בשעה זו ממש, בעת כתיבת שורות אלו, הייתה אמורה להתקיים אזכרתו של ראש המטה הכללי ושר הביטחון לשעבר משה דיין בבית העלמין של נהלל. היא נדחתה לנוכח המצב.
ההפך מההכרעה: הממסד המדיני נתן משקל רב מדי לאסכולת אוסלו
לפני 42 שנים נפטר סבי, כשהוא משאיר מאחוריו שובל של הצלחות והישגים שהוכתמו בכתם אחד ענק של אוקטובר 1973. הוא נפטר בגיל צעיר יחסית, 65, ונקבר בזעם בשל חטא היוהרה ובשל הזחיחות שהובילו למחדל של מלחמת יום הכיפורים.
האיש הזה הוא סבי, ובמשך השנים ניסיתי להבין לעומק איך האדם המבריק והחד הזה, אומן של טקטיקה וחשיבה יצירתית, נכשל כישלון כזה עמוק.
הרבה משווים את הימים הללו לימי מלחמת יום כיפור. ההשוואה ברורה, אך למעשה, מבחינת הנתונים, אנחנו נמצאים במצב קשה הרבה יותר. מלחמת הכיפורים גבתה את חייהם של חיילים בלבד, כאן אנחנו מדברים גם ובעיקר על אזרחים. בנוסף, מלחמת יום הכיפורים התרחשה מול צבאות ענק של שתי מדינות עם סד״כ אדיר ומטוסים וטנקים (שלוש מדינות, אם מחשיבים גם את החיזוק העיראקי שקיבלה סוריה). במקרה שלנו, כעת הקרב הוא מול ארגון טרור נטול חיל אוויר וטנקים ומאות אלפי חיילים זמינים. ארגון שיש לו מדינה בקושי.
בדבר אחד המלחמה של אוקטובר 2023 דומה לזו של אוקטובר 1973 - היהירות והאטימות והרגשת העליונות הנצחית בקרב ההנהגה הישראלית.
עכשיו, אל תגידו לי לא לדבר כש״התותחים רועמים״ ושזה לא הזמן לחשבונות, הרי גם אחרי שהתותחים מסיימים לרעום אותם אנשים לא רוצים לשמוע את האמת. זה לא שיש רגע שבו מישהו אומר ״אוקיי, עכשיו כשהדברים מאחורינו והתותחים נחים, בואו נשמע״. לא, אותם אנשים שלא רוצים לשמוע עכשיו אינם רוצים גם לשמוע אחר כך.
לחשבון ולהתחשבנות אין מגבלה של זמן ועיתוי. את החשבון יש לעשות עכשיו, אחר כך שוכחים. והחשבון הוא שבמשך שנים הייתה החלטה אסטרטגית שלא לדבר עם אבו מאזן ולחזק את אויבו ושונאו - ארגון חמאס - מתוך הנחה שזה יחזק את הפיצול והקיטוב בין שתי הרשויות וימנע את התחזקות שיתוף הפעולה עם הרשות הפלסטינית, שעלול להוביל חס וחלילה לתחושה שאפשר לתת לשיתוף הפעולה הזה לצמוח לעוד ממדים. נתניהו אמר את זה אחד לאחד מספר פעמים בישיבות סיעה. וגם הקריקטורות שיושבות לצדו סביב שולחן הממשלה טרחו להזכיר זאת.
"מבחינתנו הרשות הפלסטינית היא נטל, וחמאס הוא נכס", אמר בצלאל סמוטריץ׳ ב־2015. ב־2019 אמר ארז תדמור, מנהל מטה ההסברה של הליכוד לשעבר, ש"הפיצול בין יו"ש של אבו מאזן ועזה של חמאס הוא אופטימלי עבור ישראל". יש עוד ציטוטים רבים של אנשי הליכוד והמחנה הימני באשר לתפיסה עקרונית זו, ובמקביל ישנם ציטוטים של אנשי ביטחון שמזהירים כבר ארבע־חמש שנים מאותה תפיסה שגויה שמתדלקת את חמאס, אך אני אחסוך מכם את כל אלו. נעבור הלאה.
בה בעת נאמר שוב ושוב במשך תשעת החודשים האחרונים על ידי כמעט כל ביטחוניסט יושב פאנל ואפילו על ידי שר הביטחון עצמו, שכמעט שילם על כך בכיסאו, שהמצב הנתון, שהמשך העיסוק ברפורמה, מחליש את ישראל ומעלה את סיכויי התקיפה של אויבינו. שהפילוג שהרפורמה יוצרת מחבל בחוסן הלאומי ומספק לאויבינו הזדמנות חלומית לתקוף אותנו בחולשתנו המהדהדת עד לטהרן. מיותר לציין שבתוך זה באותו יום גורלי של ההצבעה על צמצום עילת הסבירות התמהמהו נתניהו ושריו עד שנפגשו עם הרמטכ״ל, שרצה להבהיר להם את הסיכון שבצעד זה.
אולי אני מגזים, אבל אם נקביל את הרפורמה להריון, הרי שהנה כעת, לאחר תשעה חודשי הריון הגיח לעולם הילד בדמות מאות הרוגים, עשרות חטופים ואלפי פצועים. תודה לך, ממשלה יקרה על הילד שהבאת לעולם.
במשך שנים ניסיתי להבין מה גרם לסבי משה דיין להתעלם בהפגנתיות מהצהרותיו הגלויות (והסמויות) של סאדאת שיש לשבת ולדבר על הסדר שימנע מלחמה ולומר ש״עדיף שארם א־שייח' בלי שלום מאשר שלום בלי שארם א־שייח'". מה גרם לו להמשיך להניח שניתן לעשות ככל העולה על רוחנו ולא לשים על אף אחד בסביבה. כעת אני יודע.
כעת, כשאני רואה במו עיניי את הקונספציה מתפרקת לזעקות שבר ואת גמגומי השלטון, אני מבין איך זה קורה. כמו סבי גם נתניהו לא טרח להקשיב לקולות הבוקעים ומזהירים מפני אסון עתיד לבוא, כמו סבי גם נתניהו החליט שאין צורך בהגעה להסדר עם אויבינו ואפשר להמשיך לנהל מדיניות של זחיחות, ואולי כמו סבי גם נתניהו החליט שהוא קצת מעל החוק, וכמו העתיקות ההן כך גם המתנות היום - אבל את זה נדע בבירור רק בסיום משפטו. כרגע אלו רק חשדות שמפורקים לשלושה כתבי אישום.
הדבר שכן ניתן לומר לזכות משה דיין זה שהוא הבין את גודל הכישלון הלאומי (וגם האישי) שהביא לאותה מלחמה ארורה ב־73' ולאחר שנים שב לממשלה בשביל להביא את הסכם השלום עם אותה מצרים שממנה בחר להתעלם אז. הוא הפיק את הלקחים ויצא לדרך להביא תיקון של עוול היסטורי בדמות הסכם שלום שמחזיק מעמד עד ימינו אלו.
אבל זהו העתיד, ואת העתיד אין לדעת. כעת אנחנו נמצאים בהווה שהוא כל כולו כישלון ויש אשם בכישלון, קוראים לו בנימין נתניהו. והוא צריך ללכת הביתה. כמו סבי, גם הוא צריך לשחרר את הגה השלטון, ללכת לביתו ולעשות חשבון נפש ארוך ובלתי מתפשר.