הסברה או מלחמה על התודעה זה קמפיין מתוכלל, שאמור להיות מנוהל ולא ריאקטיבי, אבל מתחילת המלחמה בעזה אנחנו עדים לכך שישראל ריאקטיבית. במקום לייצר את הנרטיב שלה, היא משתרכת מאחורי הקמפיין המתוכלל היטב של החמאס ומגיבה למה שמתרחש, באופן לא מספק לכל הדעות.
כאשר בוחנים את האופן שבו אנו מעבדים מידע, יש לזכור דבר אחד – המוח שלנו אינו לוח רושם שמשקלל את המידע באופן רציונאלי. הטיית האישוש עובדת שעות נוספות והמידע שנאמר ישמש כל צד לשמוע את מה שהוא מעוניין לשמוע. מה שהעולם יזכור מכל זה – זה את היחס ההומניטארי של החמאס.
למרות שהיא דיברה על התופת שעברה, לאחר שסיימה לתאר את החוויה הקשה שעברה, סיימה ליפשיץ בכך שקיבלה יחס טוב מהחמאס. "הם אמרו לנו שהם מאמינים בקוראן והם לא יעשו לנו רע, הם יתנו לנו את אותם התנאים שיש להם. הם מאוד דאגו לצד הסניטרי שלא נחלה להם חלילה, פעם ביומיים בא רופא שדאג להביא תרופות. היחס אלינו היה טוב, הם דאגו לכל הפרטים". עוד הוסיפה: "הם היו מאוד אדיבים, אכלנו את האוכל שהם אכלו.."
ומה אנשים יזכרו – אנשים עושים חישוב אוטומטי ואומרים לעצמם שאם היא מסוגלת לומר דברים טובים על שוביה, כנראה היא הצליחה לשכוח להם את הזוועות, אחרת אין שום סיכוי שהייתה מסוגלת להוציא מילה טובה על החמאס.
אף אחד לא עושה בראשו את החישוב שאולי זה מה שנאמר לה להגיד, שאולי איימו עליה או שבעלה עדיין שם. כל אלו לא מקבלים משקל בזיכרון שלנו. אנשים זוכרים רק את מה שהם שומעים ורואים ואפקט האחרוניות נותן משקל כבד למה שאמרה בסוף מסיבת העיתונאים ההזויה הזו. והנה ההוכחה - והכותרות בעולם כבר צועקות שחמאס "התייחס יפה" לליפשיץ.
התרעות פיקוד העורף