דמי אחינו ואחיותינו עדיין זועקים במלוא הכוח מן האדמה, וגם בכיים הכבוש של החטופים בעזה נשמע היטב בכל הארץ, אבל אדריכל החורבן בוחר להקשיב לקולות אחרים שעוזרים לו לסמן את שביל הבריחה, מאחריות. בזמן שהאומה כולה, כמעט, מתגייסת למלחמת הקיום שלה, הוא מגויס על מלא למלחמה אחרת, על הישרדותו האישית.
יואב גלנט: "התמרון יגיע, כשזה יקרה - תבינו את עוצמתו"
האלוף בריק מסביר מתי צריך להיכנס לעזה ומצהיר: חובה ללכת לעסקה לגבי החטופים
הוא לא מנחם אבלים (ויש אבלים למכביר, לצערנו), הוא לא מבקר פצועים, הוא אפילו לא מחבק את משפחות החטופים, שכל רגע שעובר עליהן בשלושת השבועות האלה הוא גיהינום נצחי. הוא מבקר רק בשטחים סטריליים ומצטלם עם חיילים ברקע, אחרי שאנשי האבטחה שלו וידאו שכולם נפרקו מהמחסניות. שלא כמו גיבורו, ווינסטון צ'רצ'יל, אין בו האומץ לעצור את השיירה שלו ולרדת לדבר עם האזרח ברחוב. הוא יודע שהוא יוקע ויגורש בבושת פנים. אבל חמור מזה, בימים האחרונים מסתמן גם שאין בו אפילו האומץ לממש את מטרת המלחמה שהגדיר: השמדת חמאס ככוח צבאי ושלטוני בעזה. זה כבר איום שהוא בנפשנו.
יש לך זמן פנוי? למה שלא תלמד/י אנגלית? לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>
צה"ל כשל בכל ממד אפשרי, מודיעיני, מבצעי ופיקודי, בזיהוי האיום, בהיערכות אליו ובתגובה. כך גם השב"כ. אחרי שהתאוששו מהלם ההפתעה, מיהרו כל בעלי התפקידים במערכת הביטחונית לקבל עליהם אחריות לכישלון: משר הביטחון והרמטכ"ל ועד ללוחמי שלדג הגיבורים שבאו לבקש סליחה מאנשי הקיבוץ על שלא הצליחו לחלץ את כולם.
הם לא קיבלו אחריות כדי לרצות מישהו. הם לא התמרחו באיפור והתייצבו מול מצלמה לדגמן מנהיגות. הם קיבלו אחריות, כי זה מה שעושה מי שנושא באחריות, כדי שיוכל להמשיך לתפקד. ניכר היה בכולם שברגע שקיבלו אחריות, הוקל במעט העול הכבד של הכישלון שהם נושאים, מה שיאפשר להם להתמקד מעכשיו במשימה העליונה: ניצחון במלחמה.
המלחמה הזאת תנוהל, לפחות בחלקה הראשון, על ידי אנשים שנושאים על גבם את המשקולת הכבדה של המחדל. המערכה תהיה ארוכה, וייתכן שחלקם יוחלפו במעלה הדרך. אבל בעוד הם מתמקדים במשימה של השמדת חמאס והמנהרות שלו, הממונה עליהם מתמקד בחפירה של מחילת ההימלטות האישית שלו. ככה יהיה קשה לנצח.
בסוף השבוע הזה ניצב ראש הממשלה בפני ההחלטה הקשה והאכזרית ביותר שנאלץ לקבל בימי חייו. על הכף האחת מונחים חייהם של למעלה מ־200 ישראלים (חלק מהחטופים אינם בחיים), על הכף השנייה מוטל גורלה של האומה כולה ויכולתה להמשיך להתקיים כאן. אין דרך להשיג את שתי המטרות גם יחד – גם לשחרר את החטופים וגם להכריע את חמאס.
לכל החלטה שיקבל יהיה מחיר נורא בחיי אדם. שלא כמנהגו, הפעם הוא לא יכול לברוח מההחלטה או למסמס אותה עד אין קץ. ישראל לא תוכל להיכנס למו"מ של חודשים עם חמאס ולהסכים להפסקת אש ארוכה, שתאפשר לחמאס להתחמש ולארגן מחדש את כוחותיו. חלון הזמן לקבלת ההחלטה הולך ונסגר.
לא עוד סבב - הכרעה
עוד במוצאי השבת השחורה היה ברור כמעט לכל ישראלי שאנחנו יוצאים למלחמה שיכולה להיות לה רק תוצאה אחת: השמדת חמאס על כל יכולותיו. לא מערכה מוגבלת ולא סבב לחימה, אלא מלחמה שחייבת להסתיים בניצחון חד־משמעי. לצה"ל לא הייתה תוכנית מבצעית למלחמה כזאת.
