אוי, כמה שזה היה צפוי, אף על פי שאיש לא העלה זאת על דל שפתיו. תמיד בית ספר אחד יותר מדי, מטוס אזרחי מיורט ומיותר, בית חולים שאמור להיות החסין האולטימטיבי מפני בתי המטבחיים. את הגיבוי הנחרץ בקרב ידידינו הפסדנו במאבק על חיסול חמאס. בין שהג'יהאד האסלאמי פוצץ את בית החולים ובין שאנחנו.
הודעה נמסרה למשפחותיהם של 307 חללים ו-210 חטופים; מטח כבד למרכז | היום ה-15
הפסגה בקהיר: נשיא מצרים קרא להפסקת אש - והמסר של ירדן לישראל
אני רוצה ונוטה לחשוב שזו אכן תקלה מקומית של הג'יהאד, אלא שהפצצות השטיח בעזה ובית החולים העולה באש מפנות אלינו את האצבע המאשימה. בית החולים, שהיה אמור להיות האקס־טריטוריה האולטימטיבי, הפך לבית המתים. ועכשיו לך תנסה לשנות את הנרטיב החמאסי.
עזבו (רק לרגע) מוסר ורחמונס. אם זה יימשך (חודשים?!), לא יבחינו בעולם מי כאן ביצע טבח בסגנון דאע"ש ומי כאן נוקם בענישה קולקטיבית חסרת פרופורציות. אלה הם חוקי המשחק, ואם לא נדע לשחק לפיהם, נפסיד את היכולת למוטט את חמאס בהסכמה עולמית.
כלי המשחק כאן הם נרטיב, שיווק וסמלים. בהפצצה הנאצית בגרניקה ב־1937 זה היה הסוס של פיקאסו, בסברה ושתילה ב־1982 זה היה הסוס של הפלנגות. גם אם לא אנחנו ביצענו את הטבח, ורק סתם ישבנו על היציע בגג וצפינו. עזה היא הסוס השחור שעשוי לדחוק לשוליים את הקייס שלנו, אם המרוץ לניצחון יימשך "חודשים".
נחמה פורתא: ג'ו ביידן חלף בלשכת ראש הממשלה כדי להבטיח שהממשלה המטורפת הזו לא תמשיך במדיניות של תמות נפשי עם פלישתים. הצלחתו - הצלחתנו. תסתכלו על בצלאל סמוטריץ', איתמר בן גביר, שלמה קרעי ועל מיליציות חובשי הכיפות והמדובללים שלהם, ותבינו לאן הגענו. הקמת הממשלה הפכה אותם לשמשונים, המהלומה בעזה גילחה את מחלפותיהם, ואלה הם מועמדים קלאסיים למדיניות תמות נפשי עם פלישתים.
עכשיו נשימה עמוקה: שום היגיון או לחץ לא יגרמו להחזרת האוגדות מגבול הרצועה. מה שמחייב את הממשלה, הן כלפי הציבור והן כלפי צה"ל, הוא לתחום את המבצע בימים, לא ב"חודשים", וללכת מיד למו"מ על חילופי אסירים מול החטופים.
"מומחים" מטעמם של העלבון, ההשפלה והנקם שיושבים באולפנים, שוטפים לציבור את המוח בזרם בלתי פוסק של אמירות שמדובר במלחמה (מה מלחמה? מערכה!) שתארך "חודשים רבים". מה שמחייב לחזור לכותרת המאמר.
הביידנים שנחתו כאן חזרו ואמרו שישראל חייבת לנהל מלחמה על פי חוקי הלחימה הבינלאומיים, ובעצם הם מתכוונים ל"דיר בלקום, אתם קרובים לחציית הקו האדום". שלא לדבר על כך שנפגעה המטרה האמיתית של ביקור ביידן: לחזק את הנדבך האסטרטגי המזרח תיכוני שבנוי על ירדן, מצרים, הרשות הפלסטינית וישראל – מול רוסיה, איראן וחיזבאללה. אז מה הפלא שביידן זועם? מבחינתו, אם היה יכול, היה לוקח את דגל ישראל ומצטרף לתנועת המחאה שתהפוך אחרי המלחמה להיות תנועה להפלת הממשלה.
בינתיים מתנהל מול חיזבאללה המשחק הרגיל של פגיעות מקומיות הדדיות שמנוהל משך עשרות שנים. הם פוגעים כאן, אנחנו פוגעים שם, ושני הצדדים משמרים סוג של מתח ביטחוני מבוקר. מישהו נהרג? Tough Luck.
