1 משוגעים, רדו מהגג
"שקרן בן שקרן" הוא רק מאפיין אחד בקורות החיים שהדביק לו. הוא מנצל עד תום את מעמדו הפוליטי, ובענייני האוצר יכול לעשות מה שהוא רוצה. ללא מגבלת הכוח, שר האוצר מהלך כטווס צעיר ויהיר, הלוקה בראשיתה של תסמונת נפוליאון עם סימני משיחיות מתקדמים. הוא זחוח מהכוח העצום שנפל בחלקו ואינו מתעניין בפרטים הקטנים, אבל מצטייד בססמאות בומבסטיות.
שר האוצר משחק בביטחון המדינה בעיכוב העברת הכספים לרשות הפלסטינית. כשסוף־סוף מתרצה, הכסף מועבר באי־חשק כאילו זאת קופת דן חסכן משפחתית. לקינוח הוא מקזז 275 מיליון שקל, כמו ניכוי מס במקור. המשחק הפוליטי המסוכן מתכתב עם ה"בייס" שלו, אף שהציבור הרחב אמור להיות "הבייס". וכשהסמוטריץ' עולה לו לראש, הוא גם מפסיק לספור את הדרג המקצועי.
מצב "מצוין" זה מאפשר שליפות מהמותן של הוצאות תקציביות, כאילו שכחנו שאנחנו סמוכים על שולחן משלם המסים האמריקאי. כמה דוגמאות: השבוע הוא החליט להרחיב את מעגל הזכאים לפיצויי מלחמה מלאים מטווח של 7 ק"מ ל־40 ק"מ, ולכלול מסיבות פוליטיות גם את באר שבע ואשדוד. ומה עם ראשון לציון? ומה עם נהריה? בעזרת השם, הן יסתדרו לבד. השליפה ללא התייעצות עם הדרג המקצועי תעלה לאוצר (כלומר לנו) 9 מיליארד שקל נוספים לשלושה חודשים. הוא ממשיך ומבזבז מיליארדים בפארסת סבסוד מחירי הבנזין למכוניות (נכון לעכשיו עד 15 בנובמבר). זה הדבר האחרון מחויב המציאות במלחמה, אבל גם בעניין זה אינו סופר את פקידי האוצר.
זו סנוקרת למפלגות החרדיות, שעדיין לא ברור איך יבלעו את הצפרדע בגודל פיל - והסאגה הזאת נוגעת לתקציב 2023 בלבד. המלחמה האמיתית תהיה בתקציב 2024. סמוטריץ' מבין שהתקציב המקורי רלוונטי בערך כמו הכרזת פצצת האטום של השר עמיחי אליהו על עזה. על הפרק מהלכים כמו שיקום יישובי העוטף, החזרת המשק לצמיחה ומציאת מקורות למימון הגירעון. מחלוקות פנימיות מעכבות את הדיון, אבל כבר כעת ברור שהמשימה העליונה, עוד לפני הטיפול ביישובי העוטף, תהיה הלבנת הכספים הקואליציוניים והעברתם לבסיס התקציב. מדובר על 8 מיליארד שקל לפחות.
לפי נתוני האוצר, הוצאות המלחמה נאמדות בשלב זה ב־80 מיליארד שקל - וזה עוד תחשיב אופטימי. הוא כולל גידול של 20 מיליארד שקל בהוצאות המלחמה, תשלומי מס רכוש, תשלום ליישובי העוטף ואובדן ההכנסות ממסים. בהערכות נדיבות נקבע שהגירעון ימריא ל־5% מהתוצר (כלומר ב־100 מיליארד שקל). ואולם בהערכות שמרניות ריאליות יותר, מוערך עומק הגירעון ב־200 מיליארד שקל. אז מהיכן יבוא הכסף?
נתחיל בשאלה הקלה יותר והיא - מהיכן לא יגיע. הוא לא יגיע מאחד מ־38 משרדי הממשלה, מרביתם לענייני כלום ושום דבר. כפי שראינו, נתניהו לא יעז לריב עם סמוטריץ', בן גביר או המפלגות החרדיות, גם אם מדובר בחיסכון של מיליארדים. גם לא נחזה בנס של קיצוץ בתקציבי המעונות, התחזוקה של משפחת נתניהו או בשיעורי פילטיס לרעיה. הרי בעיצומה של המלחמה לא נוגעים בתקציב בית המלוכה. ואולי נראה קיצוץ בשכר חברי הכנסת? ימים יגידו.
