השבוע הראשון של נובמבר נפתח בעליות שערים במרבית ענפי המסחר המובילים, ובראשם מניות הבנקים. אחרי שלושה שבועות פיננסיים שחורים, מתברר כאילו לא הייתה שבת שחורה וכאילו העננה השחורה נעלמו מעל שמי לבנון.
השר שפע אופטימית, הקרין ביטחון עצמי של שר אוצר משווייץ, והעריך שהמשק יתאושש במהרה בזכות העלייה, תמיכת יהדות העולם ועוד תזות משיחיות. לבנקאים קרא להיכנס מתחת לאלונקה, אבל אלה העדיפו לדבר על התמיכה בהייטק ושמירת חוסנה של המערכת.
והוא צודק. קשה להאמין שבנק ישראל יוריד בזמן הקרוב את הריבית לנוכח הזינוק בגירעון ובהוצאות הממשלה. לתחושה הפסימית יש להוסיף את העובדה ששלוש חברות דירוג האשראי הבינלאומי שלפו כרטיס צהוב. מודי'ס ופיץ' פרסמו תחזית דירוג עם בחינה שלילית, ו־S&P הורידה בפועל את תחזית הדירוג לשלילית. הדירוג יירד אם המשק יצעד למתווה גירעוני הנאמד ב־100־150 מיליארד שקל אם לא יותר. איך יממנו את כל הטוב הזה?
ואולי ניתן להכריז על ניצחון כשבמשך שבוע ברציפות לא יירה שום טיל מעזה. ומה עם המצב בלבנון, שם נסראללה מהלך על החבל הדק שבין מתיחות למלחמה?
בקיצור, שלל סימני השאלה מבחינת הסוף בהיבט הצבאי שאינו נראה באופק, אינם מרתיעים את הסוחרים. תיאבון הסיכון שלהם גדול, והם כבר רואים באופק את פעמי השלום. מבחינתם, אם החמאס יובס, יוזמת השלום של ארה"ב עם סעודיה תחזור לקרום עור וגידים.
לדעתי, מדובר באופטימיות בלתי נשלטת שעומדת בסתירה להלכי הרוח ברחוב הישראלי. יש כאלה שלא רק שאינם יכולים לגמור את החודש, אלא אפילו לא להתחיל אותו.
אבל על דבר אחד אין ויכוח: הגופים המוסדיים נהנים מאינפלציה של כסף המתבטאת בסכומי ענק מנוהלים של שלושה טריליון שקל. את הכסף חייבים להשקיע, אחרת אין הצדקה לתשלום דמי הניהול. חלק מהכסף המושקע בחו"ל והבורסות המתעוררות שם, הינם הסבר נוסף לעליות בישראל.
התרעות פיקוד העורף