נכון להיום צה"ל משחק בהתאם ל"מסורת" הזו. אם חיזבאללה יצטרף בגדול למסיבת הדמים בעזה, אזי אכן נחזיר את לבנון לתקופת האבן ואנחנו נחזור לתקופת התנ"ך. וזה בדיוק מה שרוצים המתנחלים והמשת"פים שלהם. כבר כיום, עוד לפני שחיזבאללה החליט להיכנס לאירוע כולל הארסנל הרקטי והטילי שלו, יש לו יכולת לרתק כוחות בצפון והופ, שתי אוגדות מילואים עולות צפונה.
אם מול חמאס המלחמה תיקח חודשים, כמה שנים היא תימשך מול חיזבאללה, סוריה, איראן ורוסיה? ובצד הנזק המוסרי והכרסום בתמיכת העולם, יגיע הנזק הכלכלי לגבות מחירים שיפגעו ביכולת העמידה של הציבור משך אותם "חודשים". אני מניח שהאצבעות על ההדקים מגרדות לאקדוחנים שסבורים שזו הזדמנות להיפטר מהגרעין האיראני, ומקווה שהדוד ג'ו יבהיר להם שארה"ב לא שותפה להבערת המזה"ת.
ויתרנו על החטופים?
לנהל "ביחד" את המלחמה לחיסול חמאס הוא הדבר הנכון לעשותו, אלא שלא עובר יום בלי שמטורללי הממשלה, משת"פיהם ובעיקר החלילן מהמלין מתעקשים להנציח את הפער. בתקשורת נעשה מאמץ פתטי (אבל נכון) להוציא מהחבורה הזו סוג של הודאה באשמה, סוג של נטילת חלק באחריות. הרמטכ"ל והמטכ"ל תורמים את חלקם בצורך לצאת למלחמה בראש ולב נקיים. ואז באים אלה עם המה־קרה־למה־מי־מת.
השאלה היא מה הלאה.
במערכת הביטחונית והפוליטית יש אנשים שאמורים לחשוב צעד אחד קדימה לקראת היום שאחרי. במציאות שבה ביבי הוא רק דובר קבינט המלחמה שדואג רק לעצמו ושבה גלנט משחק על הקווים ורון דרמר הוא דש בורד פאפי, יושבים בצומת ההכרעות וההחלטות שלושה שהג'וב הזה, לחשוב צעד קדימה ולשים עין צופייה ליום שאחרי, מוטל עליהם: הרצי הלוי, בני גנץ וגדי איזנקוט. הייתי מעדיף את יצחק רבין ואמנון ליפקין שחק ואהוד ברק (יבדל"א) אבל זה מה יש. או בבוטות: גדי ובני, לא קיבלתם תמיכה לאומית רק כדי לפקד על מטוסים שיפציצו עיר. בשביל זה ביבי וגלנט מספיקים. יש לכם אישור לאומי לאופציה מלחמתית רק אם תבצעו שינוי קטן.
הפקודה העתיקה שהחליפה את "יאללה הסתער" במלחמת השחרור, הייתה פקודת ההסתערות בששת הימים "נוע נוע סוף". תחליפו את פקודת ההסתערות הנוכחית בשינוי המתבקש: נוע סוף מעשה במחשבה תחילה. אם התוכנית הראשונית מדברת על "חודשים רבים", צריך להעיף אותה וללכת על פלאן בי. אין לי מושג איך מתכננים תוכנית אלטרנטיבית שאמורה להיות מבוססת מודיעין ושולי ביטחון קשיחים לזמן קצוב. אלה הם ייסורי השאול הפרטי שלכם, אבל בשביל זה אתם שם.
מסתובבים בתקשורת מיני חכמולוגים שאומרים שניתן בו זמנית לנהל פעולה צבאית לחיסול חמאס (ואנשיו) ולפעול להחזרת החטופים. אין חיה כזאת. רוצים באמת להחזיר את כל החטופים? זה יעלה בהחזרת כל אסירי חמאס.
אנחנו ותיקי מדיניות הדחיות (מיקוח על מי ישוחרר וכו') במקרים הקודמים. הדחיות ו"השיקולים" נועדו לגרור זמן כדי לא להחליט בגלל לחץ הימין המשיחי. צחי הנגבי אומר ברורות: "לא נלך למו"מ עם מי שאנחנו מתכוונים להשמידם". המשמעות היא שאם מהלך החילופין לא יתבצע כאן ועכשיו, אזי ברור שהממשלה והאיש שעומד בראשה מוותרים על החטופים.