משהו: הכלכלה בצרות. אין ברירה אלא לבקש מטיילור סוויפט לבוא לישראל, או לפחות לטוס מעל ישראל בדרך לאיזה מקום.

סיפורו של גרוש

באחד הימים האלה נקלעתי לישיבה בצוותא, לא המועדון, המילה, עם אדם שלא הכרתי עד אותם רגעים. הכורסאות היו נוחות, והיה זמן מה שבו הזדמן לנו לבלות ביחד, נרצה או לא נאבה. בערך חצי שעה מתוך הנצח. אנחנו מפטפטים: מי אתה, מה אתה, והוא מספר לי שהוא כבר פנסיונר, וכשאני שואל איך הבריאות, הוא גם מוסיף שברוך השם: "אני מושתל כליה כבר עשר שנים".

"וואו", אני אומר לו, והוא מתעודד מהביטוי הלשוני הזה, שאיננו שורש מהשפה העברית, אבל חלק מכל שיחה אמפתית, וממשיך וחושף:
"בגוף שלי נמצאת הכליה של אשתי". "וואו", אני אומר שוב, בהתפעלות מתגברת שיש לה סיבה. "התכוונתי, של אשתי גרושתי". הוא מתקן. זה הרגע שבו "וואו" כבר לא מספיק. מה? מה שמעתי?

"אתה רוצה להגיד לי שהתגרשת מהאישה שתרמה לך כליה? איך יכול להיות דבר כזה? איפה שומעים על מעשה אהבה גדול יותר מאשר תרומת כליה מאישה? מה זה? רוץ תבקש ממנה סליחה", אני גוער באדם הזה שאני מכיר רק רבע שעה. "אתה צודק", הוא אומר, ומוסיף טענות לטובתו: "אנחנו ביחסים טובים עד היום. חברים ממש, אבל עשיתי טעות. עשיתי שטות. זה באשמתי". אין ספק שהגרוש עם הכליה של גרושתו בגופו חש עכשיו היטב, נוכח ההתנפלות שלי, את מוסר הכליות שלו.

נפלה בלבי תמיהה גדולה ומחשבה כזאת: הרי כאשר אותה אישה תרמה לו את הכליה, היא תרמה לו יותר מזה: את לבה. על פי דבריו, זה קרה רק לפני עשר שנים, אני מחשב לי במהירות את חישובי לו"ז חייו. אם הוא בגיל פנסיה, וגם יש להם שלושה ילדים מבוגרים, כפי שהוא סיפר לי בהמשך השיחה, פירוש הדבר שהם היו נשואים שנים רבות לפני שהיא תרמה לו את הכליה שלה, והוא התגרש ממנה לאחר מכן. איך קרה שהם התגרשו?

הוא חזר שוב ושוב על כך שהוא עשה טעות, שזה היה קשור לאיזה משבר כלכלי, ואני מצדי חזרתי שוב ושוב על פליאתי, ועל דרישתי מאדם שאינני מכיר שיבקש מאישה שאינני מכיר סליחה ומחילה, ועכשיו לקראת החג שיבנה סוכת שלום ויעשה כל מה שאפשר כדי לחזר ולחזור.
"עשיתי טעות, עושים טעויות בחיים", הוא רק שב ואמר. תמה חצי השעה ונפרדנו. לא אראה אותו יותר. זה אחד הדברים המפליאים ביותר ששמעתי. הוא קיבל כליה, ואני - סיפור.

יחסים בינלאומיים מוסריים

הביקורת של אנשים מסוימים כלפי שליטים שנבחרו בבחירות דמוקרטיות, כמו שליטי ברזיל, פולניה או הונגריה, או ארצות הברית בימי טראמפ שאולי עוד ישובו, וההסתייגות מהם, עומדות ביחס הפוך להתמוגגות שלהם מדיקטטורים פלסטינים, ערבים, וייטנאמים, אפריקאים ודומים להם, וניסיונות להתקרב אליהם.

הודעה לשירותי המודיעין

בהרבה שירותי מודיעין בעולם יש שלט במשרדים הכי סודיים: "לשני מקומות בעולם אין טעם לשלוח מרגלים: לקוריאה הצפונית, כי אף אחד לא יעז לגלות שם כלום, ולישראל, כי אף אחד שם לא מפסיק לדבר ולפרסם".

