בעוד אנחנו המומים מהאסון, מדממים ומתאבלים בעצב בלתי נגמר, ברשת אפשר למצוא לא מעט פרופילים שמקדמים תמיכה ב"התנגדות הפלסטינית" לישראל. אף מילה על טרור או על טבח, רק האשמות קשות של ישראל בקולוניאליזם וברדיפת פלסטינים שוחרי שלום.

״מטה ההסברה האזרחי״: ממחיש בפני העולם את הזוועות שהתחוללו בארץ
"אף אחד לא תופס את הזוועות": המלחמה על דעת הקהל בעולם נמשכת

לא מדובר בפרופילים איראניים, ערביים או לאומניים קיצוניים. מדובר, למשל, בפרופילים באינסטגרם בשם Columbia Students for Justice in Palestine או Harvard Palestine Solidarity Committee, שתי דוגמאות מני רבות. בעידן הדיסאינפורמציה של עיתונות אג׳נדה משולבת בפייק ניוז, יש לא מעט מטומטמים שנפלו לתוך מאורת הארנב.

למי שהתגייס לעשות הסברה לישראל ברשת בימים האלה, המציאות קשה לעיכול. המלחמה היא לא רק בפרופילים של אידיוטים שימושיים שמספרים לעצמם שהם הומניסטים בעודם תומכים בחיות אדם, אלא גם בכלי תקשורת מובילים, שאמורים להיות מקצועיים ואמינים. מי שראה כאן את המחקר השנתי על הכיסוי של ישראל ב"ניו יורק טיימס", כבר יודע שהאג׳נדה הפרו־פלסטינית הביאה להתעלמות כמעט מוחלטת מדיווח על ארגוני הטרור חמאס, הג׳יהאד האסלאמי וחיזבאללה, ומהעובדה שהם פרוקסי של איראן.

אי־הכיסוי הצטבר לתפיסה המוטעית שהם לא קיימים, או קיימים אך לא רלוונטיים. כך, במשך תקופה ארוכה, פשתה תפיסה שישראל אינה באמת מאוימת, כי יש לה צבא חזק וכיפת ברזל, ולכן האגרסיה שלה כלפי הפלסטינים היא נטולת סיבה. כך למעשה טופחה הצדקת השנאה לישראל, במודע או לא במודע.

זה לא רק ה"ניו יורק טיימס", כמובן. שלשום פרסם ארגון Stop Antisemitism מכתב פנימי שהודלף מ־CBC הקנדי, שהפיץ הנחיות לכתבים נוכח המאורעות הרבים באזורנו. ההנחיה המרכזית הייתה "לא לכנות לוחמים, חיילים, או כל אחד אחר במילה ׳טרוריסטים׳. ההגדרה לטרוריסט היא מאוד פוליטית, וכשמישהו אומר ׳טרוריסט׳, הקהלים שלנו חייבים להבין שמדובר בדעה ולא בעובדה". ההנחיה הזו מרכזת בתוכה את תמצית הבעיה כולה.

מול שער ריק

ישראל שגתה במיסקונספציה קשה. לא רק לגבי היכולות והמוטיבציות של חמאס, אלא גם לגבי הסברה עיקשת של צדקת הדרך שלנו. כולם היו מודעים למגמה, אבל מתוך מחשבה שמדובר בקרב אבוד שחבל לבזבז עליו משאבים, חמאס התעצם. הוא היתל בכלי תקשורת מובילים ובעיתונאים מוכי אג׳נדה ועיוורון, ושיחק מול שער ריק. הוא עשה זאת בגיבוי תנועת ה־BDS כמו גם כמה חברי כנסת עלובים במיוחד, דוגמת עופר כסיף ועאידה תומא סלימאן. היום כבר ברור לכל בר דעת שהם מעוררי גועל ובושה גדולה לכל דבר שקשור באנושיות, ובוודאי שלכנסת ולמדינה.

אבל עזבו את חברי הרשימה המשותפת. הם לא רלוונטיים לעובדה שאנחנו פשוט הפקרנו את השטח. פתרנו ופטרנו כל בעיה באיזו אמירה חלולה ומזלזלת על אנטישמיות. זו אותה היהירות שגרמה לאחרונה לאמירות חסרות אחריות כמו "יאללה, אנחנו כבר לא צריכים את אמריקה", שהיא זו שמצילה עכשיו את התחת שלנו ממלחמה אזורית איומה.

תחת הניסיון לשמר שקט נקודתי, בין סבב לסבב גדלה לצדנו מפלצת מנהרות וחיות אדם משחרות לטרף. במקביל, תחת הניסיון להתעלם מהטרנד האנטי־ישראלי ברשתות ובתקשורת, צמחה מפלצת של גיבוי לחמאס. גם אותה חובה לחסל, ולא אחרי המלחמה אלא עכשיו.