2 עבודה זרה
משבר העסקת העובדים הזרים אינו זר לעוסקים במלאכה. תמיד היה מחסור. בדרך כלל הישראלים התעצלו לעבוד. אלא שבעקבות המלחמה התברר שישראל אינה רק ארץ זבת חלב ודבש, אלא גם ארץ אוכלת עובדיה. 24 עובדי חקלאות מתאילנד מיישובי העוטף נפלו בשבי חמאס. בענף הבנייה העובדים הזרים לא המתינו הרבה ונעלמו חיש מהר מהפיגומים.
ערב המלחמה הועסקו בענף הבנייה 23 אלף עובדים מסין, ממולדובה ומאוקראינה. בנוסף, 70 אלף פועלים פלסטינים הגיעו מהשטחים ועוד 5,000 עובדי ביצוע מסין. התוכנית המקורית הייתה להביא 2,000 ממולדובה ו־5,000 נוספים מסין. עם הודו נחתם הסכם עקרונות לייבוא 3,000 עובדים, אבל המלחמה שיבשה הכל. 5,000 עובדי בנייה עזבו מיידית את ישראל, ובפועל נוצר מחסור של 70 אלף עובדי בנייה - וזו כמות עצומה.
השבוע חזרו אתרי הבנייה לפעול באופן חלקי. בענף הבנייה משקיפים על העתיד בדאגה מהולה בייאוש. מדינות שאיתן נחתמו הסכמים בילטרליים חזרו בהן ולא מאפשרות לעובדים להגיע לישראל. עם סרי לנקה נחתם הסכם עקרונות, אבל לא בטוח שהוא ייושם. המוצא העיקרי שנותר הוא הבאת עובדים באמצעות הסכמים של גופים פרטיים ולא בין מדינות.
"תאגידי כוח האדם הפרטיים יכולים להביא דרך מתווה פרטי 25 אלף עובדים בתוך חודש וחצי", אומר אלדד ניצן, יו"ר תאגידי כוח אדם זר בענף הבנייה. "זה ייתן לענף חמצן, ובעתיד נוכל להגדיל את המספר. בדיונים בכנסת נמשכת הסחבת, ובמקום לצאת מההלם ולהגיע למתווה מוסכם - מתברברים למרות הלחץ של משרד השיכון. ענף הנדל"ן קורס, מאות אתרי בנייה מושבתים, דירות לא יימסרו במועד שנקבע, והצפי הוא שתוך מספר חודשים מחירי הדירות יזנקו בעשרות אחוזים".
"המצב קשה גם כך. אם בעיית המחסור בעובדים לא תיפתר תוך חודש־חודשיים, אחרי שהמלחמה תסתיים יהיה עיכוב עצום במסירת דירות. המחסור יגרום לכך שהמחירים ימריאו. אנחנו מדברים מול משרדי הפנים והשיכון והמשפטים כדי לשנות את המצב. במשבר חמור כזה חייבים לזנוח את העמדות המסורתיות ולחשוב מחוץ לקופסה".
3 אשראי ורע לי
כלל ידוע בעולם ההשקעות הוא לא לשפוט משקיעים בתקופות גאות. רק בתקופות שפל ניתן לגלות מי נכנס לים ושוחה עירום. רוצה לומר: לקנות כשהשוק בעלייה זו חוכמה לא גדולה. יותר קשה להתמודד בעסקה בתקופות שפל ולדאוג לכך שגם אם המחירים יורדים, יש מספיק יתרות נזילות ואין צורך לרוץ לממש נכסים במחירים הנמוכים בעשרות אחוזים ממחיר העסקה.
המכרז למכירת הקרקעות בשדה דב של רשות מקרקעי ישראל לפני שנתיים מדגים את התזה היטב. העסקה עלתה לכותרות השבוע בעקבות דרישת בנק לאומי למנות כונס נכסים לחלק מנכסי חברת הנדל"ן חנן מור. אחד הנכסים שבסכנה הוא המקרקעין בשדה דב. קרקעות שדה התעופה לשעבר הפכו לסמל להסתאבות שוק הנדל"ן והבנקים. לא ייאמן לאן הגיעה הנכונות למכור ולממן בכל מחיר.
