רון כחלילי, פעיל ותיק של המחאה המזרחית, גילה כי "מבּין כל החלוקות, החלוקה הפוליטית לשמאל וימין היא הכי מהונדסת והכי מזיקה לציבור המזרחי, שממשיך להצטמצם לימין מיליטנטי, דתי־שמרני, קפיטליסטי, שונא זרים וזולל ערבים, בעוד שהאשכנזים מתבססים כשמאלנים, ליברלים ומערביים, אבירי הפרוגרס, וילה בג'ונגל". האיש צודק. זה אכן הדימוי והוא נובע לא מסטטיסטיקה אלא מתחושת בטן, מראה עיניים ומשמע אוזניים. אין הוכחה סטטיסטית, יש מנהיגים מזרחים שכך מציירים את הציבור שלהם.

המציאות לא הותירה לנו ברירות: עלינו לפעול להיפרדות | רן אדליסט
למה מתעכבת הממשלה במינוי מתאם שבויים ונעדרים? | רן אדליסט
 
כחלילי טוען ש"יש חוקרים שונים שטוענים כבר זמן רב שיותר אשכנזים מצביעים לליכוד ולימין, ושיותר מזרחים לא משתתפים כלל בהליך הדמוקרטי ופשוט לא מצביעים, אך זה לא משנה במילימטר את הדימוי של בני אור מול בני חושך, מזרחים מול אשכנזים". לא מכיר חוקרים שכך טוענים. מכיר את הטענה של בני אור ובני חושך והיא ממש לא מדברת על מזרחים אלא על אשכנזים, מזרחים, חרדים וג'ינג'ים שהם תומכי הקואליציה ותמיכתם זו הופכת אותם בעיני הליברל־דמוקרטים (לאו דווקא אשכנזים) לבני חושך.

הנכון הוא שהשוליים האנינים לכאורה של האשכנזיות יצרו לעצמם דמון מזרחי והתשובה המזרחית בסגנון אמסלם וכחלילי היא דמון אשכנזי. מדובר בשוליים שמנסים להיות המרכז והם חומר לתיאוריות. הבעיה של ה"מזרחיות" (אחרי אינספור פעמים אני כבר משעמם את עצמי) היא לא פנים־ישראלית אלא גלובלית. זהו עולם שנשלט ברמת הדימוי על ידי הגזע הלבן. בפועל הדימוי הזה הולך ומתכרסם הן בעולם והן בישראל. לא לחלוטין. עדיין בראד פיט וטיילור סוויפט מככבים בשלטי החוצות, אבל השחורים נותנים פייט לא רע, כולל המזרחים בישראל שהפכו את המוזיקה המזרחית למיינסטרים. ועדיין, כשאתה רוצה למכור את המוצר שלך אתה הולך על הציבור שיש לו אמצעים, בייחוד במוצרי יוקרה. כאשר מסה של שחורים תקנה רולס רויסים, הפרזנטור האמריקאי יהיה שחור. וזה בדיוק מה שיקרה אצלנו כאשר כוח הקנייה של המזרחים יכתיב מי יהיה הפרזנטור.

לתופעה הבזויה הזו קוראים שוק חופשי וקפיטליזם. ותפקיד המחאה, גם אם אינה יודעת זאת, הוא להילחם גם בה. בקיצור: מחאת השמאל של היום היא לא מזרחים נגד אשכנזים - אלא אם כן אתה עובד על פני השטח שבוער כולו מספינים ודמגוגיות. המאבק הוא על זהות בין ליברלים והשיטה הדמוקרטית ובין דיקטטורה משיחית באמצעות דיקטטורה שלטונית.

אני מבין שיש לכחלילי פתרונות משלו: "השמאל רוצה להחזיר אליו את האידיאולוגים החדשים מהימין? שיתכנס בבהילות בבית ברל וירקח דיל כלכלי־פוליטי חדש. למשל, מהשכונה לקיבוץ באפס כסף וללא ועדת קבלה ושערים צהובים; לימודים אקדמיים חינם; אוניברסיטאות חדשות בקריית שמונה ובירוחם; בתי חולים משוכללים בלוד, אום אל־פחם, קריית גת ודימונה; מהפכה בחלוקת קרקעות; מהפכה בדיור הציבורי; ישוחרר האסי; בנים ממשיכים גם בשכונות; פירוק או תיקון רדיקליים במועצות האזוריות. לא דמו־קרט־יה ולא נעליים. קֶש מאני, על השולחן. שבענו מהבטחות".

ברצינות? הפתרון הוא לחלק תלושי קנייה? לא להיאבק בש"ס על לימודי ליבה חובה אלא לתמוך בדיקטטור שמחלק כסף כדי "לסגור פערים" ולקנות קולות? בחייאת.