בימים שאחרי הטבח, פיקוד הדרום היה שרוי עדיין בהלם ההפתעה ועסק בטיהור יישובי העוטף. תא"ל (במיל') צ'יקו תמיר, מי שהכין את התוכניות המבצעיות הקודמות של הפיקוד, התייצב והחל לשרטט תוכנית חדשה שמטרתה להשיג הכרעה מול חמאס. תמיר הוא מהמצביאים הבולטים שצמחו בצה"ל בעשורים האחרונים. הוא אולי גם אחד היחידים שיודעים לקרוא את ההיגיון המרושע של המצביא המתוחכם שעומד מנגד – מוחמד דף.
יחד עם האלוף (במיל') יוסי בכר, תושב קיבוץ בארי שנלחם בשבת השחורה נגד הפולשים ואיבד כמה מבני משפחתו, הכין תמיר תוכנית שנועדה להביא את צה"ל אל מרכזי הכובד והשליטה של חמאס, ולהכריע. זאת תוכנית לתמרון קרקעי משמעותי לתוך הרצועה, שמביאה לידי ביטוי את מלוא עוצמתו של צה"ל. היא תיקח זמן ויהיו לה מחירים לא קלים בחיי אדם, אבל היא אמורה להשיג תוצאה החלטית.
האמריקאים שלחו לכאן שלושה גנרלים עתירי ניסיון שהמליצו לצה"ל לפעול נגד חמאס כפי שפעלה ארה"ב נגד דאע"ש – ברציונל של כתישה עד להשמדה – Degrade and destroy. זה תנאם הכרחי לחזרה לחיים בדרום, אבל לא מספיק. ברצועה שתיוותר לפלסטינים אסור שיהיה חמאס או כל כוח צבאי אחר שיכול להוות איום.
טוב עשה נתניהו שהתייעץ עם רבים בטרם קבלת ההחלטה, ושמע מגוון דעות, אבל אסור שיתפשר על המטרה הסופית: ניצחון על חמאס. השכונה כולה מסתכלת, ואם נתחיל עכשיו לדשדש בפשיטות לא החלטיות לתוך עזה, שרק יגרמו לנו לדמם ולא יביאו את התוצאה – זה יגביר את התיאבון של חיזבאללה לנגוס בנו גם מצפון. אי אפשר להביא להכרעה כשנלחמים בזהירות, למדנו את זה במחיר דמים כואב במלחמת לבנון השנייה ובצוק איתן. צה"ל יכול וחייב לנצח בעזה.
בריק מהלך אימים
בין שלל המומחים שנתניהו נועץ בהם היה גם האלוף (במיל') יצחק בריק, מי שהוכתר עכשיו ברשת כנוסטרדמוס המודרני שהתריע וחזה כל חורבן וכל אסון אפשרי. בביקורת הגורפת של בריק על צה"ל יש גם דברי טעם שראוי להקשיב להם. חבל שנתניהו לא הקשיב לו או לשר הביטחון יואב גלנט לפני חצי שנה, כששניהם התריעו על כך שמהלכי הממשלה שלו מפרקים את העוצמה הישראלית ומציבים אותנו מול סכנה ברורה ומיידית. חמאס דווקא הקשיב וזיהה את ההזדמנות.
בריק מנצל את שלל הבמות שניתנות לו עכשיו כדי להמשיך להלך אימים על כולנו. הוא מסביר שצה"ל לא מוכן ולא מסוגל לבצע את המשימה. לכל מי שמתמלא חרדה למשמע דבריו, אני ממליץ לרדת לדרום ולראות את העוצמה שנצברה מול עזה. במלחמה הזאת עזה עומדת לפגוש את העוצמה של צה"ל המודרני, בדרך שאף אחד במזרח התיכון עוד לא חווה.
צה"ל לא ייכנס לעזה בהיגיון של סבב לחימה ומהלכים כירורגיים וסלקטיביים. כשצה"ל יפעיל את מלוא כוחו, והוא יפעיל, שום חטיבה של חמאס לא תוכל לעצור אותו. הם יזנבו בכוחות שלנו, הם יגבו מחיר, אבל בסוף הם יושמדו ואנחנו ננצח. "אתם שואלים מה המדיניות שלנו?", אמר צ'רצ'יל לבריטים ב־1940, "ואני עונה מלחמה, מלחמה בכל כוחנו ומשאבינו, נגד אויב מפלצתי. ומה התכלית, אתם שואלים? אני עונה במילה אחת: ניצחון. כי בלי ניצחון אין הישרדות".
הכותב הוא הפרשן הצבאי של חדשות 13,
[email protected]