קראתי לאחרונה כתבה תחת הכותרת "לימוד תורה במקום בניית כיתות", ולא הצלחתי לעקוב אחרי סכומי הכסף העצומים המועברים מדי שבוע למגזר הדתי־חרדי, חלקם כנגזרת מיישום ההסכמים הקואליציוניים.
"הרוח הישראלית מדהימה": המשלחת הייחודית שפועלת בארמניה
עלול לגרום למוות: הנגיף שמחולל מחלות נשימה שכדאי להתחסן נגדו
קראתי שם על עשרות מיליונים שעברו לתרבות יהודית, לשעות רב, ויש אפילו דרישה ל־170 מיליון שקלים בסעיף "קולות קוראים לחברה החרדית", שלא ידוע מה מבוקש לכלול בו.
נדרשים כספים עכשיו, נדרשים כספים לשנה הבאה, הרשימה הולכת ומתארכת, ויש רושם שזה לא עומד להיגמר. אני כבר לא מסוגל לעקוב אחרי ריבוי הדרישות, ויש הרגשה שזה רק קצה קצהו של הקרחון. ואולי זו הטכניקה: במועדים שונים ובאמתלה של צורך זה או אחר, מועברים כספים שהם, במחילה, כספי המסים שלי ושלכם והרבה פחות של המגזר שאליו הם מועברים.
חשובה לי הדת היהודית והתרבות היהודית, אבל עד מתי וכמה? אני חושב שיש ליידע את הציבור לגבי הסכום הכולל של כספים שעוברים במסגרת ההסכמים למוסדות דת לעומת הסכומים שעוברים באותו זמן למוסדות מקבילים חילוניים.
כספים אלה עוברים בזמן שלא נמצאים מיליונים בודדים לפעילויות של מוסדות נוער ובתי ספר חילוניים, לתמיכה בקשישים ובניצולי שואה, לרווחתם של נכים, לפיתוח הפריפריה, ולאנשים שתרמו כל חייהם למדינה ועדיין תורמים ומשלמים מסים.
האם באמת מישהו בממשלה חושב שניתן לחיות מקצבת זקנה בגובה 1,680 שקלים בחודש ולשלם מסכום זה על תרופות ואוכל? יש לי רושם שהמערכת עושה הכל כדי להקצין את הפער בין חילוניים לדתיים ואינני מבין מדוע. האם לא ניתן לחלק את כיכר דיזנגוף לאגף אחד עם הפרדה ואגף אחר מעורב וכל אחד יבחר לאן הוא מעדיף ללכת? בין כה וכה האנשים הדתיים המחמירים והמקפידים לא הולכים לכיכר דיזנגוף אלא לבית הכנסת.
כמו תמיד, רק חלק מהעם נושא בנטל הביטחוני והכלכלי, אבל בשנה האחרונה ההנהגה הפוליטית הדתית מגדילה את הפער ותורמת בכך לתחושות הולכות וגוברות של התמרמרות והתנגדות. אין לי ספק ששטף המחאות שבו נסחפת עכשיו המדינה מוקצן כתגובה לקיצוניות הדתית בממשלה. תחושת המרמור הזאת כואבת. אני מצר עליה, אבל יש בקרב החרדים מי שהרוויחו את זה בכבוד. נו, טוב. אולי "כבוד" זו לא המילה המדויקת.