כן, חלפו 50 שנה מאז מלחמת יום הכיפורים. אני זוכר את הצפירה, כאילו קרתה אתמול. אבא שלי, שהיה בן 48 אז, נקרא למילואים להג"א. שש שנים לפני כן, במלחמת ששת הימים, הוא עוד היה נהג רכב כבד שהוביל טנקים וכלים כבדים לחזית הדרום. אז הוא נעדר 42 ימים מהבית. כשחזר, הוא הביא לי סמל של הקואליציה המצרית־סורית ועששית. האבות של החברים שלי הביאו בשובם הביתה משאיות מלאות בציוד.
השינוי מאז 73': היום הציבור קרוב למלחמת אזרחים, לא פחות ממלחמה באויבים | רון קופמן
אמא פתרה חוברות תשבצים, אבא שרק במשרוקית ושמח שהוא לא בחזית – אבל השכול עמד באוויר. 50 שנה אחרי, אני מקווה שלא יבחנו אותנו שוב, כי המחיר שנשלם במלחמות הבאות, יהיה גבוה הרבה יותר
התרעות פיקוד העורף