כשבשנת 2021 יצאו המכרזים הראשונים של הרשות לבניית שכונת היוקרה מול חופי תל אביב, התוצאות היו מדהימות. הקרקעות נמכרו במחיר הגבוה פי שבעה ממחירן הראשוני וממחיר הערכות השמאים. עוד ניתן לחשוב שתחת הקרקעות נמצאים מכרות יהלומים וזהב. עלות הקרקע כחלק ממחירה של דירה ממוצעת הגיעה לכ־3 מיליון שקל, והדירות הוצעו למכירה בפי שניים ואף למעלה מכך.
מבין החברות הבורסאיות בלטו בזכייה במכרזים חנן מור, שיכון ובינוי, ישראל קנדה, אלייד ואחרות. שיכון ובינוי הייתה הראשונה לזהות את עומק המחדל, וכבר ברבעון השני הפחיתה 300 מיליון שקל משווי הקרקעות. ישראל קנדה, שמומנה באמצעות בנק לאומי, שידרה עסקים כרגיל ובשלב זה לא הפחיתה. עדיין לא ברור כיצד תנהג בדוחות הכספיים לרבעון השלישי.
מי שנקלעה לתסבוכת היא חנן מור, שמנפה את עסקת הרכישה בהיקף 1.3 מיליארד שקל בהלוואה מקונסורציום בראשות בנק דיסקונט, הכולל את הפניקס ואת בית ההשקעות מיטב. חלק מהמימון סופק דרך מחזיקי איגרות חוב. אם את בנק דיסקונט עוד ניתן להבין בעסקה, לא ברור מדוע הפניקס מימנה עסקה ברמת סיכון גבוהה - ובוודאי לא את בית ההשקעות מיטב. אלא שאז ההנחה האופטימית של כולם הייתה שבתוך שנה מחירי הדירות בפרויקט היוקרה יזנקו ב־10%, ובעיית הנזילות והמחסור בהון תיפתר.
גם בנק הפועלים בניהול דב קוטלר הוא מהמממנים העיקריים בענף הנדל"ן, אך הוא מתנהל כרץ למרחקים ארוכים. עסקאות מימון כמו אלה של חנן מור, שהגיעו לשולחנו בבום של 2021, נדחו על ידי קציני האשראי בבנק. בעוד הוא זהיר במתן אשראי בהשוואה ללאומי, הוא מגלה יותר אורך נשימה מול המלווים. זה הוכח בנכונותו לפני שלוש שנים להמתין לפירעון החובות של יצחק תשובה ואחרים. מאז הבום בענף הנדל"ן כללי המשחק השתנו. ריבית הפריים זינקה, המכירות נבלמו, ולקינוח המלחמה בעזה. בקיצור, סערה מושלמת.
4 איש העבודה
"בשבוע שעבר הוחלט שנשלם שכר למפעילי המעונות למרות שהם לא עבדו. הפיצוי ישולם למפעילים כדי שיחזירו את הכסף להורים, או לחלופין שיפחיתו את התשלומים השוטפים. זאת הוצאה תקציבית נוספת של 100 מיליון שקל".
"את 4,000 הפועלים מעזה שנתקעו בישראל החזרנו לעזה. לא יהיה יותר מצב שנקבל עובדים מעזה שפרנסנו, אבל במקביל מסרו מידע לחמאס. עובדים זרים עולים אומנם פי ארבעה מעובדים פלסטינים, אבל בכל זאת ניאלץ לייבא אותם. כדי להגדיל את ביטחון התושבים יש חובת הצבת שומר באתרי הבנייה. הדבר נאכף על ידי העיריות ומשרד העבודה. לא שווה לקבלנים להפר את החוק ולעשות טריקים".
"משרד החינוך בודק אותנו כל הזמן. יש במשרד החינוך מחוז חרדי עם עשרות מפקחים בכל בתי הספר. מה זה הקשקוש הזה שאין פיקוח? דוגמה נוספת לכסף קואליציוני: במחלקת ההשתלמות של המכללות יש סמינרים חרדיים, שם לומדות נשים מקצועות תוכנה. בסקטור הפרטי מעריכים את יכולותיהן המקצועיות. משום מה, עד היום הם קיבלו כל שנה 50% מתקציב תלמיד מכללה רגילה. גם זה נחשב לכספים קואליציוניים ולא חלק מבסיס התקציב. במשרד העבודה יש 52 מיליון שקל, אבל האוצר לא יכול לקחת את הכסף, כי מדובר בכסף המיועד לסמינרים".
התרעות פיקוד העורף