למסדר לקיחת האחריות הציבורית שפוקד בימים אלה את חלק ממקבלי ההחלטות בהווה ובעבר, יש משמעות כעת בעיקר עבורם. כך למשל הגיע השבוע נפתלי בנט, שנטל אחריות ציבורית ובכך תזכר אותנו שהוא היה פעם ראש הממשלה. בנט חזר דרך המלחמה ללוח השחמט הפוליטי, כשהוא משמש דמות הסברתית בעולם לטובתה של מדינת ישראל. הימין לא ישכח לו שהפר הבטחת בחירות ועמד בראש ממשלת שמאל, אך הטלטלה הפוליטית שעוד צפויה פה לאחר המלחמה תערבב את כל הקלפים מחדש.

"הבנו שאנחנו באירוע אחר": שחזור דרמטי נוסף מהקרבות מול המחבלים בעוטף
"החזירו אותם הביתה": משפחות החטופים הפגינו מול שגרירות מצרים

המפה הפוליטית תשתנה, בדגש על מחנה הימין. מי שהמלחמה המפתיעה, שתחילתה בטבח אכזרי ובלתי נתפס שמילים לא יכולות לתאר, קרתה במשמרת שלו, ילך וילכו הביתה, עם רצון או בלעדיו. בנט ושות' – שם קוד לשחקנים פוליטיים שרואים עצמם חלק מהנהגת הימין הבאה שתהיה פה – בונים לעצמם טרמפולינות. אחד בהסברה, אחרים בבניית תשתיות שקטות בינתיים על כוסות קפה עם אנשי מפתח. הימים האלה יגיעו, אבל לפני כן ישראל מוכרחה לנצח במלחמה על הבית.

אלא שמי שידם כעת עודה על ההגה הבינו מתוך מציאות המלחמה את מה שמבינים בזמן חירום. התגייסות דוחה את הקצוות הקיצוניים. כך קורה שמחלוקות על ג'ובים או תקציבי משרדים נפתרות באחת, והמשאבים מנותבים למקומות שבאמת זקוקים להם.

הנה השבוע, שבועיים וחצי בתוך המלחמה, הודיע יו"ר הקואליציה ח"כ אופיר כץ כי לא יאושרו כספים קואליציוניים אשר לא נוגעים לסיוע במלחמה. זאת משום שמדובר במקורות תקציביים קריטיים, כשבנוסף בכוונתו להעביר את כספיו הקואליציוניים לסיוע למפונים. הגיוני, חשוב וסליחה שלא נעמדנו מימין ומשמאל למחוא כפיים.

שר התפוצות עמיחי שיקלי טען השבוע כי יש לבטל משרדי ממשלה שלא מייצרים ערך. טענה לעניין בתוך ההלם המתמשך שאוחז במרבית השרים בשבועות האחרונים. נבחרי העם מוכרחים להתגייס למלחמה ולתמוך בעמם, גם כשהם סופגים ממנו ביקורות לא פשוטות.

יש לוודא שכל משפחה שפונתה מביתה תקבל רווחה מלאה וכבר מעכשיו לדאוג לעתידה. יש לטפל בפצועים הרבים, בבני משפחותיהם ובצוותים הרפואיים כדי שלא ייחסך מהם דבר. יש להשקיע ולחבק את המשפחות היקרות שאיבדו את אהוביהן או ממתינות לשובם משבי חמאס בייסורי נפש. ועוד ועוד. משום שפוליטיקה היא דבר קטן בימי מלחמה גדולים. מנהיגים אמיתיים וביצועיסטים, או עצלנים ורפי מעשה שהתחפשו למנהיגים אמיתיים, מתגלים בדיוק בזמנים האלה.

לראות אור יום
בלילה שבין שבת לראשון ישראל אמורה לעבור לשעון חורף. השמש זורחת שעה מוקדם יותר, ובהתאמה החושך יורד על כולנו מדי יום מוקדם יותר. כאילו לא חשוך לכולנו בנשמה בשלושת השבועות האחרונים.

ההיגיון הבריא אומר שמעבר לשעון חורף בתקופת מלחמה לא סביר, ולנוכח המצב המיוחד יש לדחות את כניסתו כדי שלחיילים שלנו תהיה עוד שעת אור בלחימה, וכך גם למי שמשנעים ציוד בדרכים; וכדי שלהורים תהיה עוד שעת אור עם ילדיהם אחר הצהריים. זאת, נוסף על כל המשמעויות הכלכליות החיוביות שיש בשעת אור נוספת, ובוודאי למען ההשפעה החיובית על מצב הרוח הלאומי הירוד.

במדינת ישראל, כמו בישראל, מקיימים דיונים אינסופיים בעניינים שאינם תמיד חשובים בהכרח. ומה אתם יודעים, גם בעניין שעון החורף התקיים דיון בקבינט הכלכלי־חברתי, שהסתיים בעובדה שכאמור עוברים מחר כרגיל לשעון החורף. שר הכלכלה ניר ברקת הביע תמיכה ביוזמה לדחות את המעבר לשעון החורף לחודש דצמבר, במטרה להקל את החיים של האזרחים. תמכו בו שר התרבות והספורט מיקי זוהר, והשרים ללא תיק והח"כים מתקווה חדשה גדעון סער ויפעת שאשא ביטון.

על הרגליים האחוריות נעמדו שרי ש"ס ושר התקשורת שלמה קרעי, שהתנגדו להצעתו של השר ברקת וטענו כי המהלך יפגע במתפללים, שיוכלו להתפלל שחרית רק שעה מאוחר יותר. כלומר, אפס גמישות בזמן מלחמה לצורך כלכלי, חברתי וגם בטיחותי. מדובר בהסתכלות צרה על מלחמה מורכבת, שנוגעת בחיים של כל אדם במדינה.

אלו שלעומתם מתבוננים במציאות בצורה יותר ריאליסטית ופרו־אקטיבית הם אלפיים הצעירים החרדים שרק השבוע הגישו בקשות להתגייס לצה"ל לאחר שלא היו מסוגלים לראות את הלחימה ולהמשיך לעמוד מנגד.

איים של שפיות
שמעתי את השחקנית והקומיקאית נועה קולר מסבירה השבוע שהפעולה של לצחוק היא הישרדותית כמו לבכות. בנוגע לתחושת האשמה על הצחוק בתקופה כזו, מבחינתה אין אופציה אחרת. השתכנעתי.

בתוך טירוף המלחמה, שיברון הלב הלאומי והחרדות הכי עמוקות שלנו כבני אדם, גם כהורים, ההישרדות פוגשת את כולנו. כל אחד בעוצמותיו שלו. במצולות המלחמה הסוערת והימים חסרי הוודאות, חשובים היום יותר מתמיד איים של יציבות שישמרו על הנפש.

אי של יציבות הוא אהבה וחיבוק. אי של יציבות יכול להיות אימון ספורט יומי. הוא יכול להיות ארוחה מזינה וטעימה במהלך היום. יש מי שימצאו אי כזה ברוטינת הקפה של הבוקר או בקריאת ספר. צחוק הוא בהחלט עוד אי של יציבות שמוטב להשתמש בו. תודה לך, נועה, על התובנה.