הדבר הבולט ביותר שאתה פוגש בצה"ל של אחרי 7 באוקטובר הוא שקט. רבים מהמפקדים שמובילים עכשיו את הלחימה בעזה היו שם, בשבת השחורה ובימים שאחריה, ופניהם השתנו, פשוטו כמשמעו. מה שהם ראו בעוטף באותם ימים, החברים הרבים שאיבדו, שינה אותם לנצח. הם התבגרו בבת אחת והם מבינים את גורליות המשימה שמוטלת על כתפיהם.
הרמטכ"ל במסר לנסראללה ולחות'ים: "מוכנים לתקוף גם בזירות אחרות"
תיעוד מיוחד: חיילי גולני מחסלים עשרות מחבלים, כלי טייס מפציצים חוליית מבתים
מתמרנים תוך כדי תנועה: תכניות צה"ל לפעולה הקרקעית השתנו משמעותית
מרגע שיצא התמרון לדרך, ובלי להמעיט מהתרומה האדירה של חיל האוויר והמודיעין, הצלחתה של הפעולה הקרקעית מוטלת עכשיו על המפקדים והלוחמים של החי"ר והשריון. והם מדהימים, לא פחות.
מכונת המלחמה של צה"ל פועלת כפי שלא פעלה מעולם. היכולות שצה"ל מפעיל בעזה לא דומות לשום מערכה אחרת והעוצמה שפוגש חמאס היא כזאת ששום אויב שלנו לא פגש. מרגש לראות בתוך המאמץ הזה כמעט את כל חלקי החברה הישראלית, מתמסרים כולם וגם מוסרים נפשם למטרה אחת: ניצחון. כן, יש ישראלים שנשארו בבית עם טרנינג וכפכפים וממשיכים להפיץ דברי הסתה נגד צה"ל ומפקדיו, אבל הם בשוליים.
צה"ל מקווה להביא הישג מול כוחות חמאס. ספק אם בזמן הזה נצליח להציג את גופותיהם של יחיא סינוואר ומוחמד דף. אולם, הכוונה היא להשיג הכרעה אל מול עיקר הכוח של חמאס בצפון הרצועה. התקווה היא גם שהאיום הישיר על שליטת חמאס בעזה יאיץ מו"מ על החזרת החטופים ו/או ייצור הזדמנויות מבצעיות לשחרר עוד מהם.
הטור המלא מחר במעריב