בכל יום אחר, שבו החזית היחידה הייתה מול חיזבאללה בלבנון, היקף האירועים אתמול היה מקרב את ישראל וארגון הטרור מצפון לנו למלחמה.
מדובר ביום קרב שכלל ירי של לפחות חמישה טילים נגד טנקים לעבר עובדים בשתולה, טנק ועמדות צה״ל וירי רקטות וחילופי אש מאזור רכס רמים ונפגעים בצד שלנו.
ההכנות לכניסה קרקעית של צה"ל וההערכה - חיזבאללה לא יתערב
בג'יהאד מתכוננים לכניסה הקרקעית של צה"ל - ושלחו מסר לישראל
גם אם בשלב הזה המאמץ המרכזי של צה״ל ממוקד ברצועת עזה, לקראת כניסה קרקעית, ואת המתרחש בגבול עם לבנון ניתן לשים עדיין במסגרת של ימי קרב, בהסתכלות כוללת של צה״ל על תמונת המצב בזירות השונות, זו כבר אינה רק מלחמת עזה. זאת מכיוון שחיזבאללה, בהפעלת כוח מוגבל בשלב הזה, מבקש להשפיע על קבלת ההחלטות בצמרת הישראלית.
בצמרת המטה הכללי משדרים בשלב זה באופן נחרץ כי מהלך קרקעי ברצועה הוא לא שאלה של אם אלא מתי, וכי רעשי המלחמה מצפון לא ישפיעו על ההחלטה לעבור לשלב הבא - כניסה קרקעית לרצועה. זאת, גם כאשר ישנה הבנה שימי הקרב בגבול לבנון עלולים להתפתח לחזית מלחמה נוספת.
המטה הכללי משדר בשלב הזה כי צה״ל מסוגל להתמודד עם שתי הזירות הללו במקביל. זאת לאור העובדה שצה״ל גייס 360 אלף אנשי מילואים ומכיוון שבצבא בטוחים גם ביכולתו של חיל האוויר לפעול בשתי הזירות.
כך או כך, אף שיעד המלחמה הראשון הוא חמאס, הסלמה נוספת בצפון תעתיק את המאמץ המרכזי של צה״ל, זאת משום שהאיומים מצפון חמורים הרבה יותר - בהיקף הטילים ובאיכותם ובגודלו של צבא הטרור של חיזבאללה.
סוגיית ההכרעה של חמאס עשויה במצב כזה להידחות. משמע, עדיין ניתן יהיה לנהל לחימה בעצימות גבוהה בעזה, שתהיה מבוססת - בנוסף לפעילות קרקעית - גם באש מנגד. כמו כן, במצב שבו ישראל תילחם בשתי זירות, "הסרת הכפפות" ברצועת עזה תעלה מדרגה נוספת.
זאת כאשר מבחינת ישראל, מדובר במלחמה קיומית שמתנהלת בכמה חזיתות עם יד מכוונת ברורה מאיראן. בכל מקרה, מבחינתה של ישראל יש צורך להיערך לאפשרות הגרועה ביותר – שחיזבאללה מדרדר את המצב בצפון מתוך כוונה לנהל מלחמה עם ישראל.
שר הביטחון גלנט אמר אתמול כי לישראל אין אינטרס לנהל מלחמה בחזית הצפונית. אולם, הוא הוסיף כי אם חיזבאללה יבחר בדרך המלחמה, הוא ישלם מחיר כבד מאוד. אם, לדבריו, הארגון ירסן את עצמו, "אנחנו נכבד זאת ונשמור על המצב כפי שהוא".
הדברים הללו מבטאים היטב את תכלית המלחמה של ישראל בשלב הזה בחזית הדרומית: "השמדת יכולות צבאיות ושלטוניות של חמאס וארגוני טרור נוספים המאיימים על ישראל, היערכות לתמרון הקרקעי, לחץ אזרחי על השלטון לאור הסגר המוחלט על עזה, כל זאת תוך כדי התרעה כלפי גורמים נוספים מפתיחת חזית נוספת מישראל".
לאור הרצון להתמקד בזירה הדרומית, עד עתה פועלת ישראל באופן פרגמטי מול חיזבאללה, שהולך ומותח את החבל יותר ויותר. בזמן הכניסה הקרקעית לרצועת עזה, סביר להניח - לאור ההתפתחויות של הימים האחרונים - כי חיזבאללה יתקרב עוד יותר אל סף המלחמה. כך שלצד הכנות לפעולה הקרקעית בעזה, הנחת המוצא חייבת להיות שישראל ערוכה למלחמה גם מול חיזבאללה.
למרות החשבון עם חמאס והחובה המבצעית והערכית להכריע אותו, בניהול המערכה הכוללת אין שינוי: חיזבאללה היה ונותר האיום המסוכן ביותר על מדינת ישראל. העוצמה של העימות הצבאי בגבול לבנון צפויה לעלות בימים הקרובים, ולכך לפחות צריך להיערך.
בכל מקרה, זו כבר לא רק עזה. גם אם חיזבאללה לא ייכנס למלחמה בכל הכוח, הוא כבר חלק ממנה. כך שלכל הפחות ישראל מנהלת כרגע מערכה בכמה זירות בעוצמות שונות מול השלוחות של איראן.
את דילמת המכה המקדימה כלפי חיזבאללה, כן או לא, לא נכון לנהל בשיח תקשורתי, כאשר לא כל תמונת המצב פרוסה לפנינו. בהקשר הזה, כמו גם לניהול המלחמה יש חשיבות רבה להרכב הקבינט המצומצם הנוכחי, שבהרכב הזה נתון להרבה פחות לחצים פוליטיים ומחשבות על היום שאחרי.
המלחמה הזו כבר משפיעה ומקרינה על האזור, כולל בהיבטים של ענייני פנים במצרים וירדן. כמו במלחמה באוקראינה, כך גם עכשיו, העולם מתחלק לגושים: הרוסים, שלא במפתיע מבקרים בציניות את ישראל, והאמריקאים, שמגלים מנהיגות עוצמתית, מתוך הבנה שמדובר באירוע בעל השפעה רבה על המזרח התיכון ועל המאבק הבין גושי. האופן שבו הוא יסתיים איננו עניין פרטי של מדינת ישראל, אלא הרבה יותר מזה.