"אנחנו צריכים לעשות עבודה טובה יותר מול העולם ולהסביר שישראל לא תחיה עם ארגוני טרור על הגבולות. מי שרוצח וחוטף ישראלים, צריך לדעת שהוא יושמד". הנה משפט שיש עליו קונצנזוס וברור לכל שבמלחמה בשנת 2023 זירת ההסברה היא מקום שמדינת ישראל מוכרחה לשלוח צבא משלה להילחם באומץ, בכוח וביצירתיות. הרשתות החברתיות הן שחקן מרכזי בזירת ההסברה הבינלאומית, המשפיעה והמכריעה. תראו איך חמאס שולט גם בטיקטוק.
מתמרכזים: ביום שאחרי מוכרח לקום כאן ימין ביטחוני־ליברלי | דניאל רוט אבנרי
את סרט הזוועות ששודר בכנסת צריך שכל העולם יראה | דניאל רוט אבנרי
את המשפט הזה צייץ השבוע ראש הממשלה לשעבר וראש האופוזיציה בהווה, ח"כ יאיר לפיד. איש תקשורת מוביל ומוערך בעברו, כריזמטי בהווה, דובר אנגלית רהוטה, מבין סושיאל ומי שיש לו צבא כזה בשלוף. צבא של עשרות אלפים בדמות פעילי מפלגת יש עתיד, רבים מהם צעירים שחיים ונושמים את הרשתות החברתיות. לפיד משקיע חזק בנוער, והם גדלים להיות מצביעים. משתלם לו.
לפיד, שמנהל קמפיין בחירות בלתי פוסק מהיום שבו נכנס לפוליטיקה לפני כעשור, עוקץ את הממשלה עם אמירות בסגנון "תתחילו לעבוד", שירימו לו ויורידו אותה, ועל הדרך מוציאות אוויר למי שקורא כי לא מספיק קשה פה גם ככה. הוא מחלק לה ברשתות החברתיות שלו עצות בשפע להסברה עולמית איך לעשות זאת נכון.
ובכן, כל עצה שהוא נותן פגז, יש לו את זה בקמפיינים, וייאמר לזכותו שאחרי ברק אובמה, שהיה הראשון להבין את הכוח של הרשתות החברתיות וניצח בבחירות 2008 בארה"ב בזכותן, לפיד עצמו ושאר הפוליטיקאים ברחבי תבל הלכו בעקבותיו.
ופה עולות השאלות. מדוע לפיד, שכאמור תחת פיקודו צבא של תותחי רשתות חברתיות ומשפיענים, לא לוקח על עצמו מיוזמתו את הפיקוד על אירוע ההסברה של מדינת ישראל לעולם, ומסתפק בלייעץ לממשלה מהטוויטר? הרי העקיצות הללו משרתות רק אותו ולא את המדינה. מדוע הממשלה בעצמה, בזמן מלחמת הישרדות ועתיד על הבית, לא פונה אל לפיד מיוזמתה לסיוע במקום שבו היא פשוט גרועה? אין חדש תחת השמש, הכל אגו!
האגו של מי? של לפיד, שאינו מציב לממשלה עובדה ברורה שהוא מפקד על אירוע ההסברה ברשתות, ומוריד מהגב שלה את הלם הקרב שהיא סובלת ממנו בתחום, וכמובן חושב רק על עצמו בדרישותיו להפיל את הממשלה תוך כדי מלחמה.
וישנו כמובן האגו של גורמים בממשלה, בראשם ראש הממשלה בנימין נתניהו, שנמנעים מלערב את לפיד – שכבר רמז בנושאים אחרים שהוא פה כדי לעזור ואפשר ורצוי לפנות אליו, אך כאמור ממשיך לפעול להדחת מי שצריכים להיות כעת בפוקוס על המלחמה.
עתיד מדינת ישראל חשוב בהרבה מהאגו של היריבות הפוליטית המתישה. במקום ששני הצדדים ירוויחו ושישראל תרוויח, הם מפסידים.
