המילה "קונספציה" שמתייחסת לסברה שחמאס לא יתקוף, ולכן המערכת נכנסה לשאננות ולחוסר מוכנות לקראת עימות עם הארגון הרצחני, עולה היום בכל דיון על המלחמה.
הפלסטינים שוב בהלם: כך נראית בית חאנון לאחר תקיפות צה"ל
לאחר סערת הריאיון עם קושמרו, אדלשטיין במסר דרמטי
בינתיים נוצרה קונספציה נוספת, שאומרת שזה לא הזמן לחפש אשמים. כאילו שאם ידברו, יצוץ משהו חדש שלא ידענו עליו והוא יפגע במורל הלאומי, שממילא נמצא על הקרשים מהרגע שהתופת החלה. ואנחנו יודעים כל מה שקרה, דרך הסיפורים של משפחות הקורבנות, החטופים והנעדרים, ואני רוצה לראות שמישהו מההנהגה שפישלה במימדים שאין הדעת סובלת, יעז להגיד להם לא לדבר כי זה לא הזמן, וכי זה פוגע במורל. בינתיים ממה שאנחנו חווים, השיח החופשי והגלוי, וההתבטאויות שמאשימות את האחראים למחדל הנורא, הם אלה שעוררו כעס עצום, וכעס הוא אינסנטיב רציני להתחיל לתקן ולשנות. עובדה שהוא דירבן את החברה האזרחית לקום ולעשות מעשה, וראינו את ההתגייסות המדהימה של אזרחים ליזום ולפעול בתחומים שהממשלה גילתה אוזלת רוח וחוסר אונים.
אני רוצה לראות שמישהו ישתיק את תושבת כיסופים שבאחת ממהדורות החדשות בשבת האחרונה, תקפה במילים קשות את נתניהו ואת התעלמותו מהתרעות המערכת הביטחונית. היא דיברה מכאב ליבה והבטיחה שאנשי העוטף יעשו הכל על מנת שנתניהו ו 64 המנדטים שלו, יתנו את הדין. כי דם הקרבנות הוא על ידיהם.
אני רוצה לראות שמישהו ישתיק אותה כשהיא מטיחה את האמת הכואבת שלה בפרצופם של קברניטי המדינה. כל הפלספנים הפרשנים שאומרים שמצד אחד אסור לחפש אשמים כי תקום ועדת חקירה אחרי המלחמה והיא זו שתחליט, ובאותה נשימה הם מסכימים שמותר להעביר ביקורת, זה קשקוש מקושקש וסתירה מגוחכת, כי ביקורת באופייה, כבר מכילה בתוכה דברי תוכחה והאשמה, וזוהי גם מטרתה, בעיקר כשמדובר בכישלון הכי גדול שידעה המדינה.
ולכן, מלבד המחאות נגד ההפיכה המשטרית, שצריכות להיפסק לאלתר בתקופה זו כשהנושא הקיומי חשוב יותר מהכל, אפשר וצריך לבקר ולשאול את כל השאלות. זכותנו לזעוק את זעקתנו, בעיקר זכותו של ציבור עצום שאיבד את יקיריו או אינו יודע מה עלה בגורלם, ולא משנה עד כמה הזעקה הזאת פוגעת ברגשותיהם של אנשי הדרג המדיני, שלראייתי, היו מעדיפים שכולם ישתקו על מנת לא לחבל במאמציהם לבנות לעצמם אליבי, כאשר תקום ועדת חקירה.
ואם הזכרתי את נושא ועדת החקירה, במוצ"ש האחרון, ראש המל"ל, צחי הנגבי ערך מסיבת עיתונאים וסיפר שעוד לפני שתקום בעתיד ועדת כזו, נתניהו כבר מתחילת המערכה נתן הוראה לתחקר את אשר קרה. ברגע שהוא נידב את פיסת האינפורמציה הזאת, נדלקה אצלי מיד נורה אדומה ושאלתי את עצמי מי ערב לנו שתקום בכלל ועדת חקירה? על פי הנוהל המקובל, מבקר המדינה הוא זה שממליץ לממשלה להקים ועדת חקירה, וכפי שאנחנו יודעים, מתניהו אנגלמן, המבקר הנוכחי הוא מינוי של נתניהו.
מי ערב לנו אם כך, שהיא תקום ותהיה הוגנת ובלתי משוחדת? מי ערב לנו שהיא לא תהפוך מועדת חקירה, לוועדת הגנה על הממשלה? מה עוד שעל פי מקורות מידע, פסק דין של בג"ץ קובע שממשלה חייבת לדון בהמלצות ועדת החקירה בצורה מעמיקה, אולם אין היא חייבת לקבל אותן. וממה שהורגלנו אליו במהלך החודשים האחרונים, זו ממשלה שלא רק שהיא נוהגת לגלגל אחריות על אחרים (כמו על ממשלת השינוי, או על המפגינים), אלא שאפילו במשבר הנוכחי, רק מעטים מחבריה גמגמו בחצי פה שהיה כאן מחדל, והעומד בראשה מפחד להעלות על דל שפתיו את המילים: טעיתי, שגיתי במשמרת שלי.
מלכוד 22 כבר אמרנו? אז אנחנו נמצאים בו. אני רק מקווה שאייזנקוט וגנץ שהצטרפו לקבינט המלחמה, יהיו שומרי הסף של החלטות הקבינט, ועם יד על הדופק באשר לדרך הקמתה של ועדת חקירה, אם וכאשר תקום, אלא אם כן הם כבר לא יהיו אז חלק מאותו קבניט.