ב־8 באוקטובר 1973 התחולל אחד הקרבות הקשים והכושלים של מלחמת יום כיפור בגדה המזרחית של תעלת סואץ. התוצאה: "ניצחון מצרי". מתקפת הנגד של שריון ישראלי בניסיון לפרוץ את הקו המצרי שנאחז ממזרח לתעלת סואץ - נכשלה. המצרים בלמו את ישראל ואף התקדמו 8־10 ק"מ מתעלת סואץ. הבלבול בפיקוד העליון הישראלי והיעדר תוכנית קרב ופקודות מסודרות לכוחות הלוחמים הובילו לדמורליזציה, להדחתו של אלוף פיקוד הדרום שמואל גונן ולפריצתה של "מלחמת גנרלים".
שיחה לא על מי מנוחות בין מפקד האוגדה אברהם (ברן) אדן ומח"ט 217 ניר נקטעה לפתע, כאשר המצרים צעדו בנחת לעבר "הברגה" ולעברנו. לרשת הקשר התפרץ קצין אג"ם אוגדה (42) גלעד אבירם:
הבטתי לאחור לראות שהכוח הלוחם מכונס במדרון האחורי, ולתדהמתי שלושה טנקי מגח (פטון M48 A3) הגיעו פתאום לצומת "ספונטני" מעט דרומית־מזרחית לנו, המדפים נפתחו ושלושה צוותי טנקים יצאו בבהילות מהטנקים ורצו מזרחה, הרחק מקו האש והלחימה כאשר מנועיהם ממשיכים לפעול והם נשארים במקומם. האם היה קשר בין מה שעבר ברשתות המבצעיות ובין הבריחה של מחלקת טנקים מהקרב?
התרעות פיקוד העורף