בינתיים, "אחיו" לשעבר של לפיד, מר נפתלי בנט, עובד על חזרה למגרש הפוליטי הרשמי, שם יתמודד בין היתר גם מול לפיד עצמו – ובינתיים עוקף את ראש האופוזיציה במישור ההסברתי. לפיד מצדו, מפעיל כהרגלו את צבאו לטובת עתידו שלו, כיו"ר מפלגת יש עתיד, כי גם הוא מבין שבסיום המלחמה יהיה פה מפץ פוליטי.
עד לפרוץ המלחמה, כדי לבוז לשר לביטחון לאומי איתמר בן גביר, הגה לפיד את המונח "שר הטיקטוק". במצבנו זה לא נראה כמו רעיון גרוע כל כך. אם לפיד יפקד על ההסברה העולמית בהצלחה מכיסא ראש האופוזיציה המכובד, למדינת ישראל יהיה עתיד טוב יותר. האם לא לשם כך הוא מלכתחילה עבר לפוליטיקה?
להצדיע להם, לסלק אותן
כל ידיעה, כל שם, כל תמונה של חייל וחיילת שנופלים במהלך פעילות צבאית בהגנה על המדינה שלנו, שוברים את הלב. משפחה נוספת שנהרסה, עוד אדם שחייו היקרים נגדעו בעקבות המלחמה. כל אחד ואחת הם עולם ומלואו, שאי אפשר לדמיין מה עבר עליהם ברגעיהם האחרונים כשהקריבו את חייהם כדי שנוכל להמשיך לנשום אוויר במדינה שלנו.
כשמביטים ברשימת הנופלים המצמררת בכמותה, רואים את הפסיפס הנדיר והייחודי של החברה הישראלית. לראות ולהיזכר שבצבא ההגנה לישראל משרתים שכם אל שכם חיילים מרקעים שונים, מדתות שונות ועדות שונות.
לצד הכאב העצום והגאווה על האחדות בצבא, שהייתה חסרה גם היא בחודשים האחרונים, חברי כנסת ישראלים, בבית הנבחרים שלנו, מחבלים במדינה. ועדת האתיקה של הכנסת הרחיקה לחודש ושללה שכר של שבועיים מחברת הכנסת אימאן ח'טיב־יאסין ממפלגת רע"ם על דבריה שהגיעו לכדי הכחשת הטבח המקולל ב־7 באוקטובר. עונש הוטל גם על חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן ממפלגת חד"ש, שהאשימה את ישראל בביצוע פשעי מלחמה תוך ציטוט דיווחים שקריים. היא ספגה הרחקה ארוכה יותר, חודשיים, וגם שכרה נשלל לשבועיים.
שתי חברות הכנסת הללו יצאו בעונשים מגוחכים. הן צריכות להיות מסולקות בבושת פנים מבית הנבחרים של מדינת ישראל ולהצטרף לפרלמנט אוהד הנשים של חמאס. אה, סליחה, כבר אין אחד כזה. חיילי גולני כבשו את המקום כדי, בין היתר, לשמור על החיים של שתי המטנפות האלה, שלא ראויות להסתופף בהיכל המחוקקים של מדינת ישראל.
שלל צבעים
קבוצות הורי גני הילדים הפכו למקום לפורקן תסכולים שוטפים בימי המלחמה. מרימים את הראש לשעה מהטלפון, ומצטבר שם מספר תלת־ספרתי של הודעות עם אותן שורות תחתונות שלא קורה איתן בפועל כלום.
והנה ביום שלישי נפל דבר ולכמה דקות התחלפו התסכולים בתמונות יפהפיות של הקשת בענן המרהיבה שהופיעה באזור המרכז. הקשת הזו נגעה גם במרכז הציניות שלי, ויצאתי לצפות בה במו עיניי.
אני סבורה שאלה היו כמה דקות של אסקפיזם טהור מהמלחמה. אולי סימן, או משאלת לב, שהקשת הצבעונית היא הרמז לבאות מהימים השחורים. מי ייתן והקשת תביא לנו את הניצחון ואת האור, ותחזיר לכולנו את הצבע ללחיים.