את הטור הזה אני מבקש לפתוח באזהרה, או יותר נכון בסוג של תיאום ציפיות. הכניסה המאוד טובה ללחימה של אוגדות צה״ל אינה צריכה להפתיע אותנו. הטראומה הקשה משרשרת המחדלים הבלתי נגמרת ברמה המבצעית והמודיעינית, שנחשפו אליה באסון מתקפת הטרור של חמאס על עוטף עזה, אינה עומדת בסתירה לכך שהחטיבות והגדודים שנלחמים עכשיו בעזה התאמנו בשנים האחרונות, גם אם במתארים אחרים, לפעילות קרקעית ברצועת עזה, והם נהנים מיתרונות שיודע לספק צבא גדול, בעל עוצמות אש וטכנולוגיות מהמתקדמות בעולם.
כל זה בא לידי ביטוי בימים הראשונים ללחימה. במבט לאחור, גם אם התאמת התוכניות והפקודות החדשות גרמו לעיכוב ובזבוז של זמן יקר לכאורה, במבחן התוצאה זה אפשר את הכנסת הכוחות בצורה טובה, כשהם מוכנים לקרב.
בפעולה קרקעית בעזה: כך שוחררה החיילת אורי מגידיש משבי החמאס
האזהרה הראשונה היא, שלצד ההצלחות של השלב הראשון בפעילות הקרקעית, בסוג כזה של לחימה יהיו גם הצלחות טקטיות כואבות לאויב, אבל גם טעויות וכשלים, שיגבו מחיר בחיי אדם. השלב הבא של הלחימה בשטח עירוני בשכונות העיר עזה הוא כבר יותר מורכב ומסוכן מהשלב הראשון, שבו צלחו חטיבות צה״ל באופן טוב את השטחים הכפריים וערים קטנות בדרך לעיר עזה. כאן כבר מתחיל סיפור אחר לחלוטין.
אזהרה נוספת וחשובה נוגעת למטרות המבצע. שתי מטרות גדולות מאוד הוגדרו על ידי הדרג המדיני - הכרעת היכולות הצבאיות והשלטוניות של חמאס והחזרת החטופים הביתה. גם המשך מוצלח מאוד של התמרון הקרקעי בצפון הרצועה והישגים מול מרכז העצבים של חמאס בעיר עזה אינם מבטיחים עמידה בשני יעדים אלה, שבישראל מבקשים לחבר ביניהם. אך יכול להיות גם מצב הפוך, שמטרה אחת תפריע לשנייה.
כל הדברים הללו דורשים זמן רב, וספק אם לישראל יהיה את כל הזמן שאותו היא מבקשת למצות. בינתיים, לפחות בשתי היממות האחרונות, הצליח צה"ל להרוויח חזרה זמן יקר, בשל המהירות היחסית שבה הצליחו הכוחות להתקדם דרך שערי עזה לשכונות העיר עצמן. אתמול, כשהתפוגג מעט ערפל הקרב משתי היממות הראשונות של הפעילות הקרקעית, התחילה להתבהר תמונת הקרב - צה״ל כבר נמצא עמוק בפנים.
ככל שצה״ל העמיק את כניסתו לאזורים פלסטיניים עירוניים ורשת האינטרנט חזרה לפרקים, התרבו הדיווחים והצילומים מעזה. בדיווחים מעזה טנקים של צה״ל נעים ברחוב סאלח א־דין, צומת נצרים ואזורים נוספים, כשניתן להניח כי בשעות שעברו מאז כתיבת שורות אלה, העמיק צה״ל עוד יותר את עומק כניסתו לשטח, רק שעכשיו הכל כבר יהיה לאט יותר, בתוך השטח העירוני המורכב שבו לחמאס יש גם מנהרות הגנתיות רבות, לצד פירי מנהרות שנפגעו מקריסת מבנים עליהן או מתוואי של מנהרות שנפגעו בתקיפות חיל האוויר. מרבית הירי מהרצועה בימים האחרונים הוא של פצצות מרגמה, במטרה לפגוע בכוחות צה"ל ובעורף הצבאי.
