה צריכה לעבור את גועל הנפש הזה.
כשדרשתי את תגובתה של האוניברסיטה, נרשמו התפתלויות על כך שמדובר בפרופ' אמריטוס, הדברים פורסמו בפייסבוק הפרטי שלו, וברוך השם ותודה באמת "האוניברסיטה מוקיעה על התבטאות או השוואה למשטר הנאצי". הוא ממשיך את פועלו שם כרגיל, אך מוטב לו להיעזר בשקמה ברסלר בניסוח התנצלויות. מעכשיו, אני מאמצת את שיטתו של בנט.
הסופה דניאל
כבר כמה ימים שאני מסתובבת עם חיוך מרוח על פניי, משום ששמי נבחר לייצג את שמה של סופת הענק שהגיעה לישראל. קרדיט רציני, מעמד מחייב. ותראו מה זה, דווקא היום, ערב ראש השנה, פאנל "אולפן שישי" בחופשה. שישי באקלים רגוע, אני? כבר מתגעגעת.
תמיד האמנתי באקלים מגוון וצבעוני במקצוע ובחיים, ועם יד על הלב - אני מודה שמה שמפחיד אותי בעיקר הוא למות משעמום. אני מאחלת לכולנו שנה טובה וסוערת רק לחיוב. או לפחות סוערת במידה הנכונה. נשיקות בדבש!