יש עדיין קול גדול לקיצונים - שטבח המוני שכולל אונס, שריפת משפחות ועריפת ראשי תינוקות לא שכנע אותם להפסיק להאשים את ישראל - אבל יש תופעות חדשות. מראיין סקיי ניוז השפיל את נציג חמאס שניסה בחוצפתו לטעון שהארגון לא הורג אזרחים. ראשי קרנות ותאגידים דורשים רשימת שמות של חברי ארגונים סטודנטיאליים שחתמו על תמיכה ב"התנגדות הפלסטינית", כדי להישמר מחלילה להעסיק אותם.

ההקבלה של חמאס לדאע"ש מצוינת ותפסה חזק, בעיקר כי היא נכונה. כרגע יש תמיכה אדירה בישראל, אבל אסור להתייחס אליה כאל דבר כמובן מאליו.

הרצוג חייב להתערב

אז מה אפשר לעשות כדי לשמר את התמיכה? לפעול בנחישות מול כלי תקשורת שזקוקים להרבה חשבון נפש אחרי הטבח הזה. למי שנמנע מלסקר את חמאס ומלקרוא לו ארגון טרור אף שהוא כזה, יש דם על הידיים. אסור בשום אופן לתת לו אי־פעם לחזור לסורו. נשיא המדינה צריך לקחת על עצמו את המשימה הזו, כדמות דמוקרטית מוערכת, ולפנות בגיבוי ארגונים יהודיים לאוניברסיטאות ולכלי תקשורת בכל העולם.

חובה לדרוש להסיר את ה"דעות" שהיו מקובלות עד הטבח הנורא. חובה לפוצץ את בלון המיסקונספציה, לפחות בקרב אלא שאינם מחבקי טרור והייטרים מקצועיים. ב"טיימס" יש כתבת פלסטינית שמפרסמת בקביעות דיווחים אנטי־ישראליים, וב־7 באוקטובר היא "הסבירה" שהרקע לתקיפה הוא הסבל מהמצור. בנוהל הרגיל, לא יוחסה שום אחריות לחמאס ולהתחייבותו לאלימות מזוינת כסיבה למצור. השמטות המידע האלה לא יכולות להתקבל יותר.

ב"וושינגטון פוסט" מתנוסס מאמר דעה של פרופ' ערבי מפרינסטון, שטוען שהשיעור של ארה"ב ממתקפת חמאס הוא להכיר במדינה פלסטינית. אחסוך מכם את הטיעונים המפולפלים. גם ב"גרדיאן" הבריטי התפרסם מאמר של עלוב נפש שטען ש"זה מה שקורה כשכולאים 2 מיליון איש" בלי להתייחס לעובדה שחמאס הוא זה שכולא אותם, תחת האידיאולוגיה הרצחנית שלו. המדינה חייבת להתקומם עם מכתבים חריפים למערכת מול המשך פרסום דעות כאלה אחרי מה שקרה כאן. אסור לאפשר יותר במה מזויפת ל"שני הצדדים" כאילו מדובר בדעות לגיטימיות.

גם לאזרחים יש הרבה מה לעשות. במקום להתעצבן על האימפוטנציה של משרד ההסברה המגוחך, כדאי לפעול. הזעם הישראלי צריך לצאת החוצה, לא פנימה. יש המון התארגנויות אזרחיות מדהימות של חומרי הסברה שאפשר פשוט לקחת ולשתף כמה שיותר, במיוחד עם מכרים בחו"ל.

משרד הפרסום ראובני־פרידן הפיץ לינק לגוגל דרייב עם המון סרטונים בכל השפות. אתר מאקו מעלה סרטונים עם עדויות למעשי הזוועה מדי יום, שמיועדים לשיתוף בעולם. נועה תשבי מפעילה עמוד אינסטגרם מעולה עם סרטונים שניתן להפיץ. העיתונאי אלעד שמחיוף מארגן בטוויטר ישראלים דוברי שפות זרות להתראיין ולהפיץ חומרים ועדויות, וגם הבלוגרית Ella Travels מעלה שם המון חומרים שאפשר לשתף, חפשו אותם.

מה שהיה הוא לא מה שיהיה. אחרי סיפורי השואה, לא פחות, שעדיין עולים מהטבח המזעזע, ישראל צריכה לעמוד על המשמר כדי שלאף אדם נורמטיבי ומוסרי לא יעבור בראש שאפשר להצדיק את "ההתנגדות הפלסטינית" באיזושהי צורה. הקמפיין חייב להתפתח וצריך לתחזק אותו לאורך זמן, כדי שהשקר הזה ייקבר, יהפוך למוקצה, ויישאר בעבר. חיות האדם של ה"התנגדות" הראו במופע אימים אכזרי ומטורף מה הם מסוגלים לעשות, כשלרגע אחד העין הישראלית לא הייתה על המשמר.

איך ניתן להשיג חומרים ועדויות?