בטח יצא לכם לראות סרטון או שניים של חקירות המחבלים הארורים. כשאנחנו מתבוננים בסרטונים, אצל רובנו עולה סוג של חוסר נוחות, מעין דיסוננס לא פתור כתוצאה מהפער הבלתי נתפס בין מעשי הטבח הנוראיים, עריפת הראשים, שריפה של אנשים בעודם חיים ושאר הזוועות ומצד שני יושבים שם המסכנים העלובים האלו ומתארים שם בסוג של ניתוק מהאירוע, סוג של דיסוציאציה, מתארים בפרטי פרטים את מעשי הזוועות, כאילו הם מתארים סרט שראו.
חקירת מחבל מטבח כפר עזה: "ירינו על הממ"ד עד שלא שמענו קול"
בזמן הצפייה בסרטוני החקירות, עולים אצלנו באופן אוטומטי סימני שאלה. המודלים התפיסתיים שלנו מנסים להסביר הפער הזה. אבל ללא הצלחה. לא את חבורת הפתטיים הללו ראינו במוחנו בזמן שנחשפנו לזוועות.
נחזור אחורה לתקופה של אחרי השואה, למשפט אייכמן. מי שתעדה את משפט היא חנה ארנדט, ובעקבותיו תבעה את המושג: ״הבנאליות של הרוע״.
בספרה היא מספרת שכאשר פגשה לראשונה בדמותו של אייכמן היא מאד הופתעה. היא צפתה לראות רב מרצחים סאדיסט ושטני. מישהו בעל שנאה יוקדת ליהודים שנהנה מהתפקיד שלו בהשמדת העם היהודי.
ואז, תוך כדי המשפט היא מופתעת לראות דמות רגילה לחלוטין, דמות אפרורית, משעממת, בנאלית, נורמלית והיא לא מצליחה לסגור את הפער בין הציפיות שלה למציאות.
לפער המוסרי הזה היא קוראת ״הבנאליות של הרוע״. המטרה של הרוע זה להפוך את בני האדם לאוטומטיים, לזומביים, לאנשים שפועלים על אוטומט ללא רגש או אמפתיה לקורבן. עבורם הקורבנות זו רק עוד מטרה שהם צריכים לעשות עליה וי ולבצע בפקודות שלהם. המחבלים פעלו כמו רובוטים חסרי רגש. וממה שרואים בסרטונים, גם אידיאולוגיה גדולה לא הייתה שם. הם נהפכו לרובוטים באמצעות הינדוס תודעה.
״מעשיו היו מפלצתיים, אך האדם עצמו היה בנאלי״. הביטוי "הבנאליות של הרוע" ״מצביע על הפרדוקס בין ממדי הפשע לבין חוסר הייחודיות של הפושע".
הדבר השני שארנדט זיהתה אצל אייכמן היה היעדר מחשבה. חוסר אמפתיה משווע, חוסר יכולת להתבונן על הזולת. ואכן רובוטים פועלים ללא מודעות, ללא רגש, מבצעים פקודות. חוסר מודעות כזה מסוכן יותר מכל האינסטינקטים המרושעים שאולי קיימים באדם.
ואם נחזור למחבלים, כאשר צופים בהם במהלך החקירות, רואים אפאתיות. המחבלים כאילו קראו מהדף, ממשהו שלכאורה לא נוגע אליהם, כאילו לא הם היו שם ועשו את כל המעשים הנוראים האלו. כמו התבוננו על סיטואציה שמתרחשת מהצד. בחלק מהמקרים החוקרים שואלים אותם האם המעשים שלהם, כמו רצח ילדים ואונס נשים באים בקנה אחד עם הקוראן והם עונים ללא התלבטות שלא. שזה לא משקף את הקוראן. אנחנו יודעים היום שניתן לבצע מעשים, ללא נוכחות, מתוך אוטומט במיוחד אם עברת שטיפת מוח של מה צריך לעשות.
דיסוציאציה מתארת מצב שבו היחיד מנתק את עצמו מרגשות או תחושות ואפילו שוכח מיהו. באף לא אחת מהחקירות שצולמו, לא נראה רגש, או גאווה במעשים. מדובר פשוט ברובוטים שאומנו ותוגמלו להיות מכונות לחימה.
שום דבר מהאמור, אין בו כדי להוריד מההתנהגות של חיות האדם האלה אלא כדי לנסות להסביר לעצמנו כיצד ניתן לייצר רוע. כאשר החמאס הוא בית גידול האפקטיבי ביותר שיש היום ליצירה של רוע טהור. הרוע לא תמיד מגיע בתצורה של אידיאולוגיה עמוקה, לפעמים הוא מגיע בתצורה של פעולות אוטומטיות, חסרות מודעות, חסרות רחמים וחסרות אנושיות.