עד לשלב זה, צה״ל מתקדם על פי התוכניות שלו, ואולי אפילו בקצב מהיר יותר מזה שתוכנן, אבל לצד הכניסה ברגל ימין, מטרות המלחמה עם חמאס אינן תלויות רק בתוצאות ובהישגים בשטח, לנוכח המורכבות של סוגיית החטופים בעזה. סרטון שלוש החטופות ששחרר חמאס כחלק מהלוחמה הפסיכולוגית מול ישראל והניסיון לשווק לעולם מצג שווא של טיפול הומניטרי בחטופים, אל מול סרבנות ישראלית לכאורה, שנובעת מהרצון לנקום את הכישלון של ישראל והצבא אל מול מתקפת הטרור של חמאס.
במצבים מהסוג הזה אין בכלל ספק כי החוטפים שולטים על אופי המסרים המשרתים את חמאס במטרות שביקש להשיג. הביקורת שהטיחה אחת החטופות בהכוונה ישירה לראש הממשלה ולתפקוד הצבא, מתכתבת עם ביקורת אותנטית שנשמעת בציבור הישראלי ובוודאי קיימת במיוחד גם בקרב החטופים, שבסבלם, כעסם וכאבם עושה החמאס שימוש ציני ואכזרי. סביר שבדברי הזעם והכעס של החטופות שתל חמאס באופן ציני האשמה ישירה כלפי נתניהו, כמי שאחראי לטבח באזרחיו.
בישראל לא הופתעו מהסרטון ומהלוחמה הפסיכולוגית של חמאס, שהייתה צפויה, ונערכים לכך שבהמשך יהיו סרטונים קשים יותר, במטרה להגביר את הלחץ על ההנהגה הישראלית, ולכל הפחות לנסות ולעצור את המשך ההתקדמות של צה״ל והלחץ שמופעל על העיר עזה. מאחורי הקלעים, נכון לעכשיו, קשה לזהות אופטימיות בצד הישראלי או סימנים להתקדמות משמעותית במשא ומתן. בישראל עדיין מחזיקים בעמדה שככל שיגבר הלחץ הצבאי, כך הסיכוי לעסקה יגבר, אך במערכת הביטחון מטילים ספק ביכולת להשיג בפעימה אחת הסכם כולל לשחרור כל החטופים, ורואים אפשרות סבירה יותר לשחרור נשים וילדים.
בישראל סבורים כי לצד העובדה שהחטופים הם קלף דרמטי עבור חמאס בניהול המלחמה מול ישראל, גודל הקבוצה שנמצאת בידיהם מהווה עבורם גם נטל, בצורך לדאוג להם ולשמור על מיקומם בסודיות, לצד הנטל התודעתי מול העולם. בין דיווחי המלחמה בעזה לסרטון המטלטל של החטופות, מבקש חמאס לנסות ולעצב את הישגיו, למרות שבשטח היו בימים אחרונים לא מעט הישגים מבצעיים לצה״ל, אבל אלה נותרים כרגע ברמה הטקטית בלבד, כל עוד חמאס ממשיך לנהל את הקו הרצוי לו בלוחמה הפסיכולוגית מול ישראל, על מנת לשחרר את אסיריו מבתי הכלא ולעצור את המלחמה בעזה.
ימים קשים עוד צפויים לנו. בישראל מחזיקים בעמדה שלחץ צבאי יגביר את הסיכוי לשחרור החטופים, אך בחמאס יעשו את כל המאמצים להוכיח בדיוק את ההפך. במהלך ביקור אתמול של ראש הממשלה ביחידת הגדעונים, בחר נתניהו לאחר פרשת הציוץ שנמחק, שבו הטיח ביקורת ואחריות ישירה כלפי אמ״ן ושב״כ, להחמיא לשב״כ ולעומד בראשו. אבל גם כשנמחק הציוץ, את משבר האמון והמתחים כבר לא ניתן למחוק או להסתיר - הכל בחוץ.
נתניהו בחר באופן פומבי לנתק את עצמו משרשרת האחריות. בהתחלה היו אלה אנשיו וסביבתו הקרובה שביקשו לעשות עבורו את העבודה, עד הציוץ שבו ניתק את עצמו במודע מציר האחריות של מערכת הביטחון. זו טעות קשה וחמורה של נתניהו, שמחמירה עוד יותר את יחסי האמון בינו לבין צמרת מערכת הביטחון. למחיקת הציוץ אין כל משמעות.