נחש פגש קיפוד

נחש טרף קיפוד, לא יכול היה לבלוע אותו וגם לא יכול היה לפלוט אותו, ושניהם מתו. זה קרה בארץ. קרה באמת. בעיר שֹהם. צלם טבע, אביעד בר, צילם זאת. אותו אביעד בר מרשות הטבע והגנים גם הסביר: "הנחש ניסה לטרוף את הקיפוד, וברגע שהחליט לנטוש את סעודתו הלא שגרתית, התברר לו גודל הטעות. המנח החד־כיווני של קוצי הקיפוד לא אפשר לנחש לפלוט את הקיפוד, ובסופו של האירוע גם הקיפוד וגם הנחש מצאו את מותם במפגש הטרגי".

רגע, אולי זה בכל זאת קרה וקורה גם בכיכרות, בבית המשפט ובכנסת. מאז הבחירות והמחאה נגדן, מישהו כאן ניסה משהו שגדול עליו. המחאה חושבת שהיא יכולה לבלוע את העם, ונוצרה טעות טרגית. התמונה של הנחש שניסה לעשות זאת עד ששני הצדדים מתו מסמלת זאת.

המחאה ההגליאנית

הפילוסוף הֶגֶל גרם להרבה צרות. גם כי מארקס התרשם מהרעיונות שלו וניסה אותם במציאות. בשיחה על הפילוסופיה של הגל בסדרת טלוויזיה של ה־BBC (שגם הפכה לספר שתורגם לעברית, "הפילוסופים הגדולים" בהוצאת ידיעות ספרים) מצאתי דברים ציוריים אלה, שבהם מחבר הספר מתאר אדם שנאלץ לחיות במדינה שאליה מובילה הפילוסופיה של הגל.

אדם מהעם במדינה כזאת יאמר, כנראה, כך: "אני מאמין שאני יודע מה אני רוצה: אני רוצה, אם בא לי, להיות חופשי בהחלטות שלי וללבוש חולצה כתומה או לקנות לי בושם. אבל אני חי במדינה שחוזרת וטוענת באוזניי: 'לא, לא, רק נדמה לך שאתה רוצה את זה. אלה לא בחירות רציונליות. והנה רצה המקרה, ואנחנו דווקא כן יודעים מה היית רוצה אם ההעדפות שלך היו רציונליות, ולכן אנחנו נחליט מה תקנה או לא תקנה. אתה תהיה הרבה יותר מאושר, אפילו אם לא תבין את זה'".

פילוסופיה היא דבר מבלבל מאוד. נעשיתי מטושטש קצת, ואני מהרהר לי מתוך הערפול שזה מזכיר לי מדינה כלשהי שבה יש שכבה של אנשים שבטוחים שהם יודעים מה האזרחים רוצים, אבל אני לא בטוח איזו מדינה זו.

אה כן, קל להבין עכשיו יותר טוב לא רק את הסכנות לחירות האדם בפילוסופיה של גיאורג וילהלם פרידריך הגל, אלא בעיקר את הפילוסופיה של המפגינים ששרים בצרחות במגפונים: "אנחנו עושים את זה למענכם".

פינת השלולית

אחד הדברים המיוחדים בצפרדעים קשור לראייה שלהן. חוקרי טבע מסבירים שאם מניחים זבוב מת מול צפרדע רעבה, היא לא רואה אותו. היא לא מתעלמת ממנו - פשוט אין לה מושג שהוא שם. אך אם יעבור זבוב חי שזז, הצפרדע תתחיל מיד לחתור למגע איתו, ותרצה לאכול אותו.
במילים אחרות, הצפרדע לא בנויה לראות מה שלא זז.

אתה מבין את העניין, הזה? כן, אתה, נסיך שבא לשלולית ומחפש לו נסיכה. אם לא תזוז, לא יקרה כלום. אם תשב בלי לעשות כלום, היא אפילו לא תראה אותך. לא תהיה נשיקה, ולא תהיה לך נסיכה.